חמדה נ' ביטוח לאומי ירושלים - הלשכה המשפטית ואח'

פסק דין

צד ג', מר מוחמד פרחאת עלי, הינו קבלן שיפוצים.

התובע, מר עלאא חסן חמדה, יליד 1988, הועסק על ידי צד ג' כפועל. תקופת העסקתו של התובע על ידי צד ג' שנויה במחלוקת.

ביום 25.11.07 נפגע התובע תוך כדי ועקב עבודתו אצל צד ג'. אירוע הפגיעה הוכר על ידי הנתבע כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ואושרו לתובע 91 ימי אי כושר (התובע סבל משברים באגן ובקרסול עקב נפילת בלוק בטון על גופו ונזקק לאישפוז ולניתוח).

אין מחלוקת כי בעת האירוע מיום 25.11.07, השתכר התובע שכר יומי בסך 150 ₪.

אין מחלוקת כי צד ג' לא דיווח לנתבע על העסקת התובע ולא שילם בעדו דמי ביטוח לאומי.

ביום 25.11.08 שילם הנתבע לתובע דמי פגיעה בסך 448 ₪, על סמך הצהרת צד ג' לפיה העסיק את התובע ארבעה ימים בלבד.

לטענת התובע, הוא עבד אצל צד ג' שנתיים לפני המועד בו אירעה לו תאונת העבודה (ביום 25.11.07).

השאלות הטעונות הכרעה בהליך זה הן:

א.מהו "השכר הרגיל" של התובע כמשמעות מונח זה בסעיפים 97-98 לחוק הביטוח הלאומי, לעניין גובה דמי הפגיעה המגיעים לו?

ב.האם זכאי הנתבע לפסק דין כנגד צד ג' המחייב את צד ג' לשפות את הנתבע על סכומי גמלאות כסף שישלם לתובע, בהתאם לסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי?

הכרעה בשתי השאלות הנ"ל תלויה בשאלה: מה היתה תקופת עבודת התובע, או ביתר דיוק: כמה ימים עבד התובע אצל צד ג' לפני יום התאונה?

טענות הצדדים

התובע טען בטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש לנתבע (ביום 10.3.08) כי עבד אצל צד ג' שנתיים. התובע לא מילא במקום המיועד לכך בטופס התביעה את פרטי שכרו ב-4 החודשים שקדמו להפסקת העבודה. כל שציין הוא כי "השתכרתי 150 ₪ נטו ליום אף פעם לא הוציא לי תלושים על אף בקשתי". בעדותו טען התובע כי השתכר 150 ₪ ליום ו-3,500 ₪ לחודש. מכל מקום, התובע טוען כי יש לקבוע את שכרו הרגיל על פי האמור בתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), התשי"ז-1956 (להלן: "התקנות").

גרסת צד ג' היא כי התובע עבד אצלו ארבעה ימים בלבד במועד התאונה. אשר על כן מבקש צד ג' לדחות את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדו, שכן בשל תקופת עבודתו הקצרה של התובע אצלו, לא הפר את חובת הרישום ותשלום דמי הביטוח החלה עליו ולא קמה למוסד עילה לפי סעיף 369 לחוק.

הנתבע טוען כי הנטל להוכחת את גובה שכרו הרגיל. לצורך עמידה בנטל ההוכחה, על התובע להוכיח מה היתה הכנסתו ברבע השנה שקדמה ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, כאמור בסעיף 98(א) לחוק הביטוח הלאומי. לשם כך היה על התובע להוכיח כמה ימים עבד בתקופה האמורה. לטענת הנתבע, גם אם בית הדין ידחה את גרסת צד ג', אין בכך כדי להשלים את החסר בראיותיו של התובע לגבי שכרו הרגיל. עם זאת, הנתבע טוען כי ככל שבית הדין יקבל את טענת התובע כי עבד לפחות חצי שנה לפני מועד התאונה, ניתן יהיה ליישם בעניינו של התובע את הוראת תקנה 4 (להלן: "התקנות"), בכפוף להוכחת ימי היעדרות של התובע. מכל מקום, במקרה כזה, מבקש הנתבע לפסוק כנגד צד' ג' את הסעדים שביקש בהודעה לצד ג'.

דיון והכרעה

הוראות החקיקה הרלוונטיות לענייננו הן הוראות סעיפים 97-98 לחוק הביטוח הלאומי וכן הוראות התקנות.

סעיפים 97-98 לחוק הביטוח הלאומי קובעים:

97. שיעור דמי פגיעה