בפנינו תביעת התובעת לחלוקת מוניטין אישי ונכסי קריירה של המשיב ופסיקת פיצויים בגין פערי כושר השתכרות. במסגרת תביעתה, מבקשת להורות לרואה החשבון לעדכן את חוות דעתו מיום כ"ג בשבט תשע"ה (12.2.15) לאחר שיכניס לתחשיב אף את הנכסים הנ"ל. לטענתה, במשך 31 שנה פיתח הנתבע את כושר ההשתכרות שלו (כיום הוא מנהל [...] בבנק [...]) ושכרו עומד על כ-20,000 ש''ח לחודש לטענתה, בעוד שהתובעת עבדה בעבודות מזדמנות וטיפלה בילדים ובעבודות בית.
האישה מציגה מקורות משפטיים לפסיקת איזון בפערי כושר השתכרות, כולל פסיקות ספציפיות בסכומים ספציפיים לפערי כושר השתכרות.
לטענת הנתבע, אף שההליך הרכושי שבין הצדדים החל עוד בשנת 2014, עד היום לא העלתה התובעת בקשה זו לפסיקת פיצויים בגין נכסי קריירה ומוניטין שצבר הנתבע, כולל דרישה לפיצויים בגין פערי כושר השתכרות. טוען כי חו"ד האקטואר שמונה ע"י בית הדין, ניתנה כבר לפני כשנתיים, והרכוש כבר חולק במלואו. טוען כי שכרו המקסימאלי מגיע לסך 12,000 ש''ח ולא כאמור בתביעת התובעת. מפרט את הוצאותיו, כולל רכישת דירה ומגורי הילדים במשמורתו. כן מציין את העובדה שהוא נכה 80 אחוז בגין שיתוק ילדים.
כן מציג מקורות משפטיים נגדיים לאי פסיקת איזון בגין פערי כושר השתכרות.
ובכן, לאחר העיון בעמדת שני הצדדים והפעלת שיקול הדעת, בית הדין דוחה את תביעת התובעת לחלוקת מוניטין אישי ונכסי קריירה של המשיב ופסיקת פיצויים בגין פערי כושר השתכרות.
להלן נפרט את הנימוקים לפסיקה זו.
חלק מהאמור להלן מבוסס על פסקי דין רבניים הבאים: בד"ר חיפה תיק 830099/5 (מתוך נימוקי הרב יצחק רפפורט שליט"א), בד"ר נתניה תיק 824780/2 (מתוך נימוקי הרב אריאל ינאי והרב מיכאל עמוס שליט"א), בד"ר חיפה תיק 834433/4 (מתוך נימוקי הרב יצחק רפפורט שליט"א) ובד"ר חיפה תיק 835092/4.
ככלל, בתי הדין הרבניים פועלים בהתאם לחוק יחסי ממון, כולל סעיף 8 (2) לו. כדי שלא יסתור החוק את דין תורה, הצדדים מקבלים בקניין חלוקת רכוש על פי המנהג המקובל במדינה, קרי – חוק יחסי ממון. יש דיינים הסוברים שאף בלא קנין יש מקום לחלק את הרכוש על פי חוק יחסי ממון (מתוך מאמרו של הרב שלמה דייכובסקי שליט"א בקובץ תחומין, וראה אף מה שכתב הרב ציון אלגרבלי שליט"א בתיק 873705/1) ויש הסוברים שאף קניין לא יועיל.
ברם, אף הרב שלמה דייכובסקי שליט"א הסובר שאין צריך מעשה קנין לחלוקה על פי חוק יחסי ממון, כתב בספרו "לב שומע לשלמה" (חלק א עמוד יט) שלא יאזנו מוניטין אישי, משום שזו סגולה אישית של האדם. זאת אף שהסכים שם לחלוקת זכויות כספיות סוציאליות, משום שזה כמשכורת דחויה וזה כחלוקת רווחים בין צדדים נשואים, לשיטתו.
למעשה יש לחלק בין מוניטין עסקי למוניטין אישי. מוניטין עסקי כן ייבחן ע"י בתי הדין לצורך איזון הנכסים, משום שזהו כחלק משווי העסק ומוערך יחד עם שווי העסק. מוניטין עסקי, ניתן לסחור בו באופן ממשי ומשלמים עליו כסף, ולכן הוא חלק מהעסק.
אך אין בהלכה מעמד למוניטין אישי ולנכסי קריירה. זה לא מוצר סחיר, שהרי כיום אין מסחר בבני אדם. השעבוד השיתופי מצומצם לתוך מסגרת הנישואין בלבד ולא לאחריה.
למעשה, אם נחזור לאחור, הבסיס לפסיקה זו היה במדינת ניו יורק, בשנת 85, ולא התקבלה פסיקה זו ברוב מדינות ארה"ב. אף שם ההחלטה הראשונה היתה במקרה חריג, בזוג מורים בתחילת הדרך, שהבעל למד אחר כך רפואה וכל הוצאות הבית שולמו אז על ידי האישה.
לטענת השופט ריבלין בבע"מ 4623/04, נכסי קריירה נכנסים תחת הגדרת "נכס", משום שניתן לכמת אותם בכסף. אך מנמק שם שזה בעבור התמיכה והעזרה שבן הזוג השני העניק לו. אך גם שם מדגיש כי יש להיזהר בכך, משום שפוטנציאל השתכרות מורכב בעיקר מכישרון אישי שלא קשור לקשר הזוגי. למעשה, לשיטתו, זהו נכס וירטואלי, שאין לבן הזוג זכות שיתוף בגוף הנכס אלא רק בתוצאות ובפירות.
ברם, לאחר פסיקה זו של השופט ריבלין שהיתה בשנת 2007 וכן לאחר פסיקה מוקדמת יותר של השופט טירקל משנת 1994, בא תיקון 4 לחוק יחסי ממון בחודש נובמבר 2008 (כשנה וחצי לאחר הפסיקה, תיקון בין השאר לסעיף 5 ולסעיף 8) ולא החשיב כושר השתכרות בחלוקה, ולא החשיב זאת כנכס שיאוזן (יחד עם הנכסים שהזכיר בסעיף 5 ג' לחוק), אלא רק כעילה לשקול חלוקת רכוש לא שווה (בסעיף 8, 2).
בנוסף, לשון החוק בסעיף 8 הוא כי "רשאי" בית הדין לאזן לא בשווה, אך אין הוראה כזו לבית הדין שכך עליו בהכרח לנהוג. כן נאמר בסעיף 8 (2) "בהתחשב בין השאר" בכושר השתכרות וכד', אך לא רק בכך, אלא במכלול שלם של נתונים (בנוסף, בחוק שם, סעיף 8, כתוב שהאופציה לחלוקה לא שווה זה רק "בנסיבות מיוחדות").
כן ראו מאמרו של פרופ' שחר ליפשיץ "אתגרים ומשימות בעקבות תיקון 4 לחוק יחסי ממון", שם ציין כמה סיבות ואפשרויות להגן על זכויות האישה– או מדין נכסי קריירה והעדפה מתקנת לאישה, כי זה נכס לשיטתו, או דיני מזונות או חלוקת לא שווה. אך על פי ההלכה יש תשובה אחרת לכך, והיא – הכתובה או פיצוי, במידה והאישה זכאית לכך.
טענות וסברות שלא לחלק נכסי קריירה ומוניטין אישי
להלן נרכז מגוון טענות וסברות להצדקת העמדה שאין לחלק נכסי קריירה ומוניטין אישי: