פסק דין
התביעה
לפניי תביעה לפיצוי בגין חופשה בתורכיה, במלון "Venezia Palace", אותה רכשו התובעים מהנתבעת 1, סוכנות נסיעות. הנתבעת 2 היא ספקית חבילת הנופש.
התביעה שכנגד, היא תביעת הנתבעת 1 לחייב את התובעים בהפרש התשלום עבור חופשתם, הפרש אשר לא שולם על ידם.
התובעים מלינים על איכות החופשה אשר קיבלו בתמורה להזמנתם.
לטענתם, במלון היו מעט אורחים ובשל כך, חלקים נרחבים מהמלון היו חשוכים. כך, בין היתר, חדר האוכל והמסעדות היו סגורים והתובעים נאלצו לאכול את הארוחות בחדר האוכל עם העובדים. צוות הבידור לא קיים פעילויות, למרות שבדלפק הקבלה נמסר לתובעים כי הצוות מקיים פעילויות. הבריכה המקורה היתה ריקה, ללא אנשי צוות ומבלי שהוצעו לתובעים מגבות. עוד טענו התובעים כי מי הג'קוזי היו קרים. ההסבר להעדר הפעילות במלון, הסבר אותו קיבלו מעובדי המלון, היה מיעוט אורחים. התובעים פנו אל הנתבעת 1 ודרשו לעבור לבית מלון אחר אשר בו שהו בחופשתם בשנה שקדמה לחופשה מושא תיק זה. הנתבעת הציעה לתובעים בתי מלון חלופיים המשווקים על ידי הנתבעת 2, היא אשר סיפקה את החופשה במלון "Venezia Palace". התובעים סירבו ובסופו של דבר, לבקשתם, הועברו לבית מלון "Delphin Palace", המשווק על ידי חברה אחרת.
התובעים עתרו לקבלת פיצוי בגובה עלות החופשה במלון "Venezia Palace", עגמת נפש בסך 500$ לכל אחד מן התובעים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
טענות הנתבעות והתביעה שכנגד
הנתבעת 1 טענה כי התובעים הם שביקשו להזמין את החופשה דווקא למלון "Venezia Palace" והיא נעתרה לבקשתם ועשתה זאת באמצעות הנתבעת 2. הנתבעת 1 טענה כי לאחר שהתקבלו תלונות התובעים אודות המלון, הציעה להם, תוך תיאום עם הנתבעת 2, להחליף למלון אחר המשווק גם הוא על ידי הנתבעת 2, אולם התובעים עמדו על כך שיועברו דווקא למלון "Delphin Palace", אשר אינו משווק על ידי הנתבעת 2 וזאת גם לאחר שהובהר להם על ידי הנתבעת 1 כי תחול תוספת תשלום בגין כך. לאחר שהתובעים התחייבו לשאת בתוספת זו, הוזמנה להם המשך החופשה במלון "Delphin Palace" והם עברו לשם. הנתבעת 1 טענה כי אחוז תפוסת המלונות אינו בידיעתה ואשר לתקלות הנטענות על ידי התובעים, אזי הדבר מצוי באחריות המלון או לחילופין, באחריות הספק, היא הנתבעת 2.
במסגרת תביעה שכנגד, טענה הנתבעת 1, כי עלות חבילות הנופש לתובעים כולם, עמדה על סך של 2,018$ ובגין המעבר למלון "Delphin Palace" היה על התובעים לשלם תוספת של 1,800$. התובעים שילמו סך של 2,552$ בלבד ועל כן, עליהם לשלם לנתבעת 1 את היתרה, סך של 1,266$ נכון לחודש מרץ 2009, ובשקלים חדשים - 5,808 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.
הנתבעת 2 הכחישה כל אחריות לנטען על ידי התובעים. לדבריה, תפקידה כספקית החופשה, בוצע במלואו ובאופן המיטבי על ידי כך שסיפקה את חבילות הנופש אותן רכשו התובעים. לטענתה, בעונה זו של השנה, בתורכיה, אין לתמוה על מיעוט האורחים במלון והדבר אף בא לידי ביטוי בעלות הנמוכה של חבילת הנופש המדוברת.
הראיות
בדיון שהתקיים בתיק העיד מטעם התובעים התובע 4 בלבד.
התובע 2 אשר הגיש תצהיר אף הוא, לא הגיע לדיון ותצהירו, לכן, אינו מצוי בפניי במסגרת ראיות התביעה.
התובעים לא הגישו תצלומים כלשהם של המלון, של אותם ליקויים עליהם דיברו. כך, למשל, לא הוצגו תצלומי חדר האוכל של העובדים אשר בו נטען כי התובעים הופנו לאכול. יצויין כי התובע 4 מסר בעדותו כי יש בידיו תצלומים אך אלו לא הוגשו.
כך גם לא הוצגה כל ראיה שהיא בדבר הוצאות שנגרמו לו או ליתר התובעים, דוגמת הוצאות השיחות הטלפוניות שנעשו במטרה לעבור לבית מלון אחר, אשר נתבעו במסגרת תביעה זו.
טענת התובע 4 בעדותו בבית המשפט כי הבריכה היתה ריקה ממים גם היא אינה נתמכת בראיה כלשהי והיא אף עומדת בסתירה לנטען בהקשר זה בכתב התביעה (סעיף 29) שם נטען כי הבריכה היתה "ריקה מאדם" בלבד וכך אף נטען בסעיף 10 לתצהיר התובע 4.
מטעם הנתבעת 2 העיד מנכ"ל החברה. לדבריו, הוא מכיר באופן אישי את מלון Venezia Palace"", כיוון שנסע למלון בעצמו על מנת לחתום על החוזה עימם בשם הנתבעת 2. לדבריו, לא נתקל בתלונות על המלון המדובר.
מטעם הנתבעת 1 העיד מנהלה, מר ראשיד אבו חנא וכן הוגש תצהירה של הגב' סנא אבו חנא. בנוסף, העיד עובד הנתבעת 1 אשר טיפל בהזמנתם של התובעים, מר ראיד סעד.
בין חלק מן התובעים לבין מר אבו חנא, קיימים קשרי משפחה ולכן היה מעורב בהזמנת החופשה על ידם. עם זאת, בהזמנה עצמה טיפל עובד הנתבעת 1, מר ראיד סעד. מר אבו חנא ומר סעד העידו כי התובעים ביקשו מפורשות את מלון "Venezia Palace" כיעד לחופשתם, זאת בעקבות פרסומים שהיו באותה התקופה.