פסק-דין
בפני תביעה קטנה שהגישה התובעת, הגב' חני ורדה חן, כנגד הנתבע, מר יעקב הראל, על הסך של 5,000 ₪ וזאת בגין "עיוות של חוות דעת", כלשון כתב התביעה, שנתן הנתבע במסגרת תפקידו כמומחה מטעם בית המשפט בתביעה קטנה שהגישה התובעת בתיק ת"ק 15296-01-11 כנגד סקוטר סנטר בע"מ ועודד בר, על הסך של 31,900 ₪.
מהמסמכים שהגישה התובעת לתיק בית המשפט, עולה כי הנתבע מסר את חוות דעתו, לבקשת בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, לאור החלטתו של כב' הרשם הבכיר עדי סומך מיום 28/6/2012, והסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון.
כך באו לידי ביטוי ההסכמות בפרוטוקול הדיון האמור:
"לאחר ששמענו את הסבר בית המשפט, אנו מסכימים להצעת בית המשפט כי ימונה מומחה מוסכם, אשר יבדוק את הקלנועית וייתן חוות דעת מטעמו, כאשר קביעותיו בחוות הדעת תחייבנה ותהיינה מכריעות.
החלטה
לאור הסכמת הצדדים ולצורך הכרעה בתביעה זו ומאחר שהשאלה שבמחלוקת היא שאלה
שבמומחיות, אני ממנה מומחה מוסכם לשם בדיקת הקלנועית נשוא כתב התביעה .
אני ממנה בזאת את מר הראל יעקב, מהנדס רכב ושמאות אלמנטרית..." (ההדגשות שלי – י.ב.).
עולה, אם כן, כי מר יעקב הראל, הנתבע, שימש כמומחה מטעם בית המשפט, וכעד מטעמו, למעשה, בהליך שהתקיים בתיק ת"ק 15296-01-11 והוא נתבע לדין בהליך זה, בשל עדותו או חוות דעתו (שדינה כדין עדות – ראה סע' 25 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971).
לפיכך, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה על הסף, מבלי לבקש את תגובתו של הנתבע.
הלכה מושרשת היא שלא ניתן להגיש תביעה נזיקית כנגד עד, על יסוד עדותו בבית המשפט, גם אם יוכח שעדותו עדות שקר הייתה (וכמובן שאיני מביע דעה כלל בשאלה זו בהליך זה).
בענייננו, טוענת התובעת כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הייתה "שגוייה" או "מעוותת", כלשון כתב התביעה, אך גם עילה שכזו אינה קיימת כנגד עדות או מסמך המהווה ראייה במשפט אחר.
יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ע"א 572/74, מרדכי רויטמן, עו"ד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד כט (2) 52:
"אכן במדינה מתוקנת מביאים עדי שקר בפלילים, אך כדי למנוע הטרדת עדים באישומי-סרק אין מאפשרים לכל אזרח להגיש תביעה נגד עד, אלא התביעה הכללית היא שמקבלת את תלונתו של אזרח ועליה לבדוק את חומר הראיות, ולראות אם יש יסוד לתלונה, וראיות מספיקות להעמיד את העד לדין וכך גם נעשה אצלנו.
נוכח דברים אלה ניתן לסכם את המצב בשאלה הנדונה כדלקמן:
(א) אין בין רשימת העוולות האזרחיות עוולה של עדות שקר, או עוולה של קשירת קשר לעדות שקר.
(ב) אין בפקודת הנזיקין הוראה שכל עבירה פלילית מהווה עילה בנזיקין כאשר נגרם למישהו נזק על-ידי מעשה העבירה.
(ג) היה זה סותר את תקנת הציבור בישראל אם בית-המשפט על-ידי פסיקתו יצור עוולה של עדות שקר, בין באופן ישיר (אילו היתה אפשרות כזאת), בין על-ידי פירוש סעיפים 46 1-64 לפקודת הנזיקין (נ"ח), כפי שהוצע על-ידי התובע ובא-כוחו, וכפי שאין ליצור עוולה של עדות קר כך אין ליצור עוולה דומה כגון קשירת קשר לעדות שקר או רשלנות ביחס למסמכים המהווים ראיות במשפט.
(ד) מאידך גיסא דאג המחוקק לכך שלאדם שהורשע כתוצאה מעדות שקר תינתן אפשרות סבירה לבקש לתקן את העוול על-ידי משפט חוזר, ובמקרה שיצליח במשפט החוזר יוכל לקבל גם פיצויים.". (ההדגשות שלי – י.ב.).