חיימוביץ ואח' נ' נזרי ואח'

פסק דין

התובעים הינם בעלים של רכב מסוג טויוטה, ביום 16.8.09, בהיות הרכב נהוג ע"י התובעת 1 ברחוב חבצלת בנשר, כאשר לפניו רכב שבבעלות נתבעת 1 נפגע ע"י רכב הנתבעת 1 אשר לטענת התובעים, נהגו "פספס" פניה ימינה והחליט לנסוע לאחור במטרה לפנות ימינה ואז פגע ברכבם שהיה אותה עת בעצירה מוחלטת וגרם להם נזקים.

הנזק ע"פ חוות דעת השמאי, הינו בפגוש האחורי ובדלת תא המטען שהיה צורך להחליפם.

הנתבעים טוענים, כי מדובר בכביש דו סטרי נתיב אחד לכל כיוון. רכב הנתבעים נסע בכביש ועצר לאיתור כתובת כאשר באותה עת רכב התובעים היה בחנייה ניצבת לכביש בצד הנתיב הנגדי, ובעוד רכב הנתבעים בעצירה מוחלטת יצא רכב התובעים מהחניה בנסיעה מהירה לאחור , חדר לנתיב בו עמד רכבם הנתבעים ופגע בו.

הכרעה:

מבין הגרסאות העובדתיות, נחה דעתי, כי התובעת הוכיחה גרסתה וכי אכן בשעת אירוע התאונה, נסעהנתבע לאחור. הדבר עולה, הן מאורות הנסיעה לאחור, אשר נותרו דלוקים כעולה מצילום ת/2, שהוגש במהלך הדיון והן ממוקדי הנזק .

יחד עם זאת, לטעמי, קבלת גרסתה העובדתית של התובעת, אינה מועילה לה ודין תביעתה להידחות.

נסיעה לאחור ע"פ תקנות התעבורה ( תקנה 45 ) אמורה להיעשות רק אם יש צורך בכך ורק לאחר שהנהג נקט בכל ה אמצעים הדרושים בנסיבות העניין בכדי למנוע (1) סיכון או פגיעה; (2) הטרדה או הפרעה.

שני הצדדים לקו בכך כי נסעו לאחור, מבלי לנהוג בזהירות הדרושה, כמתחייב מהתקנה לעיל, אלא שעיקר האשם לאירוע התאונה רובץ לפתחה של התובעת, יש לראות בה האחראית העיקרית להיווצרות הנזק.

התובעת יצאה מחניה הניצבת לכביש. משכך, על התובעת היה הנטל לוודא כי הכביש פנוי, כשחובה זו הינה בין אם הנתבע ביצע עבירת תנועה ובין אם לאו.

יתרה מזו, אם ביציאה מחניה אנכית לכביש אמורים הדברים, קל וחומר אמורים הדברים, מקום שבו מדובר ביציאה מחניה ליציאה לכביש בנתיב הנגדי.

נהג היוצא מחניה אנכית לנתיב נגדי בכביש, בנסיעה לאחור, כמעט ואינו יכול לצפות את כל האירועים המתרחשים בכביש ונדרש הוא למכוון, או לנסיבות מיוחדות, על מנת לאפשר יציאה כאמור.

הצירוף של יציאה מחניה ולנתיב הנגדי, מטילים את מירב האחריות לפתחה של התובעת.

יתרה מכך, מעיון בתמונה ת/2, ניתן לראות כי התובעת לא הצליחה להיכנס לנתיב אליו התכוונה להיכנס, שכן זה היה "תפוס" באותה עת על ידי רכב הנתבע.

ניתן לראות בבירור, כי רכב הנתבע שוהה כולו בנתיב הנסיעה (גם אם מדובר בנסיעה לאחור) ואילו רכב התובעת מצוי רק בחלקו בתוך נתיב הנסיעה.

מכאן ברור, שבוצעה יציאה מחניה, בנסיעה לאחור, לנתיב שאינו פנוי.

ניתן להמחיש האמור לעיל בדוגמא פשוטה, הבה נניח שמהלך הנסיעה חפץ הנתבע לחנות בנסיעה לאחור. ברי, כי נסיעה לאחור זו, לצרכי חניה, לא תהוה גושפנקה לתובעת להתפרץ לכביש לנתיב לא פנוי ולגרום נזק.

משכך, סבורני כי דין תביעת התובעים, להידחות.

יחד עם זאת, בכוונתי להבהיר, כי אמנם בכל הנוגע לתביעת התובעת ולאור נטל הראיה, דין התביעה להידחות, אלא שגם לנתבע אשם ומשכך, באם נגרם לרכבו הוא נזק, סבורני כי העובדה שנסע בניגוד לכיוון התנועה, מצדיקה כי יישא הנתבע בנזקו הוא. לו עמדה בפני התביעה הנגדית הייתי גם דוחה אותה.

בנסיבות העניין, מששני הצדדים פעלו בניגוד לתקנות התעבורה דלעיל, יישא כל צד בנזקו.