חנייה

הצדדים הינם בעלי דירות בבית ברחוב דרך הראשונים 39 רמת השרון הבנוי על חלקה 274 בגוש 6418 (להלן: "הבית").

הבית רשום כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים ועל ניהולו חל תקנון מוסכם.

לדירת התובעים בבית (תת חלקה 15) צמודה חניה המסומנת בתשריט הבית באות "ב".

לדירת הנתבעים 1 ו- 2 בבית (תת חלקה 14) צמודה חניה המסומנת בתשריט הבית באות "ח".

לדירת הנתבעים 3 ו- 4 בבית (תת חלקה 2) צמודה חניה המסומנת בתשריט הבית באות "ז".

התובעים טוענים כי הנתבעים עושים שימוש בגומחה המצויה לצד החניות הצמודות לדירותיהם לצורך חניית רכבם תוך הסגת גבול לרכוש המשותף והפרעה למרחב תמרון בחניון הבית. לטענת התובעים המדובר בשימוש בלתי סביר ברכוש המשותף אשר הנתבעים מסרבים להפסיקו. נטען עוד כי בשל פעולות הנתבעים כאמור ניזוק רכבם של התובעים.

לאור האמור מבקשים התובעים כי ינתן צו מניעה האוסר על הנתבעים להחנות את רכבם בגומחה ולחייבם בהוצאות ההליך.

הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי המצב בחניון הבית חל כבר 30 שנה והתובעים מעולם לא התלוננו בהקשר זה לא בפניהם (במשך 14 השנים שהם גרים במקום) ולא בפני קודמיהם בזכויות, אשר אף אמרו במפורש לנתבעים כי הם חונים במקום שנים רבות. גם כאשר חונה רכב בטור הוא אינו חורג מעבר לשטחי החניה הפרטיים האחרים בבית. בין כל הנתבעים הסכם לפיו לא תחנה יותר ממכונית אחת בטור כך שתמיד יוותר מרחב תמרון.

הנתבעים 3 ו- 4 טוענים כי התובעים אינם תמי לב בהגשת תביעתם שעה שהם עצמם סיפחו חלק מהרכוש המשותף לשם הרחבת החניה הצמודה לדירתם. ה"גומחה" הנטענת הינה רחבה בגודל משמעותי וחניה של רכב אחד בטור מותירה מרווח תמרון של כ- 3.5 מטרים ואיננה מפריעה או גורעת מזכויות התובעים. מצב החנייה הקיים בבית הינו מאז 1976 ללא כל טענה של מן דהוא לרבות התובעים. מכל מקום, הנתבעים 3 ו- 4 אינם עושים שימוש תדיר בחניה אלא אחת לשבועיים למשך מספר שעות ולעיתים לצורך פריקת מוצרים לפרק זמן קצר. המדובר בשימוש סביר ברכוש המשותף כאשר התובענה איננה אלא צרות עין. עוד נטען כי התאונה ארעה בשל נהיגה רשלנית ואי שימוש במרווח התמרון שנותר ולא בשל חנייה בטור ברחבה האמורה.

התובעים הגישו כתב תשובה וטענו כי הנתבעים 1 ו- 2 לא יכלו לרכוש מקודמיהם בזכויות זכות שימוש בחניה ברכוש המשותף שממילא לא היתה בידם. נטען עוד כי היו מקרים שבהם 2 מכוניות עמדו בטור וחסמו את מרחב התמרון לחלוטין ומכל מקום כל הסכם בין הנתבעים אין בו לחייב את התובעים.

בנוגע לכתב ההגנה של הנתבעים 3 ו- 4 נטען כי גם חניה של רכב אחד בגומחה מהווה הפרעה לתמרון והא ראיה התאונה שאירעה. נטען עוד כי אין ממש בטענה כי רכב הנתבעים חונה לצורך פריקת מוצרים, שכן, הרכב עומד משך זמן ממושך יותר.

ביום 11.01.12 התקיים דיון מקדמי בתובענה ובסיומו, לאחר שלא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמות לגופם של דברים ואף לא להסכמות דיוניות, נקבעה פרוצדורה לשמיעת ראיות.

התובעים הגישו תצהיר מטעמם וכן חוות דעת של מר משה תכלת - מהנדס תנועה.

הנתבעים 1 ו- 2 הגישו תצהיר מטעמם אולם למועד ההוכחות התייצב הנתבע 1 בלבד. מטעם הנתבעים 3 ו- 4 הוגש תצהירו של הנתבע 3.

ביום 01.05.12 התקיים דיון הוכחות ובסיומו הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון

אין מחלוקת כי מרחב תמרון בחניון הבית - שטח המצוי בחזית החניות הצמודות לדירות הנתבעים והמסומנות באותיות ז' ו- ח' (להלן: "מרחב התמרון"), הינו רכוש משותף.

לאסיפה הכללית בבית ישנה סמכות להחליט על השימוש שיעשה ברכוש המשותף (ראה: ע"א 93/84 שלמה קדמי ואח' נ' קווין יערי ואח' פ"ד מ(1) 724). בהעדר החלטה מסוימת שכזו של האסיפה הכללית, רשאי כל בעל דירה להשתמש ברכוש המשותף בהתקיים שני תנאים מצטברים (ר' ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה כ"ח 1 עמ' 645 וכן המ' 163/81 בודנוף נ' נציגות הבית המשותף, פ"ד לה(4) 277):

התנאי הראשון, כי השימוש המבוצע הינו שימוש רגיל וסביר, קרי, שימוש אשר תואם את יעודו של אותו חלק ברכוש המשותף לפי תנאי הזמן והמקום או על פי כוונת בעלי הדירות. תנאי המקום משמעם המקום בו הבית המשותף נמצא או ייעוד הבית המשותף (מגורים, מסחרי, משרדים וכד'). תנאי הזמן משמעם הדרישות והאילוצים שהמציאות מכתיבה.