חן שאול ואח' נ' וייסמן ואח'

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת פ' פליגלמן) מיום 9.4.2008 אשר במסגרתו חוייבו המערערים לשלם למשיבים בגין נזק שנגרם למשאית המשיב 1 (להלן – המשיב) (ת.א. 53621/07).

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא

1. ביום 25.10.2006 ארעה תאונה בצומת רתמים בין משאית, המבוטחת באמצעות המשיבה 2 ומצויה בבעלות המשיב, לבין דיסקוס שהיה מחובר לטרקטור שהיה נהוג בידי המערער 1 (להלן – המערער). המערערת 2 הינה החברה המבטחת של הטרקטור והדיסקוס.

בעקבות התאונה הגישו המשיבים תביעה לפיצוי לבית המשפט קמא (כתב תביעה המתוקן הינו מיום 25.11.2007).

2. המשיבים טענו לפני בית המשפט קמא, כי נהג המשאית נסע במהירות מותרת של 70-75 קמ"ש בדרך חשוכה מעט, כשלפתע ראה את הדיסקוס מונח באמצע הכביש, במנותק מהטרקטור שהיה כ-20 מטרים לפניו. הנהג ניסה להתחמק מפגיעה אך ללא הצלחה והמשאית ניזוקה. לגרסתם לא היה כל מגע בין המשאית לבין הטרקטור.

כגרסה זו העידו נהג המשאית, והמשיב אשר לא חזה בתאונה אך היה נוכח בשטח מספר דקות לאחריה.

המערערים טענו, כי המערער נהג בטרקטור, כשהדיסקוס מחובר אליו מאחור, עם אורות אזהרה מהבהבים ומשולש אזהרה על הדיסקוס, ובדרך מוארת יחסית. המשאית שלא שמרה מרחק התנגשה בדיסקוס בעודו מחובר, כשמחמת הפגיעה התנתק הדיסקוס ועף הצידה, ואף הטרקטור ניזוק.

כגרסה זו העיד המערער. המערערים טענו כי גרסאות עדי המשיבים מכילות סתירות מהותיות ועל כן אין ליתן בהן אמון.

3. בית המשפט קמא דחה את טענת המערערים בדבר מהימנות העדויות מטעם המשיבים. בית המשפט קמא קבע כי היה על המערערים להמציא חוות דעת של מומחה להוכחת הטענה בדבר אי-יכולת הדיסקוס להתנתק מהטרקטור. עוד תמה בית-המשפט, מדוע לא צורפה כל חוות דעת על נזקי הטרקטור כפי שנטען שישנם. לאור דברים אלה מצא בית המשפט קמא לקבל את תביעת המשיבים.

טענות הצדדים

4. טוענים המערערים כי הנטל להוכיח כי הדיסקוס התנתק היה מוטל על המשיבים - התובעים אך הם לא עמדו בו. על-כן לא היה מקום לזקוף לחובתם את העובדה כי לא הציגו חוות דעת בעניין אי יכולת הדיסקוס להתנתק.

עוד טוענים המערערים כי טעה בית המשפט קמא בהתעלמו מהסתירות בין העדויות:

מחד נהג המשאית העיד כי המשאית הדפה את הדיסקוס קדימה, ומאידך העיד המשיב כי המשאית נתקעה בתוך הדיסקוס. לטענתם, מגרסתו של המשיב עולה בברור כי הדיסקוס היה מחובר לטרקטור, אשר יצר התנגדות לדיסקוס, וכך נגרמה כניסתה של המשאית בדיסקוס ללא הדיפתו.

נהג המשאית העיד כי הצומת לא הייתה מוארת לעומת עדות המשיב אשר העיד כי הצומת הייתה מוארת וכגרסת המערער.

כן טוענים המערערים כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי המערער העיד כי הטרקטור ניזוק וזקף עובדה זו לחובתו, לאחר שלא הוצגה חוות דעת של שמאי לעניין נזקי הטרקטור. לטענתם, המערער מעולם לא טען כי הטרקטור ניזוק.

המערערים טוענים כי מחוות דעת השמאי מטעמם עולה כי נגרם נזק לפרופילים המרכיבים בין היתר את הייצול של הדיסקוס (נקודת החיבור לטרקטור באמצעות פין). נזק זה מתיישב יותר עם היות הדיסקוס רתום לטרקטור לפני התאונה.

לטענתם, העובדה כי הטרקטור כלל לא ניזוק בתאונה ברורה למדי, בשל העובדה כי מימדיו גדולים, הדיסקוס אף הוא גדול למדי, והוא זה אשר ספג את עיקר המכה, ולו נגרם נזק הפחות בהרבה מזה שנגרם למשאית.

לחילופין, טוענים המערערים כי אף לשיטת המשיבים, לפיה הדיסקוס נותק מהטרקטור הרי שהיה על נהג המשאית לשים לב לכך, בהתחשב בעדויות לפיהן מקום התאונה היה מואר, גודלו ונפחו של הדיסקוס ומשראה את הטרקטור והאורות. משכך התרשל נהג המשאית רשלנות מכרעת או למצער ניכרת ובכך גרם לתאונה.

5. המשיבים מסתמכים על העדויות, הראיות וקביעותיו של בית המשפט קמא. המשיבים שבים וחוזרים על ההלכה כי ערכאת הערעור איננה נוטה דרך כלל, למעט מקרים חריגים, להתערב בממצאים או בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית.