חן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

החלטה:

העותר מרצה עונש מאסר של 3 שנים, בגין עבירות סחיטה. בעתירתו זו, מלין העותר כנגד החלטת ועדת אלמ"ב שהתכנסה בעניינו ובמסגרתה הוחלט שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. כמו כן, במהלך הדיון ביקשה ב"כ העותר לבחון את שינוי סיווגו של העותר מ"פרופיל אלמ"ב", שלטענתה אין מקום לסווגו ככזה, הואיל וחל שינוי נסיבתי שיש בו כדי להוביל לשינוי. לחילופין, התבקש כי שאלת סיווגו של העותר תובא בהקדם בפני ועדת אלמ"ב לצורך בחינה מחודשת.

מכתב העתירה עולה כי כנגד העותר, במהלך ריצוי מאסרו, הוגשה תלונה על ידי גרושתו בגין עבירת איומים (להלן: "תלונת/תיק האיומים"). לפיכך, עניינו של העותר הובא בפני וועדת אלמ"ב ביום 29/6/10 שהתרשמה כי בשלב זה, אין מקום להוציאו לחופשות. ועדת אלמ"ב הסבירה כי הסיבות לכך הן, בין היתר, העדר נטילת אחריות למעשיו ופוטנציאל גבוה למסוכנות. הוועדה קבעה כי עניינו של העותר יובא בפניה בשנית, לצורך בחינה מחדש את שאלת סיווגו של העותר ובתוך כך שאלת חופשותיו, בחודש מאי לשנת 2011.

לטענת ב"כ העותר, בהחלטתה נסמכה הועדה על נתונים שגויים עת סברה כי לבד מתלונת האיומים, הוגשה כנגדו גם תלונה בגין השלכת רימון לעבר בית גרושתו. לטענת ב"כ העותר, תלונה זו הוגשה על ידי העותר בעצמו (העתק מהתלונה צורף לכתב העתירה) ולפיכך חלה טעות היות והמידע שהונח בפני ועדת אלמ"ב שהוביל לקביעתה הנ"ל, היה מידע שגוי ומוטעה בתכלית, עת יוחסה לו עבירה שמעולם לא ביצע.

זאת ועוד, טוענת ב"כ העותר, כי הועדה התעלמה לחלוטין מטענות העותר לפיהן הוא חש מאוים מצד חברה של גרושתו דאז (שהוא שוטר במקצועו). כמו כן, טוענת ב"כ העותר לשינוי נסיבתי מהותי מאז התכנסות הועדה, שכן צו ההגנה שהוצא כנגד העותר על ידי גרושתו – שלטענת ב"כ העותר היה בבחינת אחד האדנים שהיוו בסיס להחלטת הועדה הנ"ל – פקע לא מכבר ולא נתבקשה לגביו כל הארכה ועל כן לשיטתה יש בכך משום כרסום בהחלטת ועדת אלמ"ב.

כמו כן התנהגותו המופתית של העותר, כמו גם תפקודו התקין בין כתלי בית הכלא לצד העובדה העובדה שהעותר וגרושתו מצויים ביחסים טובים ומנהלים קשר טלפוני תדיר ובריא, מצביעים על כך שאין כל מקום עוד בהגדרתו כאסיר אלמ"ב.

אשר לתלונת האיומים שהגישה גרושתו, נטען בכתב העתירה כי היא לא נשתכללה לכדי כתב אישום ואילו בטיעוניה בעל פה, ציינה בפניי ב"כ העותר, כי התיק נסגר מחמת חוסר ראיות. אישור על סגירת התיק הנ"ל לא הועבר לידי היות ולטענת ב"כ העותר לא נסתייע בידיה להשיגו.

כמו כן, לטענת ב"כ העותר, אין זה סביר לקיים דיון בעניינו של העותר רק בחודש מאי 2011 ולפיכך מבוקש בזאת לשנות את סיווגו של העותר ולהסיר את הגדרתו כ"אסיר אלמ"ב" ולמצער להורות לוועדה שתתכנס מוקדם יותר מכפי שנקבע, הן לאור הטעות שנפלה בהחלטתה דאז, הן לאור התעלמות הועדה מטיעוני העותר ובעיקר לאור שינוי הנסיבות שחל מאז.

המשיבים, בכתב תשובתם ציינו, כי החלטת ועדת אלמ"ב דאז הייתה סבירה ובעניין זה הפנו לחוות דעת ועדת אלמ"ב עדכנית מיום 9/1/2011 כאשר בחלק הגלוי לה, צוין כי נפלה טעות בתום לב, בדבר השלכת הרימון. אף על פי כן גם בהעדר נתון זה, עדיין סבורה הועדה כי אין לאפשר לעותר יציאה לחופשות, שכן החלטת הועדה דאז נסמכה על מספר גורמים וביניהם פוטנציאל מסוכנות גבוה מצד העותר, התכחשות מצדו לביצוע עבירת הסחיטה בה הורשע ובגינה מרצה עונשו כעת, דפוסים אובססיביים וכוחניים הטבועים בו מהם מנסה להתעלם והעדר קיומו של הליך טיפולי.

בטיעוני הצדדים בפניי, חזרו הם על האמור לעיל והוסיפו את הדברים הבאים:

ב"כ העותר הדגישה את חשיבות התכנסותה של הועדה בהקדם לבחינת עניינו של העותר בשנית וזאת נוכח העובדה כי שחרורו הצפוי של העותר - במידה וישוחרר על תנאי - קבוע ליום 3/8/2011 ומשכך אין כל מקום לחכות עד לחודש מאי 2011.

כמו כן ציינה כי מדובר באסיר שהגיע למאסר בהתייצבות, לאחר ששהה בביתו משך כל ההליך המשפטי ואף עוכב ביצוע עונשו למשך שלושה חודשים לאחר מתן גזר הדין. זאת ועוד, לטענת ב"כ העותר, אחיו של העותר, שנשפט בגין אותן העבירות ואשר קיבל עונש הזהה לזה של העותר, יצא זה מכבר ל 8 חופשות. לפיכך, סבורה כי אלמלא תלונת האיומים שהוגשה על ידי גרושתו של העותר, הרי שהוא היה נכנס אל סבב החופשות בדיוק כמו אחיו.

לשיטת ב"כ העותר, חוות הדעת העדכנית של ועדת אלמ"ב אינה אלא בבחינת תגובה לעתירה שתפקידה "להגן" על חוות הדעת מיום 29/6/2010 היות והיא לא בחנה את השינוי שחל מאז התכנסותה הראשונה בעניינו של העותר, לא עשתה מאמצים לבחון מה עלה עם צו ההגנה וכן לא שוחחה עם גרושתו של העותר. לו הייתה בודקת נתונים אלה, הייתה מגלה כי השינוי שחל לצד הטעות בדבר השלכת הרימון, בהחלט מצדיקים סטייה מהחלטתה דאז.

אשר לחלק החסוי של ועדת אלמ"ב מיום 9/1/2011, טענה ב"כ העותר כי היא מסכימה להגשתו אולם מבקשת שבית משפט יבחן האם מדובר בחומר שהיה מצוי בידי הועדה דאז, במועד 29/6/2010, שכן אם עולה מהדו"ח חומר חדש, שלא היה מונח בפניה הרי שיש ליתן על כך את הדעת.

בסיכום דבריה, טענה ב"כ העותר, שלו היה נכנס העותר לריצוי מאסרו בבית הסוהר כשבעברו תיק פלילי סגור מחוסר ראיות, ספק אם היה עניינו מופנה לועדת אלמ"ב.

בטיעוניהם בפניי, הפנו המשיבים לדו"ח ועדת אלמ"ב העדכני, על כל חלקיו, והגישו את החלק החסוי לו בהסכמת ב"כ העותר.

לטענת ב"כ המשיב 1, החלטת הועדה דאז הייתה סבירה ואף אם תיק האיומים נסגר מחוסר ראיות, עדיין היה די בו כדי להעלות ולבחון את שאלת הגדרת העותר כאסיר אלמ"ב, שכן לעיתים דברים פחותי ערך מאשר תלונה, כדוגמת שיחת טלפון או מידע שהתקבל, זוכים להתייחסות ועדת אלמ"ב.

ב"כ המשיב 1, הוסיפה וטענה כי ועדת אלמ"ב העדכנית אכן דנה בשינויים שחלו ואינה מתעלמת מהרגיעה הקיימת בין העותר לגרושתו ומההליך הטיפולי בו החל העותר זאת ועוד ציינה כי הועדה אף הגדילה לעשות והקדימה את מועד הדיון של עניין העותר בפניה לחודש אפריל 2011.

אשר לתיק האיומים, טענה ב"כ המשיב 1, כי אין בידיה את הפלט המשטרתי והיא תוכל לבדוק את שאלת סגירת התיק לבקשת בית המשפט.