חמישה חודשי מאסר ע"ת וקנס בסך 10,000 ש"ח בגין החזקת כמות מסחרית של צעצועים מסוכנים

מיכל לבנה-גוגמן, ילידת 1983 (להלן: "הנאשמת") הודתה שהחזיקה ב- 01.03.04 צעצועים מסוכנים האסורים בהחזקה ומכירה בכמות גדולה ומסחרית. על סמך הודאתה הורשעה הנאשמת בעבירות על סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איסור ייצור, יבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים), התשמ"ז-1986 (להלן: "הצו"), ביחד עם סעיפים 5, 15 ו-39(ג) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 (להלן: "החוק).

בטיעוניה לעונש נדרשה התובעת לחומרת העבירות, ולסיכון הרב לציבור הטמון בהחזקתם ובמכירתם של צעצועים אסורים, ובקשה להשית על הנאשמת קנס מרתיע ומאסר על תנאי.

הנאשמת בקשה להתחשב לקולא בהודאתה, בחרטתה. לטענתה הבינה והפנימה את הסיכון הגלום במכירת צעצועים מסוכנים והבטיחה שלא תחזור על העבירות נשוא הרשעתה. כמו כן ביקשה להתחשב בנסיבותיה האישיות ביניהן מחלת אביה, כעולה ממסמכים רפואיים שהגישה, הדורשת טיפול מתמיד שעליה להעניק לאביה.

לאחר ששמעתי הטיעונים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

ככלל

1.         בצעצועים שהשימוש המקובל בהם עשוי לפגוע במשתמשים ובמיוחד אלו הנפיצים, פולטים אש או גורמים לדימוע, עיטוש או שהם בבחינת חיקוי לכלי יריה, הם צעצועים שגלום בהם סיכון רב. כקבוע בהגדרה שבצו הפיקוח שהותקן מחוק חוק הפיקוח:

"צעצוע מסוכן" - צעצוע אשר השימוש המקובל בו עלול לגרום למשתמש בו או לבני אדם אחרים נזק גופני, או לסכן את בריאותם או לגרום להם הטרדה, לרבות צעצוע הפולט אש, צעצוע נפיץ הגורם להתפוצצות, צעצוע שנועד לגרום לגירוי, דימוע או עיטוש וצעצוע אשר הוא חיקוי של כלי יריה או הנראה ככלי יריה כמשמעותו בחוק כלי היריה, התש"ט-1949".

2.   לנוכח רמת הסיכון, מצא המחוקק להחמיר בענישת המחזיקים המציגים למכירה צעצועים אסורים, וקבע לצד העבירה שנת מאסר וקנס. זאת בין השאר בהתחשב בחברה שקהל היעד העיקרי של צעצועים הם ילדם שמנגנוני ההגנה שלהם חלשים יותר.

3.   מכיוון שהמחזיקים ו/או מציגים צעצועים מסוכנים לצורך מכירה עושים זאת לשם הפקת רווחים, מוצדקת הטלת עונשים כספיים מכבידים ומחמירים.

מן הכלל אל הפרט:

1.   כל הנתונים המחמירים שפורטו לעיל מתקיימים במקרה זה. חומרת העבירה  מקבלת משנה חומרה בהתחשב בעובדה שהנאשמת הורשעה בהחזקה למכירה והצגת אלפים רבים של יחידות משחק, שהכילו נפצים, מפזרי אש, גיצים ונתזים. השימוש באלו עלול, ברמה גבוהה של הסתברות לגרום לסיכון בריאותי, פציעות או הטרדות ונזקים אחרים, הן למשתמשים עצמם והן למי שבסביבתם. וחומרה נוספת מוצאת אני בהודאה הנאשמת במהלך טיעוניה לעונש, שאת כל "הארסנל הזה" קנתה ממקור בלתי בדוק, כחטיבה אחת - תכולת משאית - עבורה שילמה מחיר  אפסי.

 2.  יחד עם זאת יחד עם זאת, בית המשפט הגוזר את הדין איננו מתעלם מהנאשם הספציפי העומד בפניו, ומנסיבותיו האישיות.

3.   אני נותנת משקל לקולא לגילה הצעיר של הנאשמת, עברה הנקי, הזמן שחלף מאז העבירה, הודאתה, החרטה שהביעה ולנסיבותיה האישיות, כמשתקף במסמכים הרפואיים שהגישה. משקל מהותי מאוד אני נותנת לעמדת התביעה, שבטיעונים לעונש ולא רק שלא ביקשה החמרה, הציגה גישה פשרנית. 

1. לאחר ששקלתי את שיקולי החומרא והקולא, בהעדר פסיקה תקדימית, ולנוכח הכלל שאין מענישים בטרם מזהירים, אסתפק בענישה שעיקרה הרתעתית וצופה פני העתיד.
2. סוף דבר - אני גוזרת על הנאשמת כדלקמן:

א.       5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי שבמשך 3 שנים שלא תעבור הנאשמת עבירה מהעבירות בהן הורשעה בתיק זה.

ב.       קנס בסך 10,000 ש"ח שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מ- 1.7.2006 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

ג.        לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד היתרה לפרעון מיידי.

ד.        חתימה על התחייבות בסך 25,000 ש"ח שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור הנאשמת עבירה מהעבירות בהן הורשעה בתיק זה.

ה.       לא ישולם הקנס ו/או לא תחתם ההתחייבות תאסר הנאשמת ל-45 יום.