חמדאן מאזן נ' בטוח לאומי-סניף חיפה

פסק דין

1.תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כ "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחיה מ- 18.2.07 בנימוק כי הירידה בשמיעתו של התובע לא נגרמה עקב חשיפה לרעש מזיק וכן בנימוק כי כושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת ב- 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים.

גם התביעה שענינה טינטון נדחתה כאשר הנימוקים, בנוסף לנימוקי הדחיה בקשר לליקוי השמיעה, הינם כי לא תועדו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בקשר לטינטון.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו ובכתב התביעה ייחס התובע את הירידה בשמיעתו ואת הטינטון לחשיפתו לרעש מזיק במסגרת עבודתו כאיש אחזקה במועצה המקומית בכפר ורדים.

2.הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחיה וטען כי לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א' לחוק על מנת להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כ"פגיעה בעבודה".

3.הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה בפנינו באשר לתשתית העובדתית שתופנה למומחה, הכל כמפורט בהחלטה מ- 23.4.09 המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן – ההחלטה).

4.הוראות סעיף 84 א' לחוק הינן כדלקמן:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה –

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה –

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – הטינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכל כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה –

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו – 4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

5.ד"ר ברקו מונהה כיועץ מומחה רפואי מטעם בית הדין והופנו אליו שאלות רלוונטיות באשר ליישום הוראות סעיף 84 א' על כושר השמיעה של התובע (סעיף 6 להחלטה).

ד"ר ברקו בחוות דעתו מ- 17.5.09 פרט את הרישומים הרפואיים הרלוונטים בתיקו של התובע וציין כי הבדיקות שבוצעו לתובע ואשר צורפו לתיק אינן אמינות ואינן משקפות את מצב שמיעתו האמיתי של התובע, וזאת הוכח אובייקטיבת באמצעות בדיקת הדים קוכלאריים (OAE) ובדיקת ברה.

בנוסף לכך ציין ד"ר ברקו כי יש אי התאמה בין שתי בדיקות ברה בתיק כאשר בבדיקה מאוניברסיטת חיפה נרשם כי בזמן הבדיקה נרשמו רעשים רבים מפעילות שרירית ועל כן יתכן בשל כך כי זיהוי הגלים בעוצמת קרובות לסף השמיעה לא התאפשר.