חן המקום בע"מ נ' איגוד ערים איזור דן ואח'

פסק דין

עתירה המבקשת לאסור על המשיב 1 להתקשר עם המשיבות 2-3 או מי מהן בהסכם להקמת מפעל לייצור ועיבוד RDF. כן מתבקש בית המשפט לאסור על המשיב 1 להתקשר עם כל צד שהוא בהסכם כאמור מבלי שיפרסם על כך מכרז פומבי, כדין.

רקע

1. העותרת היא חברה המספקת שרותי טיפול בפסולת. לדבריה, היא גם מנהלת ומפעילה מספר מתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת, איסוף, שינוע והובלה של פסולת.

2. המשיב 1, אגוד ערים איזור דן (תברואה וסילוק אשפה) (להלן: "אגוד ערים" או "האגוד"), הינו גוף סטטוטורי שהוקם מכוח חוק איגודי ערים, התשט"ו – 1955 וצו איגוד ערים דן (תברואה וסילוק אשפה), תשכ"ו - 1966 לצורך טיפול בפסולת של ערי גוש דן והסביבה. גוף זה משרת בעיקר את אשפת הרשויות תל אביב, רמת גן, גבעתיים, בני ברק, חולון ובת-ים.

המשיבה 2, נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ (להלן: "נשר"), הינה יצרנית מלט.

3. בחודש אפריל 2009 התקשרו אגוד ערים ונשר ב'הסכם עקרונות' להקמת מפעל לייצור ועיבוד RDF (להלן: "המפעל"). טכנולוגית RDF (Refused Derived Fuel) הינה טכנולוגיה להפקת אנרגיה באמצעות עיבוד אשפה וניצול חלק מרכיביו כחומר בעירה. בתוצרת ה – RDF של המפעל עתידה לעשות שימוש נשר כתחליף חלקי לדלק אותו היא צורכת בתהליך ייצור המלט.

על פי הסכם העקרונות, שלא הוצג לפני בית המשפט על ידי הצדדים לו, ורק עיקריו קיבלו ביטוי בכתב התשובה של האיגוד, עולה כדלקמן:

*נשר התחייבה לתכנן ולהקים על חשבונה את המפעל בשטח שיועמד לרשותה על ידי האיגוד בפארק המחזור שבחירייה.

*כן התחייבה נשר לקלוט והאגוד התחייב לספק כמות אשפה מינימאלית מדי שנה לצורך ייצור RDF ולעמוד ביעדי מחזור שקבע האיגוד.

*האיגוד מצידו התחייב להקים את כל התשתית מחוץ לשטח המפעל (באמצעות מכרזים), ולהשתתף בהקמת עלותו של המבנה.

*כן התחייב האיגוד לשלם לנשר בגין כל טון אשפה שייקלט במפעל, סכום אשר לא יעלה על העלות האלטרנטיבית הקיימת (הובלה, תשלום לאתר אשפה ותשלום היטל הטמנה).

(ראו סעיף 41 לכתב התשובה של האיגוד) (להלן: "ההסכם" או "הסכם העקרונות").

ההסכם נכרת ללא מכרז על בסיס הפטור ל"ספק יחיד" שבתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח - 1987 (להלן: "תקנות העיריות (מכרזים)").

4. המשיבות 3 הינן חברות הקשורות לחברה הצרפתית הבינלאומית Veolia Environment והן עוסקות בטיפול בפסולת ופינויה. לדברי נשר, היא שכרה את שירותיה של הרביעית מבין המשיבות 3 - ת.מ.מ תעשיות מחזור משולבות בע"מ (להלן: "ת.מ.מ") - כקבלנית משנה לצורך הקמת המפעל, תפעולו וייצור ה – RDF.

5. העותרת מבקשת למנוע את התקשרותו של האיגוד עם נשר ו/או עם המשיבות 3 להקמת המפעל ולעיבוד ה - RDF, באשר לטענתן התקשרות זו נעשתה ללא מכרז ושלא כדין. באשר לפן הנוסף של ההסכם - מכירת ה – RDF לאחר ייצורו ועיבודו לנשר אין העותרת כופרת, באשר מכירה זו כשלעצמה איננה חייבת במכרז.

כבר עתה אעיר כי בהסכם העקרונות שרק עיקריו באו לידי ביטוי בכתב התשובה של האגוד, לא צויין כי ה – RDF יימכר לנשר קרי, אין לפנינו הליך של מכירת ה – RDF לנשר. נהפוך הוא, האגוד הוא אשר ישלם לנשר עבור כל טון אשפה שנשר קולטת לצורך ייצור ה – RDF.

הפטור ממכרז שבתקנה 3(4) לתקנות העיריות (מכרזים) עליו נסמך האיגוד עניינו בחוזה להזמנת טובין הנערך עם הספק היחיד בארץ לעניין אותם טובין, או בחוזה לביצוע עבודה הנערך עם המומחה היחיד בארץ לביצוע אותה עבודה. והכל בכפוף לאישורו של מומחה אותו מינתה וועדת המכרזים ואישורה של ועדת המכרזים עצמה. העותרת טוענת כי נשר איננה 'ספק' כלל, כי אם לקוח העתיד לרכוש את תוצרת המפעל. היא גם איננה בהכרח 'ספק יחיד', משום שגם מפעל אבן וסיד עשוי להיזקק ל - RDF. לטענתה, היזקקותו של האגוד להליך של פטור ממכרז בגין 'ספק יחיד', הנסמכת על חוות דעתו של פרופ' שלף המומחה שמונה על ידי ועדת המכרזים, נועדה לעקוף את הצורך בפרסום המכרז. העותרת מצביעה על כך כי פטור ממכרז הוא חריג לכלל הדורש פרסום מכרז, ולכן יש לפרש את הוראת הפטור בצמצום, כאשר הנטל להוכחת הפטור מוטל על הרשות. במקרה דנן, הורחב הפטור שלא כדין לצורך ההתקשרות עם נשר.

על פי דעתה של העותרת, הספק במקרה דנן הינה המשיבה 3, שעתידה להקים את המפעל. משיבה זו איננה 'ספק יחיד' בתחום הנדון, שכן גם העותרת וגופים נוספים מסוגלים לספק את אותו השירות. כתימוכין לכך מפנה העותרת למו"מ שהתנהל בינה לבין האגוד בשנים 2002-2004 לביצוע פרויקט דומה, כשההסכם ביניהן לא השתכלל דאז. טרם שהתקשר האיגוד עם נשר, הוא כלל לא ביצע בדיקה מוקדמת כדי לבחון מיהם הגורמים בישראל או מחוצה לה המסוגלים לעמוד בתנאים להקמת המפעל. העותרת מציינת את שיתוף הפעולה שיש לה עם חברות מחו"ל המתמחות בייצור RDF. את החשש של נשר והצורך שלה לפקח על תהליך הייצור של חומר העתיד להיכנס לכבשניה ניתן לפתור במסגרת תנאי המכרז, כשזה יפורסם. בנתונים הקיימים מתברר כי הפטור כאמור הורחב על מנת להתקשר עם נשר ללא מכרז, ולאפשר לה להעביר את הזכות להקמת המפעל למשיבה 3 שהפטור לא נתבקש לגביה, היא לא קיבלה פטור והיא איננה הספק היחיד בנושא של הקמת מפעלים.

6. בתגובתו, מבאר האגוד בהרחבה את הרקע להחלטה להקים מפעל לייצור RDF; לטענתו, האגוד משרת אוכלוסיה בת 1.3 מליון תושבים ומטפל מידי שנה בכ – 850,000 טון פסולת אשפה, שהם למעלה מרבע מכמות האשפה המטופלת בישראל. מזה מספר שנים בודק האגוד פתרונות שונים לפסולת, שאינכם כרוכים בקבורת אשפה. זאת, בהתאם להוראות הדין המחייבות אותו להקטין ככל האפשר את כמויות האשפה המוטמנת, ומעודדות בחירה בטכנולוגיה חלופית שיש בה גם כדי לצמצם את כמות שטחי הקרקע המוקצים להטמנה, למנוע את זיהום האוויר וזיהום מקורות המים ולהקטין את היקף התחבורה על הכבישים. לאחר ביצוע בדיקות מקיפות הגיע האיגוד למסקנה כי טכנולוגית ה – RDF הינה הראויה ביותר לטיפול בפסולת והינה בעלת ישימות כלכלית וסביבתית.