פסק דין
רקע
1.בתאריך 6.2.13, פנתה התובעת אל הנתבעת המנהלת את "מכון יופי שושי" בחדרה, לצורך ביצוע איפור קבוע לגבות.
2.לטענת התובעת, בהזדמנות זו הציעה לה הנתבעת לקבל גם זריקה למילוי קמטים שהיו לה בין הגבות ולאחר שהסכימה להצעה היא שילמה לה סך של 500 ₪ ומסרה לידיה שיק דחוי ליום 10.4.13 על סך 2,300 ₪ אשר לטענתה אמור היה לשמש כשיק ערבון עד להשלמת מלוא התשלום בגין הטיפול, בסך 2,800 ₪.
3.עם תחילת הטיפול אמרה הנתבעת לתובעת כי בטרם יבוצע הטיפול עצמו, עליה להסיר את שיער הגבות שלה באמצעות שעווה. לכך השיבה התובעת כי היא אלרגית לשעווה, אלא שהנתבעת עמדה על כך והסבירה לה ש"מדובר בשעווה מיוחדת שאף פעם לא היו בעיות איתה ובטח לא אלרגיה".
4.הנתבעת הסירה את שיער גבותיה של התובעת באמצעות שעווה והבהירה לה כי בעקבות כך יהא מקום הטיפול נפוח ויכאב לה למשך כשבוע וכי זוהי תופעה רגילה שחולפת. לאחר מכן הזריקה לה הנתבעת זריקת "ריסטילן" למילוי הקמטים ובצעה בה טיפול ראשון של איפור הגבות הקבוע.
טענות התובעת
5.התובעת טוענת כי כתוצאה מן הטיפול בשעווה התפתחה אצלה אלרגיה חמורה שהתבטאה בנפיחות חריפה ואודם בין הגבות. לטענתה, בחלוף יומיים משמצבה לא הוטב והיא סבלה גם מבצקת בעפעפיים, הורה לה רופא קופת החולים ליטול תרופה ששמה TELFAST
180 mg ׁׁׁ(ר' תיעוד ביקור בקופ"ח מיום 8.2.13).
6.ביום 25.2.13 הגיעה התובעת אל מכון היופי של הנתבעת לצורך קבלת הטיפול השני של איפור הגבות. לטענתה, במעמד זה היא סיפרה לנתבעת על הנפיחות החמורה שהתפתחה אצלה ובקשה ממנה שלא תזריק לה את הזריקה הנוספת למילוי הקמטים אלא תסתפק באיפור הגבות בלבד. התובעת מוסיפה וטוענת כי על מנת להרגיעה התקשרה הנתבעת בנוכחותה אל חברה קוסמטיקאית אחרת שאמרה גם היא כי הנפיחות הינה תופעת לוואי רגילה והמליצה בפניה להניח קרח על האזור הנפוח.
7.ואולם, על אף שלדבריה היא נשמעה להמלצות הנתבעת, החמיר מצבה של התובעת עוד ועוד. לגרסתה, כעבור פחות מ- 24 שעות, ב- 26.6.13 בשעה 03:30 לפנות בוקר היא פנתה לחדר המיון בבית החולים "הלל יפה", שם היא נבדקה על ידי רופא פנימאי ורופא עיניים אשר הפסיקו את הטיפול התרופתי שניתן לה כאמור בקופת החולים בשל העובדה שהיא היתה אז בהריון וטיפלו בה באינפוזיה של הידרוקורטיזון ובהמשך בתרופות נוספות - "פרדניזון" ו"פוסידין" (ר' גליון המיון מיום 26.2.13 בו מצויינת אבחנה של אלרגיה).
8.לטענת התובעת, במהלך הלילה במיון היא התקשרה אל הנתבעת וזו חזרה אליה בבוקר ואמרה שבבדיקתה מול יצרני הזריקה בגרמניה נאמר לה שמדובר בתגובה אלרגית שלה לכדורי ה - TELFAST דווקא (עניין שלא הוכח כלל וכלל).
9.בהמשך, ביום 2.3.13, משלא חלה הטבה במצבה, חזרה התובעת אל בית החולים ואושפזה בו עד ליום 8.3.13. במהלך האשפוז ולנוכח התרשמות הרופאים מ"תמונה המתאימה לצלוליטיס באיזור שבין הגבות", היא טופלה בתרופות שונות ובהמשך בוצע בה ניקוז מורסה מן האזור שבין הגבות, ניקוז ש"התקבלה בו מוגלה". עם שחרורה מבית החולים צוידה התובעת בתרופות ומשחות וקבלה חופשת מחלה של 5 ימים. בביקורת שנערכה לה ביום 12.3.13, משהתברר כי על אף טיפול אנטיביוטי לא הוטב מצבה והתעורר חשד לקיומה של מורסה נוספת, הוחלפה האנטיביוטיקה לאחרת והתובעת קבלה 13 ימי מחלה נוספים והופנתה לבדיקה אצל מומחה בכירורגיה פלסטית (ר' סיכום האשפוז מיום 8.3.13 וסיכום הביקור מיום 12.3.13).
10.ביום 21.3.13 ביקרה התובעת אצל מומחה בכירורגיה פלסטית אשר ציין קיומם של "רגישות, אודם ונפיחות במקום" והורה לתובעת להמשיך במריחת משחה ולשוב לביקורת נוספת (ר' סיכום הביקור).
11.מן המסמכים הרפואיים הנוספים שצורפו לכתב התביעה עולה כי היא המשיכה להגיע לביקורות בבית החולים ובקופת החולים וכי ב- 29.4.13 עדיין סבלה מאודם בין גבותיה (ר' מסמכים מ- 1.4.13, 8.4.13 ו- 29.4.13).
12.בעתירתה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות, הוצאות ועזרת הזולת, טוענת התובעת כי בהחלטתה לטפל בה באמצעות שעווה על אף שהיא סיפרה לה על תגובה אלרגית קודמת לשעווה, התרשלה רשלנות מקצועית בטיפול בה וכי כתוצאה מכך נגרמו לה הנזקים הנ"ל.
13.לתמיכת טענותיה צרפה התובעת תצלומים (ת/1-ת/4ב') בהם נראים הנפיחות והאודם בבירור. כמו כן צרפה התובעת מסמכים הרפואיים, שיש בהם כדי לתמוך בטענותיה המפורטות לעיל.
בנוסף לכל האמור לעיל, טענה התובעת כי "אפילו לרופא שיניים אסור לעשות זריקות כמו שהנתבעת עושה" ולתמיכת טענה זו הציגה היא בפני "חוזר מינהל הרפואה" של משרד הבריאות הקובע כי "הזרקת בוטוקס לצרכים אסתטיים בלבד, שלא נעשית כחלק מטיפול שיניים, הינה פעולה שהיא בגדר עיסוק ברפואה ועל כן, על פי פקודת הרופאים, רק רופא צורשה רשאי לבצעה" (ת/5).
טענות הנתבעת
14.הנתבעת המכחישה את טענות התובעת בדבר הקשר הסיבתי בין הטיפול שניתן לה על ידה לבין הנפיחות האודם והמורסה שנוקזה בבית החולים מן האזור שבין גבותיה, אישרה בעדותה בבית המשפט כי התובעת אכן אמרה לה שהיא אלרגית לשעווה. את החלטתה לטפל בה באמצעות שעווה בכל זאת, הסבירה היא כך: