לפניי שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופט ר' שפירא), במסגרתה נדחו בקשות העוררים לשינוי תנאי חלופות המעצר בהן הם שוהים.
1. נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, הסגת גבול והיזק בזדון. על-פי הנטען, העוררים - שניהם קטינים על סף בגירות - הגיעו למסיבה שנערכה בביתו של קטין אחר בבנימינה לאחר ששתו משקאות אלכוהוליים וביקשו להיכנס אליה למרות שלא הוזמנו. התפתח ויכוח בינם לבין משתתפי המסיבה אשר לא אפשרו להם להשתתף בה, ובסיכומו עזבו העוררים את המקום תוך שהם צועקים ומקללים. בהמשך, חזרו העוררים יחד עם כשמונה צעירים נוספים (להלן: האחרים) והחלו לפרוץ את שער החצר של הבית. על רקע זאת התפתח אירוע שבמהלכו תקפו העוררים, יחד עם האחרים, את הקטינים שהשתתפו במסיבה. כתוצאה מהאירוע נגרמו למספר קטינים שהשתתפו במסיבה חבלות ופציעות וכן נגרם נזק לרכוש.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם, ואולם בעקבות הסכמה שאליה הגיעו הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על שחרורם של השניים לחלופת מעצר. שני העוררים שוחררו איפוא לחלופות מעצר מרוחקות מישוב מגוריהם: העורר 1 שוחרר למעצר בית בבית קרוביו בגבעת אולגה והעורר 2 שוחרר למעצר בית בבית קרוביו בראשון לציון.
3. אחר הדברים האלו, ובחלוף כשלושה חודשים מאז שוחררו למעצר בית, הגישו העוררים - כל אחד בנפרד - בקשות לאפשר להם לחזור ולהתגורר בבית הוריהם בבנימינה וכן לאפשר להם לצאת לעבודה. בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער דחה את בקשותיהם. בית המשפט ציין כי על המבקש עיון חוזר בהחלטה על שחרור לחלופת מעצר, בדומה למבקש עיון חוזר בהחלטה על מעצר, להצביע על שינוי של ממש בתשתית הראיות או בנסיבות אחרות המצדיק שינוי של ההחלטה שניתנה בעניינו. בנסיבות העניין, קבע בית המשפט כי לא הובא בפניו כל נתון המצדיק עיון חוזר וכי למעט העובדה שחלפו כשלושה חודשים ממועד שחרורם של העוררים, לא חל כל שינוי - לא בהתייחס לתשתית הראיות הקיימת נגדם, לא בהתייחס למסוכנות הנשקפת מהם, ולא בהתייחס לחשיבות הרחקתם ממוקד ביצוע העבירה. עוד ציין בית המשפט כי הוא ער לקושי שיש לעוררים מעצם הרחקתם מבתיהם, ואולם יש לתת עדיפות למניעת אפשרות של מגע בין העוררים למתלוננים שנפגעו מהם, שהם כולם קטינים ומתגוררים בבנימינה ובישובים סמוכים. על בסיס האמור, דחה בית המשפט את הבקשות לאפשר את חזרתם של העוררים להתגורר בישוב מגוריהם. אשר לבקשות העוררים לצאת לעבוד, ציין בית המשפט כי הוא אינו רואה מניעה לאפשר לעוררים לצאת לעבוד בליווי מעסיק שישמש כמפקח ראוי עליהם, וכי אם תוצע הצעה ראויה, היא תבחן לגופה מתוך ראיה כי רצוי לאפשר את יציאתם לעבודה. נוכח העובדה כי המעסיק שהוצע בעניינו של העורר 1 לא היה יכול לקחתו תחת חסותו כל עוד הוא מתגורר בחלופת המעצר הנוכחית ולא בישוב מגוריו, אפשרות יציאתו של העורר 1 לעבודה ירדה הלכה למעשה מן הפרק, ואילו בהתייחס לעורר 2 לא הוצעה באותה עת הצעה קונקרטית ליציאתו לעבודה. כך, נדחו למעשה גם בקשותיהם אלו.
על כך העררים שלפניי.
4. לטענת באי-כוח העוררים, מרשיהם שוהים במעצר בית מלא מזה כארבעה חודשים, משפטם טרם החל ודיון ראשון לשמיעת הראיות בתיק נקבע רק למחצית חודש מאי 2008. לדבריהם, התקופה שחלפה עד עתה, יחד עם התקופה שצפויה לחלוף עד לתחילת המשפט, מהווה פרק זמן ניכר שיש בו כדי להצדיק, כבר עתה, עיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי באשר לתנאי שחרורם, וזאת בפרט משעסקינן בקטינים, בעלי רקע נורמטיבי וללא כל עבר פלילי. אשר לחלופת המעצר, טוענים העוררים כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נעתר לבקשותיהם לחזור להתגורר בבית הוריהם בבנימינה. לדברי הסנגורים, הגם שאין מחלוקת ממשית על כך שהאישומים המיוחסים לעוררים מעידים על מסוכנות לכאורית הנשקפת מהם ומקימים עילת מעצר סטטוטורית, מדובר במסוכנות נקודתית המופנית אך כלפי המתלוננים שלכאורה נפגעו מהם, ומכל מקום- ניתן לאיינה באמצעות חלופות המעצר שהוצעו. בפרט אמורים הדברים לטענתם בהתחשב בעובדה כי במקום מגוריהם של העוררים מתגוררים רק שניים מבין המתלוננים, וכלפי שני מתלוננים אלו כלל לא מיוחסות לעוררים עבירות. עוד מדגישים באי-כוח העוררים כי התסקירים שהוגשו בעניינם היו חיוביים והמליצו על קבלת בקשותיהם לחזור לביתם ולאפשר להם לצאת לעבוד וכן כי באירוע היו מעורבים כעשרה נערים ומביניהם הועמדו לדין רק העוררים. בא-כוח העורר 1 הוסיף כי עקב אירוע מוחי שעברה לאחרונה סבתו של העורר, צפויה אחותה של אמו - אשר בביתה הוא שוהה כיום - לקבלה להשגחתה, ומכאן כי היא לא תוכל להמשיך ולפקח עליו. עוד קושי הצפוי להתעורר לדבריו נובע משובה של בת האחות מחו"ל בקרוב. בנוסף ציין הסנגור כי במידה ותתקבל בקשת העורר 1 לחזור לבית הוריו, העבודה שהוצעה לו - אשר ממנה התרשם בית המשפט המחוזי בחיוב - תהיה שוב אפשרית, ועל כן ראוי יהיה לאפשר את יציאתו לעבודה. בא-כוח העורר 2 הדגיש כי משפחתו של העורר סובלת ממצוקה כלכלית ועל כן מתקשה להגיע לבקרו בחלופת המעצר שבה הוא שוהה כעת ובנוסף לכך זקוקה לסיועו בפרנסה.
5. לטענת המשיבה אין מקום לקבל את העררים. בטיעוניה, סמכה באת-כוח המשיבה ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ובפרט על קביעתו כי לא חל ביחס לעוררים כל שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה על תנאי שחרורם וכי אף הזמן שחלף אינו מצדיק עיון מחדש. היא הדגישה כי לעוררים מיוחסים מעשי אלימות חמורים וכי יש צורך ברור להגן על המתלוננים, שגם הם קטינים, ובפרט בטרם העידו בבית המשפט. בסיכומו של דבר סבורה המשיבה כי אין במקרה דנן כל עילה להתערב בשיקול-הדעת של בית המשפט המחוזי ומכאן כי יש לדחות את שני העררים.
6. עיינתי בעררים על צרופותיהם, בהחלטת בית המשפט קמא ובתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של העוררים. שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון לפניי ושקלתי אותם זה מול זה. בסיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לעררים. כידוע, על-פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, עילה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר או לתנאי שחרור מחייבת גילוין של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה המקורית. מטבע הדברים, התקיימותן של עילות אלו נבחנת בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות ותוך איזון בין השיקולים והאינטרסים הפועלים באותו מקרה, ומכאן כי ככלל יש קושי בקביעות גורפות באשר לסוגן וטיבן של הנסיבות ששינוין יצדיק עיון חוזר במקרה קונקרטי, וכך גם באשר לסוגן ולטיבן של העובדות שגילוין יצדיק עיון חוזר ובאשר לפרק הזמן שייחשב "זמן ניכר" כנדרש בחוק.
לטענת העוררים, בפרק הזמן שחלף מאז שוחררו לראשונה למעצר בית, יחד עם פרק הזמן הצפוי לחלוף עד לתחילת משפטם, יש כדי לעמוד בדרישה של מעבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה בעניינם. כפי שכבר ציינתי במקום אחר, העילה של חלוף זמן ניכר היא גמישה ויש לפרשה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה תוך יצירת איזון ראוי בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן לבין האינטרס הציבורי (ראו: בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 19.8.2007)). במסגרת איזון זה, כך נקבע בפסיקתנו, יש להביא בחשבון, בין היתר, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את התנהגותו במעצר או את אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ואת נסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות (ראו: בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 21.8.2006)). ואולם, בנסיבות העניין דומה כי אין צורך להכריע בטענת העוררים כי דרישת הזמן הניכר מתקיימת לגביהם מאחר ויש להביא בהקשר זה בחשבון גם את הזמן אשר צפוי לחלוף עד לתחילת משפטם. זאת, משניתן להסכים על כך שהעובדה כי התיק נקבע לשמיעה במועד רחוק יחסית, עשויה להוות שינוי נסיבות או עובדה חדשה שהתגלתה, וככזו- להצדיק עיון חוזר (וראו בהקשר זה מהעת האחרונה: בש"פ 10962/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.1.2008)). מכל מקום, גם אם יש קושי מסוים לקבוע כי נתגבשה באופן מובהק אחת מן החלופות המנויות בסעיף 52 לחוק, אני סבורה כי בשילוב הנסיבות בעניינם של העוררים, ובמיוחד בשים לב לגילם הצעיר ולעברם הנורמטיבי, היה כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה הקודמת שניתנה בעניינם, כמו גם היעתרות לבקשותיהם לגופן.
כאמור, שני העוררים הם קטינים, ללא כל עבר פלילי ובעלי רקע נורמטיבי. מבלי להקל ראש בחומרת העבירות המיוחסות להם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי מדובר באירוע בודד שלא קדמו לו אירועים פליליים או עבריינים נוספים, וכן לעובדה כי מבין כלל המשתתפים באירוע העוררים הם היחידים שנעצרו ושננקטו נגדם הליכים פליליים. העוררים שוחררו אמנם לחלופות המעצר בהן הם שוהים כיום בהסכמתם, ומכאן כי ההנחה המובנית בהקשר זה היתה כי הם ישהו במסגרת זו במהלך התנהלות משפטם, וכי כל עוד הוא יתמשך התמשכות סבירה, לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה. ואולם הנחה זו, יש להדגיש, התבססה בין היתר על עמדת שירות המבחן באותה עת כי חלופות המעצר בבית הוריהם של העוררים הינן בעייתיות בשל קרבתן למקום ביצוע העבירה ולמקום מגורי המתלוננים. בתסקירים המשלימים שהוגשו מטעם שירות המבחן חודשיים מאוחר יותר, מצא שירות המבחן לשנות מעמדתו זו, תוך שהמליץ לאפשר את חזרתם למקום מגוריהם בבנימינה כמו גם את יציאתם לעבודה תוך המשך הפיקוח מטעם השירות. כעולה מן התסקירים, שינוי זה בעמדת שירות המבחן נבע בעיקר מפרק הזמן שחלף מאז שוחררו העוררים לחלופות המעצר הנוכחיות ואשר במהלכו לא הפרו את תנאי שחרורם, מהתרשמותו החיובית של השירות מנכונותם ויכולתם של הורי העוררים לפקח עליהם, וכן מהצעות העבודה הקיימות עבורם במקום מגוריהם.
איני רואה סיבה שלא לקבל את עמדתו זו של שירות המבחן. ראשית, יש להזכיר כי העוררים שוחררו על-ידי בית המשפט המחוזי לחלופת מעצר ומכאן כי נמצא לגביהם כי המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהם אינה מחייבת את השארתם מאחורי סורג ובריח אלא ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר. שנית, כפי שציין שירות המבחן, מאז שוחררו לחלופות המעצר בהן הם שוהים כיום ועד עתה, פרק זמן של כארבעה חודשים, קיימו העוררים את תנאי השחרור שנקבעו להם (למעט אירוע בודד ומינורי מצד העורר 2, כמצוין בתסקיר בעניינו) ובכך יש כדי להצביע על הבנתם את משמעות תנאי השחרור, את האחריות המוטלת עליהם בהקשר זה ואת ההשלכות שתהיינה לכל הפרה של התנאים מצידם. שלישית, מבלי להקל ראש בצורך להבטיח את שלומם של המתלוננים, יש ליתן משקל להתרשמותו האמורה של שירות המבחן כי חלופות המעצר בבית מגוריהם של העוררים יכולות להבטיח מפני מסוכנותם וכי ביכולתם של הערבים שהוצעו לפקח עליהם כנדרש. לא ניתן להתעלם בהקשר זה גם מטענת העוררים באשר לכך שהמתלוננים המתגוררים בבנימינה ממילא אינם אלו שכלפיהם מיוחסות להם עבירות. רביעית, יש ליתן משקל לעובדה כי הזמן שחלף מאז האירוע נשוא כתב האישום - גם אם אינו ארוך במיוחד באופן אבסולוטי - בכל זאת אינו מבוטל, וזאת בפרט בהתחשב בגילם הצעיר של העוררים המחייב ליתן דגש מיוחד לאפשרות שיקומם וחזרתם לניהול אורח חיים נורמטיבי, בעוד שנראה כי בחלופות המעצר הנוכחיות נכפה עליהם אורח חיים שהוא במידה רבה נטול סדר יום מובנה או אפשרות לעשייה משמעותית מצידם, דבר שמטבע הדברים אינו מקדם את חזרתם למוטב. כן יש להביא בחשבון את טענותיהם של העוררים באשר למצבן הכלכלי של משפחותיהם החסרות את הסיוע האפשרי של העוררים בפרנסתן, כאשר נראה שבחלופות המעצר המוצעות בבית הוריהם, בשונה מחלופות המעצר הנוכחיות, יתאפשר לשניהם להשתלב בעבודה, דבר שהינו לכל הדעות - ובכלל זאת לדעת בית המשפט המחוזי - ראוי ורצוי. בסיכומו של דבר, שילוב מכלול נתונים זה עם העובדה כי הדיונים במשפטם של העוררים צפויים להתחיל אך בחודש מאי, מוביל לטעמי למסקנה כי יש מקום לאפשר לעוררים לשוב ולהתגורר בבית הוריהם בבנימינה, וזאת בכפוף כמובן לכך שהם יימצאו תחת פיקוח צמוד במשך כל שעות היממה ובכפוף לתנאים נוספים אשר ייקבעו בהקשר זה על-ידי בית המשפט המחוזי ולהנחת דעתו.
אשר על כן, העררים מתקבלים. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעת תנאי שחרורם של העוררים לחלופות המעצר שהוצעו על-ידם בבית מגוריהם ולקביעת תנאי יציאתם של העוררים לעבודה. כאמור, תנאים אלו יכללו פיקוח צמוד על העוררים הן בשעות הימצאותם בבית הוריהם והן במהלך שעות העבודה. בנוסף יכריע בית המשפט המחוזי באשר לצורך בהתנאת שחרורם של העוררים בהפקדה כספית ובערבויות כספיות אחרות מצד המפקחים המוצעים, וכן באשר לצורך בהוספת תנאי של איזוק אלקטרוני לעוררים. למותר לציין, כי עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי, יוותרו תנאי שחרורם של העוררים על כנם.
ניתנה היום, י"ט באדר א' התשס"ח (25.2.08)
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מה
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il