חיים נ' מפעלי ים המלח בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת התובע להורות על פסילת חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר מריו אייכנבלט, ולהורות על מינוי מומחה אחר תחתיו. לחילופין, מבקש התובע להשיב את חוות הדעת למומחה, על מנת שיחווה דעתו בשנית על התובע, בהתעלם ממסמכים רפואיים שהומצאו לו ע"י הנתבעות ואשר, לטענת התובע, אינם מזוהים כמסמכים המיוחסים לתובע. יש לציין כי ביום 31.5.06 הגישה ב"כ התובע בקשה למתן ארכה בת 30 יום להגשת תשובה לתגובת הנתבעות. ביום 1.6.10 ניתנה החלטה המאפשרת הגשת תשובה עד ליום 30.6.10 אך עד היום לא הוגשה התשובה.

רקע

1.כנטען בכתב התביעה, בתאריך 9.4.06 נפגע התובע, יליד 1975, בתאונת עבודה, עת החליק במקלחת במקום עבודתו, נפל ונחבל בכתף ימין. התובענה נשוא תיק זה, בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוגשה בתאריך 4.2.08. התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת מיום 9.12.07 ערוכה על ידי מומחה בתחום האורטופדיה, פרופ' דן עטר, בה נקבע כי הפגיעה בתאונה הביאה לנזק קבוע לכתף, בעקבותיו עבר התובע ניתוח שלא שיפר את מצב הכתף וכי על אף אירוע פריקה משנת 2002 באותה כתף, "אין מקום להורדת רקע קודם". פרופ' עטר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 25% על פי סעיף 41 (4) ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), לאור המגבלה בסיבוב הפנימי והחיצוני של הכתף. הנתבעות הגישו חוות דעת מיום 18.7.08, ערוכה על ידי ד"ר אבינעם גורדין, מומחה בתחום האורטופדיה. ד"ר גורדין קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור 10% על פי סעיף 35 (1) ב לתקנות הביטוח הלאומי, בשל הגבלה קלה עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי וכי "יש לנכות מנכות זו מחצית בגין מצב קודם שהביא לאי יציבות הכתף וגרם לכך שהכתף תצא ממקומה בחבלה שארעה ב 9.4.06". לכן, קבע ד"ר גורדין, נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בגין התאונה. לאור הפער בין חוות הדעת, הוגשה בקשה בהסכמה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט. בתאריך 27.10.08 מונה ד"ר אייכנבלט, מומחה לפגיעות ברך וכתף, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

חוות דעת מומחה בית המשפט

2.חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט היא מיום 8.5.09. הוא ציין בחוות דעתו כי הסתמך על חוות הדעת של פרופ' עטר משנת 2007, תעודות רפואיות מאת ד"ר ביטון מהשנים 2006 - 2007, תעודות חדר מיון בי"ח "סורוקה" באר שבע מאפריל 2006, בדיקות US, MRI, CT ו- EMG שביצע התובע במהלך השנים 2006 – 2007, תעודות רפואיות מאת ד"ר אלקלעי משנת 2006, פרוטוקול ועדת המל"ל משנת 2008, תעודות רפואיות מאת ד"ר ראט משנת 2006, תעודה רפואית מאת ד"ר אורן משנת 2006, מכתב שחרור לאחר ניתוח משנת 2006, דו"ח טיפולי פיזיותרפיה משנת 2006, תעודה רפואית מאת ד"ר מושקוביץ משנת 2006, תעודות רפואיות מאת ד"ר ברנבלט משנת 2006, תעודה רפואית מאת ד"ר אוחנה משנת 2006, תעודה רפואית מאת ד"ר יגב משנת 2006, תעודה רפואית מאת ד"ר פאיקין משנת 2007, אישורי מחלה, חוות הדעת של ד"ר גורדין משנת 2008, תעודות חדר מיון מבי"ח "סורוקה" משנת 2003, שתי תעודות נוספות עם תאריך לא ברור, מסמכי המל"ל מהשנים 1999 – 2000 בענין תאונת עבודה, טופס דיווח על נפגע באמבולנס מד"א משנת 2003 ועל התיק הרפואי מקופ"ח.

3.ד"ר אייכנבלט ציין בחוות דעתו כי בדק את התובע בתאריך 12.2.09. חוות הדעת, בת חמישה עמודים, בנויה מחמישה סעיפים. בסעיף הראשון, "תולדות המקרה", נרשם מפי התובע, כי "לאחר מקלחת במקום עבודתו, החליק, נפל וחש שכתפו הימנית יצאה ממקומה באופן רגעי וחזרה ספונטנית". עוד נרשם כי "בחדר מיון אובחנה חבלה בכתף ימין ובצילומי הרנטגן לא הייתה עדות לפריקה או לשבר"; כי עבר בירור הדמייתי וכי בתאריך 20.8.06 נותח. במהלך הניתוח "בוצע תיקון ארטרוסקופי של הלברום הקידמי ולא נצפו קרעים בגידי הכתף". כותרתו של הסעיף השני היא "תלונות לפי דברי הנבדק". נרשם, כי תלונתו העיקרית של התובע היא שאינו יכול לישון על הבטן עם ידיים מתחת לכרית. עוד נרשם שכאשר הוא מרים משאות כבדים, יש לו תחושה שהכתף הימנית עומדת לצאת ממקומה וכי הפסיק לעסוק בספורט כגון כדורסל וחדר כושר. המומחה מציין, כי הגפה העליונה הימנית היא הגפה הדומיננטית. לשאלת המומחה את התובע אם סבל מהפרעות בכתף ימין עובר לתאונה משנת 2006 השיב התובע, כי בשנת 2002 או 2003 סבל מפריקת כתף ימין במהלך משחק כדורסל ומאז לא היו אירועים נוספים של פריקה עד לתאונה משנת 2006. כותרתו של הסעיף השלישי היא "בבדיקה" ובו טבלה המפרטת את טווח תנועות הכתף הימנית בהשוואה לכתף השמאלית, תוך התייחסות לסיבוב חיצוני ופנימי וטווח פעיל וסביל. ישנה גם התייחסות לתנועות התפקודיות של שתי הידיים, נתונים נוספים ביחס לשתי הזרועות ומבחני יציבות. נכתב כי אין ממצא פתולוגי בבדיקת הצוואר, הגב העליון והגפיים העליונות. החלק הרביעי בחוות הדעת הוא "הדמיה" ומפורטות בו בדיקות הדמיה שביצע התובע ופענוח הבדיקות.

4.הסעיף האחרון בחוות הדעת כותרתו "סיכום ומסקנות". ד"ר אייכנבלט חוזר ומציין כי בחדר המיון תועדה חבלה בכתף ימין ללא ממצא של פריקה או שבר. עוד מציין המומחה, כי הברור ההדמייתי הדגים נזקים בכתף ימנית המתאימים לפריקה קידמית של הכתף, ממצא בעקבותיו נותח התובע. במהלך הניתוח נמצא נזק של הלברום הקדמי אשר הוצמד למקומו וכן נגע ע"ש Hill Sacks בראש הזרוע. לא נצפו קרעים בגידי השרוול המסובב. ד"ר אייכנבלט מציין, כי "תלונותיו הנוכחיות הינן הפרעות וכאבים לא קבועים בכתף ימין" וכי בבדיקה האורטופדית מצא "הגבלה קלה של תנועות הכתף הימנית אשר אינה חורגת מהמקובל לאחר ניתוח לתיקון פריקת כתף. יש לציין פער בין טווח התנועות הרצוני המודגם ע"י הנבדק לבין טווח התנועות הסביל. בשאר הבדיקה האורתופדית אין ממצא אובייקטיבי והבדיקה הנוירולוגית הפריפרית שערכתי הייתה תקינה." לאור כך, קבע המומחה כי התובע סובל מנכות אורטופדית צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 41 (1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי, בגין מצב לאחר ניתוח מוצלח לתיקון פריקת כתף, כשהוא מייחס מחצית מהנכות שקבע (2.5%) למצב קודם ומחצית לתאונה משנת 2006. המומחה מציין כך: "ידוע שבמקרה של פריקות מפרק הכתף, הנזק למבנים המייצבים את הכתף נגרם כבר בפריקה הראשונה וחושף את הנפגע לפריקה חוזרת. לכן במקרה של מר נדב לא ניתן להתעלם מהפריקה הראשונה אשר התרחשה ב-3.12.03 כשנתיים וחמישה חודשים לפני הנפילה ב-9.4.06, מה עוד שהפריקה הראשונה הייתה משמעותית ונדרש שחזור ע"י רופא בחדר מיון וזאת בניגוד לאירוע ב-9.4.06." עוד הוסיף, כי "אין לצפות לשיפור או החמרה במצבו של התובע ולא יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד ככל שהדבר נובע מהתאונה הנדונה" וכי "התובע מוגבל קל בסוף טווח התנועות של כתף ימין".

חקירת המומחה

5.ד"ר אייכנבלט נחקר על חוות דעתו, לבקשת התובע, בתאריך 18.1.10.

6.המומחה נשאל בחקירתו ע"י ב"כ התובע אם צילם את התובע, השיב בחיוב, הציג תמונות אשר לא צרף לחוות הדעת והסביר כי בתמונות נראה הטווח הרצוני - אקטיבי שהציג התובע בבדיקה. עוד אישר המומחה כי נגע בתובע והפיק תנועה מעבר לתנועה הרצונית. זהו הטווח הסביל – פסיבי. יתכן שתנועה זו, שהיא מעבר לטווח האקטיבי, גורמת כאב לתובע. ד"ר אייכנבלט ציין כי תלונתו העיקרית של התובע לא הייתה כאב בכתף, אולם אישר, כי התובע התלונן על כאב בכתף ימין (עמ' 3 שורות 4 – 26).

7.המומחה חלק על טענת ב"כ התובע כי הטווח האקטיבי הוא הטווח המייצג והסביר כי לא ניתן להסתמך על הטווח שהנבדק מציג וכי תפקיד המומחה לבדוק מהן האפשרויות התפקודיות של הנבדק מעבר לטווח המוצג על ידו, שכן הטווח הפסיבי הוא הטווח המייצג (עמ' 5 שורות 3 – 8). עוד הוסיף המומחה, כי גם על פי הטווח האקטיבי, יש לתובע הגבלה שאינה מזכה בנכות (עמ' 5 שורות 11 – 12, שורה 24). בתשובה לשאלות ב"כ התובע בדבר הבדלים בטווח התנועה בין הכתף הימנית לכתף השמאלית בסיבוב חיצוני ופנימי, הסביר המומחה, כי את ההשוואה יש לעשות ביחס לטווח הפסיבי, לפיו יוצא ש"התוצאה טובה מאוד אחרי ניתוח פריקת כתף". אולם, "גם לפי הטווח האקטיבי, ההפרש ... לא מהווה הגבלה ניכרת של תנועה" (עמ' 5 שורות 13 – 22).

8.ד"ר אייכנבלט הסביר כי התובע נותח כיוון שסבל מפריקות של כתף ימין. הניתוח עבר בהצלחה. כיום הכתף יציבה וישנה הגבלה של טווח תנועות הכתף, כמקובל לאחר ניתוח מסוג זה. לכן, הסתמך על סעיף 41(1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי בקביעת דרגת הנכות (עמ' 4 שורות 1 – 9, עמ' 9 שורות 15 - 22).

9.ד"ר אייכנלבט אישר כי הזרוע הדומיננטית של התובע היא הזרוע הימנית (עמ' 4 שורה 12). כאשר נשאל מדוע לא ציין זאת בחוות דעתו, השיב, כי תקנה 41(1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי אינה מבחינה בין הזרוע הימנית לשמאלית (עמ' 4, שורות 13 – 16). במאמר מוסגר יצוין, כי עובדת היותה של הגפה הימנית הגפה הדומיננטית מוזכרת בחוות דעתו של המומחה תחת הכותרת "תלונות לפי דברי הנבדק" בשורה השלישית. עוד אישר המומחה, כי הבין שהתובע חזר לעבודתו כמפעיל דוברה, אולם, כיוון שאינו רופא תעסוקתי, הוא לא התייחס להשפעה על כושר תפקודו של התובע במסגרת עבודתו (עמ' 4 שורות 16 – 25).

10.המומחה נשאל אודות חמישה מסמכים רפואיים שהומצאו לו ע"י הנתבעות, כאשר פרטי הנבדק מושחרים בהם. ד"ר אייכנבלט אישר כי התבסס על מסמכים אלו וציין שבמידה ויתברר שמסמכים אלו אינם רלוונטיים, יידרש לעיין מחדש בחוות הדעת (עמ' 6 שורות 18 – 22).

11.בחקירתו נשאל המומחה אודות האירוע משנת 2003 בו פרק התובע את כתף ימין במהלך משחק כדורסל והשיב, כי התובע סיפר לו אודות אירוע זה וכי הסתמך גם על תעודת חדר מיון ממרכז רפואי "סורוקה" מתאריך 3.12.03, תעודה שהומצאה לו על ידי הנתבעות (עמ' 7 שורות 5 – 13).

עוד העיד המומחה בחקירתו כי התובע עבר שתי פריקות - פריקה משנת 2003 והפריקה נשוא התובענה, וכי תלונתו האחרונה של התובע ביחס לפגיעה משנת 2003 היא משנת 2004 (עמ' 7 שורות 14 – 26, עמ' 8 שורות 1 – 2). כאשר נשאל ד"ר אייכנבלט בדבר שובו של התובע לעבודה ולפעילות ספורטיבית בסמוך לאחר הפגיעה בכתף משנת 2003, השיב, כי "מבחינה רפואית אין לזה משמעות כי יכולה להיות פריקת כתף ראשונה, חוזרים לפעילות מלאה לשנתיים, עד 5 שנים, ושוב יש פריקה. זה לא שאם יש פריקה אי אפשר לחזור לפעילות מקצועית, עד שבשלב מסוים שוב יש פריקה...אי אפשר להתייחס לפריקת כתף שנתיים ו – 5 חודשים לפני כן, כארוע זניח. פריקת כתף היא ארוע חבלתי רציני מאד. כשכתף יוצאת מהמקום זה יוצא מהמקום, ועובדה שלגבי הנזקק לשחזור וקיבוע, זה לא ארוע זניח, זה ארוע שקובע את עתיד הכתף בהמשך. אני עוסק בניתוח כתף כל שבוע. הפריקה הראשונה היא הגורמת לנזק, ולא משנה אם חלפה שנה, שנתיים או שלוש ושוב פריקה" (עמ' 8 שורות 3 –18). כאשר ב"כ התובע העלתה את האפשרות כי החבלה בכתף משנת 2006 היא תרחיש נוסף של פגיעה באותה כתף לאחר חזרה לשגרה, השיב המומחה כי "הנזק הראשוני בכתף נגרם בפריקה הראשונה, זה השבר בראש הזרוע, זה הלברום, כל זה נגרם בפריקה ראשונה וזה חושף את הכתף לפגיעות חוזרות ולא משנה אם שנתיים לא קרה כלום. הנזק נגרם באירוע ראשון ואי אפשר להתעלם ממנו" (שם, שורות 19 – 24).

12.ד"ר אייכנבלט חלק על קביעות ועדת המל"ל ופרופ' עטר אשר ייחסו את כל הנזק לפגיעה החדשה משנת 2006 (עמ' 8 שורות 25 – 27, עמ' 9 שורות 1 – 3), ודחה את האפשרות שהעלתה ב"כ התובע, לפיה הכתף נרפאה עובר לתאונה משנת 2006: "תקופה של שנתיים מפריקה זה לא אומר שהכתף נרפאה. אפשר להרים משקולות עם כתף שנפרקה בעבר, וביכולתו להמנע מלהגיע לאותה נקודה של הפריקה, כי השרירים בכיווץ, במתח" (עמ' 9 שורות 4 – 11).

13.בתגובה לטענת ב"כ התובע כי החבלה הביאה לפריקה נוספת של הכתף השיב המומחה, כי לדעתו "בתאונת העבודה לא הייתה פריקה", כאשר הוא מסתמך על תיעוד רפואי מיום התאונה ממנו עולה שמדובר במכה וחבלה, כאשר לא נכתב דבר על פריקה. עוד הוא מציין, כי נושא הפריקה עלה לראשונה רק חודשיים וחצי לאחר התאונה: "אין לנו עדות חד משמעית לפריקה חוזרת של תאונת העבודה...אני אומר שהוא קיבל מכה בכתף ובגלל זה נתתי לו מחצית הנכות...אני סבור שהחולה הזה סבל מהפריקה בכדורסל בשנת 2003, וכי סבל מפריקות חוזרות, שהיו לו עוד ארועים שזה היה יוצא וחוזר לבד, וזה מנסיוני" (עמ' 10 שורות 1 – 21).

בחקירתו לב"כ הנתבעות הבהיר המומחה כי ממצאי הבירור ההדמייתי אשר הדגים "נזקים בכתף ימין המתאימים לפריקה קידמית של הכתף" היו יכולים להופיע גם אם הבירור היה נעשה לפני מועד התאונה משנת 2006 (עמ' 10 שורות 24 – 27). התובע לא היה מנותח אלמלא היו לו פריקות: "אני חושב שלחולה היו פריקות והרופאים שבדקו אותו הרגישו שהכתף יוצאת מהמקום, אחרת לא היה מנותח" (עמ' 11 שורות 1 – 2).