חיפה כימיקלים בעמ נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

פסק דין

בפני בקשה בדרך המרצה כי בית המשפט ייתן פסק דין המצהיר כי קיזוז הסך של 487,409 ₪ אשר ביצעה המבקשת - חיפה כימיקלים מהסכומים אשר הגיעו ממנה למשיבה 3 (חברת מתכת נאסר בע"מ, להלן:"נאסר") הינו כדין ותקף כלפי כולי עלמא ומשכך אין חיפה כימיקלים חבה כלפי המשיב 1 (בנק המזרחי, להלן : "הבנק") בתשלום חובה של נאסר כלפיו. עוד התבקש בית המשפט לסגור את תיק ההוצאה לפועל מס' 13-12320-10-5 בלשכת ההוצאה לפועל בקריות, התלוי ועומד כנגד חיפה כימיקלים.

לחלופין, עתרה חיפה כימיקלים כי בית המשפט יצהיר שעל המשיבים 3,5,6 , לשאת בתשלום חובה של נאסר בתיק ההוצאה לפועל במלואו.

ביום 12/7/10 פתחה חברת נאסר חשבון בבנק המשיב, בנק המזרחי וביום 9/11/10 המחתה נאסר על דרך השעבוד לטובת בנק המזרחי את מלוא זכויותיה לקבלת כספים או זכויות עתידיים מהמבקשת וזאת ללא הגבלה בסכום. השעבוד נרשם כדין אצל רשם החברות ביום 15/11/10.

המבקשת טוענת כי במהלכו של חודש 10/11 פנה אליה מי אשר הזדהה כנציג חברת עאמר עבודות מתכת וביקש לשנות ברישומיה את מספר חשבון הבנק לצורך העברת כספים המגיעים לחברת עאמר עבור העבודות אשר ביצעה לטובת המבקשת. לטענת המבקשת, הוצג בפניה מסמך החתום בחותמת הנחזית להיות של חברת עאמר ועליו אף חתימת מי אשר נחזה להיות מורשה חתימה מטעמה של חברת עאמר. משכך שונו פרטי החשבון של חברת עאמר ברישומי המבקשת.

המבקשת העבירה ביום 9/11/10 וביום 30/11/10 לאותו חשבון בנק, כספים עבור חברת עאמר בסך כולל של 243,254.21 ₪. אלא שחברת עאמר טענה כי לא התקבלו כלל הכספים במענה והמבקשת טוענת שערכה בירור בעניין וגילתה כי פרטי חשבון הבנק אשר נמסרו לה שייכים לחברת נאסר. עוד טוענת המבקשת כי לאחר שדרשה מחברת נאסר להשיב לידיה את כספי חברת עאמר, נתנה חברת נאסר למבקשת ביום 6/1/11 הוראה בלתי חוזרת המתירה למבקשת לקזז סך כולל של 487,409 ₪ מהתשלומים המגיעים לחברת נאסר בגין עבודות אשר ביצעה היא עצמה עבור המבקשת.

לטענת המבקשת, היא פעלה בהתאם להוראת הקיזוז ואכן קיזזה מהכספים אשר הגיעו לחברת נאסר את הסכום האמור.

הבנק המשיב, החל לפעול כנגד נאסר בהליכי הוצאה לפועל ועוה"ד וויל אף מונתה ככונסת נכסים ביום 27/1/11. המבקשת טוענת כי צורפה כחייבת לתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח כנגד נאסר וביום 22/3/11 הודיע לה הבנק כי נאסר שיעבדה לו את זכויותיה אצל המבקשת וכי המבקשת פעלה בניגוד לשעבוד אשר מוטל על זכויות וכספי נאסר.

המבקשת טענה כי הכספים שולמו לפני ידיעתה על השעבוד הקבוע לטובת בנק המזרחי ומשכך טענה המבקשת כי הקיזוז אשר אותו ביצעה, גובר על השעבוד לטובת הבנק והיא אינה חבה בתשלום דבר לבנק. עוד טענה המבקשת, כי במסגרת הליכי פירוק בהם החלה חברת עאמר היא הפקידה את מלוא הכספים אשר היא חבה לה בידי המנהל המיוחד, עוה"ד נשר, מבלי לפגוע בטענותיה בהליך אשר בפני בית משפט זה.

הבנק המשיב טען כי כבר ב 1/12/10 נשלחה למבקשת הודעה בדבר קיומה של המחאת הזכות לטובתו ודרישה להעברת הכספים ישירות אליו. אכן המבקשת פעלה בהתאם והעבירה 15,377 ₪ אל הבנק המשיב ואף בהזמנת רכש אשר הונפקה על ידה ב 2/12/10 ציינה את דבר קיומה של המחאת הזכות לטובת הבנק.

לטענת המשיב בסיור אשר ערכו מנהל סניף המשיב ופקיד הבנק במפעל המבקשת ביום 8/12/10 , שב גזבר המבקשת ואישר את דבר קיומה של המחאת הזכות לטובת הבנק ואף הודיע כי קיימת אפשרות להקדמת התשלומים המגיעים לנאסר, לידי המשיב – הבנק. המשיב בהתבסס על האמור, העניק אשראי בחשבון חברת נאסר, לחברת נאסר.

המשיב טוען כי ביום 22/12/10 פנה מנהל הסניף מטעמו, טלפונית אל המבקשת, אך זו הודיעה כי חרף קיומה של המחאת הזכות, אין בכוונתה להעביר כספים אל המשיב- הבנק. הבנק המשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבוד והמחאת הזכות לטובתו מעם נאסר וטען כנגד המבקשת כי מאחר וזו ביצעה את הקיזוז אל מול נאסר, בהתעלם מזכותו הקניינית של המשיב עליה ידעה המבקשת, הרי שהשעבוד קודם להוראת הקיזוז ולא היה מקום לביצועו. עוד טען הבנק המשיב כי הוראת הקיזוז כלל לא היתה תקפה, מאחר ולא הוכח כי נאסר היתה סולבנטית בעת ביצוע אותה הוראת קיזוז ומכל הטעמים הללו יש לדחות בקשת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי כמבוקש על ידה.

יתר המשיבים, חברת מתכת נאסר (המשיבה 3), תאופיק נאסר (בעלי המשיבה 3 והמשיב מס' 5) ועאמר אבו תאיה( בעלי חברת עאמר והמשיב 6) לא הגיבו לבקשה.

דיון :

אדון בזכויות המתנגשות במסגרת הבקשה למתן פסק דין ההצהרתי :

השעבוד לטובת הבנק המשיב – מועד יצירתו והידיעה עליו :

את השעבוד על זכויותיה לקבלת כספים/ זכויות מעם המבקשת , יצרה חברת נאסר ביום 9/11/10 והשעבוד אף נרשם כדין במרשם רשם החברות ביום 15/11/10 בהתאם למסמכים אשר הציג הבנק (ראה נספח 2 לנ/1). הבנק המשיב טוען כי למבקשת נודע על השעבוד והמחאת הזכות כבר ביום 23/11/10 עת הודיע מנהל הסניף – מר דניאל סולומון בשיחה טלפונית למנהלת החשבונות של המבקשת – הגב' שושנה ואף ערך תכתובת בעניין (ראה נספח 3 לנ/1). ביום 1/12/10 אף נשלחה למבקשת הודעה בכתב אודות קיום השעבוד לטובת הבנק וזו אישרה את המחאת הזכות על גבי הזמנת רכש אשר הונפקה על ידה, ביום 2/12/10 (נספח 5 לנ/1).

המבקשת טוענת כי נודע לה על המחאת הזכות רק ביום 1/12/10. גזבר המבקשת, מר ינקו זאב העיד כי בדצמבר, הבנק הודיע לו על העברת הזכות (עמ' 10 שורות 27-28 לפרוטוקול). אלא שמעבר לעדות יחידה זו, לא הובאה הגב' שושנה לעדות על מנת להפריך את גרסת מנהל סניף המשיב לפיה יידע אותה כבר בשיחתם הטלפונית מיום 23/11/10 אודות המחאת הזכות וזו מסרה כי תעביר כספים המגיעים לנאסר אל הבנק המשיב. "ב 23/11 הלקוח הביא לי יתרת חשבון שלו, ואני מתקשר לשושי מהגזברות, לא זוכר בדיוק את התפקיד שלה, היא מסבירה לי איך לקרוא את הדו"ח הזה, לדעתי זה נספח 3, זה כתוב בכתב ידי, היא מסבירה לי שייכנס לו כספים ב 29/11 ועוד כספים ב 29/1. אני מודיע לה שיש לי המחאת זכות לטובתי, פיקססתי והיא אמרה לי לפקסס גם לזאב, ב 1/12 כאשר הלקוח בא שוב לסניף, אני פיקססתי אליה" (ראה עמ' 16 שורות 2-6 לפרוטוקול). מנהל סניף המשיב, עמד איתן על גרסתו זו, אף שנטען כלפיו כי מדובר בגרסה שנולדה לצורך התובענה דנן וכך הוא משיב לטענה "אתה טועה, זה צולם מתוך התיק, זה היה מתועד בתוך התיק. יש לי עשרות מקרים שאני עושה את זה. העובדה היא ששושנה הכירה אותי, ומצוין בחשבונית הבאה כי יש המחאת זכות" (ראה עמ' 17 שורות 1-3 לפרוטוקול). "אני דיברתי אתה בעל פה. מבחינתי זה מספיק... בוודאי שלחתי לה את זה ווידאתי שהיא קיבלה. גם בחשבונית לאחר מכן זה מופיע. הכול התנהל מולה ומתוך אמון" (ראה עמ' 17 שורות 9-10 לפרוטוקול). כאמור אותה הגב' שושנה, אשר עשויה הייתה לתמוך בעדותה בגרסת המבקשת לפיה לא ידעה על השעבוד עד ליום 1/12/10, כלל לא הובאה לעדות, אף שהיא עדיין עובדת אצל המבקשת וניתן היה על הנקלה להביאה. עובדה זו עומדת לרועץ למבקשת על פי ההלכה לפיה מעמידים בעל דין בחזקה כי לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת הראיה שהיא בהישג ידו וללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה אותה הראיה היא הייתה פועלת כנגדו.

ראה בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736.

למשמע העדויות ועיון בראיות אותן סקרתי לעיל עולה כי השעבוד נוצר כבר ביום 9/11/10, נרשם ביום 15/11/10 ואילו המבקשת קבלה הודעה אודות קיומו ועדכנה את הדבר בספריה כבר ביום 23/11/10. ביום 1/12/10 נשלחה אל המבקשת הודעה נוספת אודות השעבוד אשר את קבלתה אין היא מכחישה. השעבוד שהינו זכות קניינית, חל כאמור על כל אותה כספים/זכויות אשר מגיעים לנאסר מעם המבקשת בגין העבודות אשר ביצעה נאסר עבורה.