חמוד נ' משטרת ישראל-תחנת שלם

החלטה

הבקשה שבפני היא בקשה זמנית לאסור על המשיבה, משטרת ישראל, לבצע כנגד המבקש צו פינוי מנכס בו הוא מחזיק.

ביום 3.11.11 נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד ונתתי צו זמני כמבוקש.

בהמשך דחיתי בקשה שלא אדם אחר, מוחמד סלאמה שבאנה, אשר לבקשתו, ככל הנראה, ניתן צו הפינוי והוא ביקש לבטל את הצו אשר ניתן במעמד צד אחד.

את הרקע לבקשה ולהחלטתי פירטתי בהחלטה מיום 3.11.11 בזו הלשון:

"הבקשה נסמכת על החלטה של כב' השופט ארנברג מיום 2.11.11 אולם, גם על פי החלטה זו קבע כב' השופט ארנברג כי צו הפינוי יחול כנגד המשיב רק ככל שהוא מחזיק בנכס מכוח מי שכנגדו ניתן צו הפינוי.

אולם בסיס בקשתו של המשיב, בפני , היא הטענה כי הוא בעל זכויות החזקה בנכס בזכות עצמו והוא לא בא מכוח זכויותיו של מי שכנגדו ניתן הצו

גם ההחלטות האחרות אשר ניתנו על ידי שופטים שונים בהליכים שונים, אין בהם כל הכרעה כי למשיב אין זכויות להחזיק בנכס הנדון."

לפיכך נעתרתי לצו המבוקש משום שלא ראיתי כי קיים צו כלשהו כנגד המבקש דנן.

המשיבה הגיבה על הבקשה ולא ראיתי בתגובתה נימוק אשר יכול להצדיק את ביטולו של הצו. לא ניתן לפנות את המבקש מן הנכס כל עוד לא הוכרע כי הצו אשר ניתן לפינוי הנכס אכן חל על המבקש או כל עוד לא ניתן צו כנגדו.

בכל הנוגע לצו הזמני, דומני כי מלאכתי הסתיימה ואני מורה על העברת התיק למזכירות לקביעת מותב אשר ידון בבקשה העיקרית.

בשולי הדברים אעיר כי, דומני שראוי היה למבקש שהיה מצרף את בעל הדין האמיתי, זה אשר לבקשתו הוצא צו הפינוי, להליך דנן, כדי לאפשר לבית המשפט לברר את הזכויות של הצדדים בנכס.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.