חי נ' זריהן(עציר) ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים.

העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי הרכב בו נהג הנתבע 1 פגע בו מאחור בעת שנסע נסיעה איטית בשל עומס תנועה בדרך, וכי כתוצאה מכך נהדף רכב התובע על הרכב שהיה לפניו (ע' 1, ש' 17-18). הנתבע 1 אישר את הדברים בעדותו (וגם בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת 2 גם בשמו). לדבריו בעת שנסע אחרי רכב התובע הוסחה דעתו בשל קריאה של מישהו, הוא לא הסתכל על הדרך ופגע מאחור ברכבו של התובע שנסע לפניו. כן מאשר הנתבע כי כתוצאה מהפגיעה נהדף רכבו של התובע ופגע ברכב שלפניו (ע' 2 ש' 25-30 לפרוטוקול, ונספח א' לכתב התביעה). הנתבע חולק אך על שיעור הנזק הנתבע.

לטענת התובע, בזמן התאונה אמר לו הנתבע 1 כי אין ביכולתו לתת לו את הפרטים הנדרשים: רישיון נהיגה ופרטי הביטוח. לדבריו, הנתבע 1 ביקש ממנו כי לא יזמין משטרה, משום שנהג ללא רישיון. הנתבע 1 אישר את הדברים בעדותו (ע' 4 ש' 1-3). בנסיבות אלה, הסביר התובע, ביקש מהנתבע 1 – שאת גילו לא ידע – לקרוא לאחד מהוריו על מנת להבטיח שיפוצה על הנזקים שנגרמו לרכבו.

משהגיעה הנתבעת 2 – אמו של הנתבע 1 – למקום חתמו הנתבעים על התחייבות לשלם לתובע את נזקו כפי שייקבע על ידי שמאי. התובע ניסח את ההתחייבות וכתב אותה בכתב ידו. הנתבעת 2 חתמה על ההתחייבות כערבה. הנתבעים מאשרים כי חתמו על המסמך (נספח א' לכתב התביעה) (ע' 3, ש' 2-3, 5, 12). בעדותה בפני טענה הנתבעת 2 כי הלכה למעשה לא הסכימה לחתום כערבה לבנה וכי השורה בקשר לערבותה הוספה לאחר שחתמה. אין בידי לקבל טענה זו. עדותו של התובע היתה מהימנה עלי בכלל, ובנקודה זו בפרט. מעדותו של התובע ניכר היה שהוא מנסה להביא בפני בית המשפט את הדברים כהוויתם, כפי שהם זכורים לו, לרבות בהתייחסותו לנקודות שפחות נוחות לו (למשל, בכל הקשור לנזק). כן התרשמתי כי התובע ניסה ללכת ככל יכולתו לקראת הנתבעים על מנת להקל עליהם בטרם נאלץ להגיש את התביעה. גם בעניין הערבות, מקובלת עלי עדות התובע המתיישבת מבחינת הגיונם של הדברים עם מצב הדברים אליו נקלע – כשרכבו נפגע על ידי מי שנחזה להיות קטין, שלא היה באפשרותו למסור את פרטיו כמקובל, ואשר ביקש שלא לערב את המשטרה בתאונה משום שנהג ללא רישיון.

סופו של דבר – הנתבע 1 הוא שנושא באחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע, באשר נהג בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב לדרך, והנתבעים שניהם אחראים לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו (וזאת לאחר שהתובע פנה לנתבע 1 והלה סירב לשלם לו).

אשר לנזקים – טענות הנתבעים כי הנזקים מופרזים נטענו בעלמא ועל דרך הסתם ובלא שנתמכו בחוות דעת שמאי שיש בה כדי לסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובע. עם זאת, יצוין כי בעדותו ציין התובע כי בפועל עלה בידו לתקן את הנזקים שנגרמו לרכבו בסכום הנופל מהסכום הנקוב בחוות דעת השמאי ושעמד בסה"כ (כולל הנזק שנגרם בשל ירידת הערך) על 11,500 ₪ (במקום 14,924 ₪). עדותו זו של התובע – שעומדת בניגוד לאינטרס שלו – היתה מהימנה עלי. ממילא ברור כי יש להעמיד את סכום הפיצוי על הנזק שנגרם בפועל. לסכום האמור יש לצרף את הסך של 754 ₪ ששולם כשכ"ט לשמאי. הסך הנדרש בגין שכ"ט עו"ד בעבור משלוח מכתב לא הוכח.

התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 12,254 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 365 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1400 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ב, 29 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.