פסק דין
התובע, תושב מבועים, יליד 1968, השתתף בטורניר "קט רגל" שנערך מטעם הישוב מבועים, השייך למועצה האזורית מרחבים – הנתבעת 1 וצד ג' 2, המבוטחת בביטוח אחריות מקצועית על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ - צד ג' 3. העמותה לקידום התרבות והספורט – הנתבעת 2 – ניהלה את הטורניר. הנתבעת 2 בוטחה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 3, בפוליסה שהוזמנה על ידי סוכן הביטוח מר אורי זמיר, הנתבע 4 וצד ג' 1.
לטענת התובע, נפגע במהלך המשחק האמור, שהתקים ביום 23.08.2008, בכך שסובב את ברכו ונגרם לו קרע ברצועה ובסהרון.
לאחר מספר פעמים בהם תוקן כתב התביעה ולאחר השלמת הליכים מקדמיים, הגיעו הצדדים, במהלך קדם המשפט שהתקים ביום כה' אלול תשע"ב – 12.09.2012, להסדר דיוני מוסכם, על פיו הועמד גובה הנזק בו יפוצה התובע על סכום מוסכם 60,000 ₪, כאשר בית המשפט יקבע מה חלק האחריות אשר יושת על כל אחת משלוש קבוצות של בעלי דין: הנתבעת 1 שהיא צד ג' 2 ומבטחתהּ צד ג' 3; הנתבעת 2; הנתבעים 3 ו- 4 וצד ג' 1 (הוא הנתבע 4). חלוקת האחריות תקָּבע על ידי בית המשפט לאחר הגשת סיכומים מטעם הנתבעים, בצירוף מסמכים תומכים.
כמפורט בהסדר הדיוני, אין מחלוקת כי התובע נפגע במהלך אירוע הטורניר, ואף גובה הפיצוי לו זכאי, מוסכם על הצדדים.
עוד אין מחלוקת, כי הנתבעת 2 היא אגודת ספורט כמשמעה בדין, וכי הנתבעת 3 הנפיקה, לבקשת סוכן הביטוח הנתבע 4 (צד ג' 1), פוליסת ביטוח אחריות צד שלישי בהתאם לפקודת הנזיקין, אשר איננה מכסה, על פניה, תאונות אישיות של משתתפי הטורניר.
לאחר שעינתי בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים על נספחיהם ככל שצורפו, ראיתי לקבוע, כי האחריות המרכזית והעיקרית לביטוח המשתתפים בטורניר הספורט חלה על הנתבעת 2, בהיותה אגודת ספורט, המחויבת לבטח המשתתפים במשחקים ואירועים מטעמה בביטוח תאונות אישיות, בהתאם לקבוע בסעיף 7 לחוק הספורט, תשנ"ח – 1998, ותקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה – 1994. המדובר באחריות מוחלטת שמקורה באינטרס חברתי מובהק להבטיח את שלומם של המשתתפים בתחרויות ספורט. אחריות זו איננה מתמצה בפניה לסוכן ביטוח או לחברת ביטוח לצורך הנפקת פוליסה כלשהי, אלא ברי כי כוללת בחובה גם חובת הזהירות לבחון הפוליסה שהונפקה ולוודא כי תואמת את דרישות החוק ומכילה בחובה פיצוי בגין תאונות אישיות למשתתפי המשחק או הטורניר, בלא צורך בהוכחת אשם, כדרישות החוק. הפרת אחריות זו יש בה משום התרשלות והפרת חובת הזהירות כלפי השחקן, וראה ד. פלפל, הספורט בראי המשפט, הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ (1994), ע' 275, והיא מקימה עילת תביעה. כן מדובר בהפרת הוראה חקוקה שמטרתה להגן על השחקנים. לאור האמור, הנני להעמיד גובה האחריות של הנתבעת 2 על 90% מסכום הנזק.
אשר לנתבעת 1, שהיא צד ג' 2, ומבטחתהּ צד ג' 3: חוק הספורט אינו חל על הנתבעת 1, שהיא רשות מקומית, ואיננה בגדר אגודת ספורט. יחד עם זאת, בהיות אירוע הספורט תחת חסותה של המועצה האיזורית, במתקנים המצויים בשטחה, ובהיות הטורניר שנערך על ידי אגודת הספורט הנתבעת 2 תחת חסותה של הנתבעת 1 ואף ממומן על ידה, קמה חובת זהירות לוודא, כי הנתבעת 2 ביטחה את משתתפי האירוע כמחויב בחוק, או לכל הפחות לחייבה לעשות כן במסגרת הסכם. עם זאת, כאמור, החובה העיקרית חלה על אגודת הספורט, כפי שקבוע בחוק. בנסיבות אלה, ראיתי לחייב הנתבעת 1, שהיא צד ג' 2, וכן המבטחת צד ג' 3, יחד ולחוד, בפיצוי בסך 10% מגובה הנזק.
אשר לנתבעת 3, מבטחת הנתבעת 2, וכן סוכן הביטוח הנתבע 4, שהוא צד ג' 1, אין מחלוקת, כי פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת 3 אינה מכסה את האירוע התאונתי, וזאת הן לפי טיבה (פוליסת צד ג' נזיקית) והן לאור תאריך האירוע, החורג מתאריכי הטורניר כפי שהוגדרו בפוליסה. וראה לענין זה כתבי בי-דין מטעם הצדדים וכן סיכומי הצדדים לרבות סיכומי הנתבעת 2, בהם עותרת, בין היתר, לחייב הנתבע 4 (סוכן הביטוח) בגין התרשלותו, משמע – כי לא הוציא פוליסה המכסה את האירוע כפי שנדרש. השאלה היא, האם הונחה תשתית ראיתית להפרת חוזה או להתרשלות מצד הנתבעת 3 או הנתבע 4 (שהוא צד ג' 1), למשל, כי פוליסת הביטוח הונפקה בניגוד לדרישות או לנתונים שהוצגו למי מהם, או כי מי מהם פעל בחוסר מקצועיות או תוך הפרת חובת זהירות. לא נטען בסיכומי ב"כ הנתבעת 2, כי הועברה דרישה כלשהי להנפקת פוליסת ביטוח תאונות אישיות וכי הסוכן או חברת הביטוח חרגו מדרישה זו, אף לא הונחה תשתית ראיתית המצביעה על התרשלות כלשהי בפעילות מי מהם. יתר על כן, בסיכומי הנתבעים 3 ו- 4 (וצד ג' 1) נטען, כי המדובר בפוליסה שחודשה, כפי נוסחה, מעת לעת, לבקשת הנתבעת 2. משלא הונחה תשתית ראיתית להפרת הסכם, לפעולה בחוסר מקצועיות או להפרת חובת זהירות, לא ראיתי להטיל אחריות על הנתבעים 3 ו- 4 (וכן צד ג' 1).
לאור האמור, ישלמו הנתבעת 2, הנתבעת 1, וצדי ג' 2 - 3, בתוך 30 יום, סך בן 60,000 ₪ לידי התובע, באמצעות בא כוחו, בחלוקה הבאה:
הנתבעת 2 – 90% מסכום הנזק כאמור לעיל;
הנתבעת 1 (שהיא צד ג' 2) וכן צד ג' 3, יחד ולחוד – סך בן 10% מסכום הנזק כאמור לעיל.
אשר לנתבעים 3 ו- 4 (וכן צד ג' 1) – ראיתי לדחות התביעה.
סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בהתיחס לבקשה להחזר אגרה שהוגשה מטעם ב"כ התובע (מס' 35), לא מצאתי להיעתר לבקשת התובע להחזר מאגרת בית המשפט, בשים לב לשלב הדיוני ולעובדה כי ניתן פסק דין, ברם מורה על פטור מיתרת אגרה בהתאם לתקנות.
בנסיבות הענין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות, לא כלפי הנתבעות וצדי ג' שחויבו בדין ולא כלפי התובע בגין דחית התביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 (וצד ג' 1).
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.
ניתנה היום, יד' אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.