החלטה
לפניי בקשות לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם; זימון עדים ללא הגשת תצהירי עדות ראשית; ובקשה למחיקת חוות הדעת מטעם התובעת.
בפתח הדברים יובהר כי במסגרת התובענה הוגשו בקשות ביניים רבות, העוסקות בין היתר בכל אותם הליכים מקדמיים שנהוג לקיים במסגרת תובענות מעין אלה, אף שהבקשות התאפיינו בנפח בלתי מצוי (ולעיתים מזומנות מדי גם בהשתלחות לשונית שאופייה כלל אינו רצוי). בסופו של יום נקבע לוח זמנים להגשת ראיות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד (במסגרת הדיון שהתקיים ביום 18.4.13), וכן נקבע מועד לקדם משפט מסכם להיום לצורך קביעת מועדים לשמיעת הראיות והסיכומים. הצדדים הגישו ראיותיהם במועדים שנקבעו, אולם הדבר לא מנע מהם מלהגיש בקשות חדשות, ארוכות ומפורטות עד מאוד, בעניינים ש"מיקומם הגיאוגרפי" בשלבים מוקדמים של הדיון בתובענה. חלק מאותן בקשות הוכרע במסגרת ההחלטות מיום 7.7.13 ומיום 12.9.13. בהחלטה מיום 1.10.13 ציינתי כי "התארכות והתפתחות הליכי הביניים במסגרת התובענה, בפרט על רקע קביעת לוח זמנים להגשת הראיות, מכבידה עד מאוד על ניהול ההליכים" והצדדים התבקשו לבוא ביניהם בדברים כדי לייתר את המחלוקות שנותרו ביניהם. הוראה זו הועילה אך במעט, ועל הפרק נותרו אותם עניינים שנזכרו בפתח ההחלטה.
התובעת עומדת על כך שיינתן צו לגילוי ספציפי של מסמכים שונים שנזכרו בבקשתה (מתוך רשימה של 103 סוגי מסמכים שביקשה כי יינתן לגביהם צו גילוי ספציפי ועיון ספציפי), ועתרה לעיון בהם (במסגרת בקשה זו לא אדרש לשאלת ההליך הדו-שלבי בו יש לנקוט במקרים כגון דא – ראו בהרחבה הדיון ברע"א 290/13 עירית קלנסווה נ' ביצורית בע"מ, מיום 26.5.13, להלן: עניין עירית קלנסווה). לאחר סדרה ארוכה של בקשות ותגובות עומדת כיום התובעת על כך שתינתן החלטה המורה על הגילוי הספציפי של המסמכים 1, 2, 8, 14, 17, 19, 22, 28, 31, 32, 35, 37, 50.1, 57, 83 ו-99, לגביהם הועלו גם טענות בעניין חיסיון, ובנוסף לאלה את המסמכים שבדרישות 26, 47, 49, 62, 64, 65, 78 ו-97, לגביהם הועלו טענות אחרות.
בטרם יידונו הדברים לגופם יש לפרוש את הבסיס העיוני שלאורו תוכרע הבקשה לגופה. לעניין זה יש לזכור כי הגישה העקרונית בנוגע לגילוי מסמכים ועיון בהם היא זו המחייבת גילוי מרבי (ראו רע"א 2235/04 בנק דיסקונט נ' שירי, פ"ד סא(2) 634 (2006); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ, מיום 25.12.07 ורבים אחרים). בסיסה בתפיסה לפיה על הצדדים לנהל את ההליך ב"קלפים גלויים" (רע"א 7114/05 מ"י נ' חיזי, מיום 11.12.07; 9322/07 גרבר נ' רנדי בע"מ, מיום 15.10.08, להלן: עניין גרבר). לפיכך נקבע שדי בכך שמבקש הגילוי יצביע על כך שקיים יסוד סביר להניח שהמסמך שהוא מבקש לגלות עשוי להיות רלוונטי (עניין גרבר, בפסקה 7 להחלטה; רע"א 7802/10 עמירם גרופ ייזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ, מיום 15.8.12, בפסקה 17 להחלטה). עם זאת, יש לזכור כי ככלל מתנהל הליך גילוי המסמכים בשלב מוקדם של ההליך, ולכך השלכה על מידת הרלוונטיות הלכאורית של מסמך לצורך ההחלטה בעניין גילויו (ראו רע"א 684/13 פרטנר תקשורת בע"מ נ' עננה בע"מ, מיום 14.2.13, בפסקה 6 להחלטה).
הקביעה לפיה הליך הגילוי מבקש להביא לגילוי מרבי אין משמעה כי כל מסמך אותו ידרוש בעל דין – יזכה לקבל מחברו, אף אם זה מצוי ברשות בעל הדין שכנגד. ראש וראשון לסייגים לעניין היקף הגילוי עניינו בקביעה לפיה אין לגלות מסמך שאינו רלוונטי למחלוקת המצויה לאמיתו של דבר בין הצדדים. כן יש מקום לצמצם בהיקף עקרון הגילוי שעה שהגילוי עלול להכביד יתר על המידה על בעל הדין (רע"א 6297/97 רכאח נ' חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, מיום 26.1.98, בפסקה 6 להחלטה; עניין גרבר בפסקה 8). כן נקבע כי גם במקום בו המסמכים המבוקשים הם רלוונטיים ועשויים לקדם את עניינו של בעל הדין, יש לבחון למול רלוונטיות המסמך את שאלת חסיונו או את שאלת האינטרס המוגן הניצב מול אינטרס הגילוי, כאשר בחינה זו תעשה באופן יחסי, תוך שימוש ב"מקבילית הכוחות" שתאזן בין מידת הרלוונטיות לעוצמת החיסיון או האינטרס המוגן (רע"א 2376/13 רמי לוי שיוון השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, מיום 8.7.13, בפסקה 12 להחלטה ובאסמכתאות שהוזכרו שם; עניין עיריית קלנסווה, בפסקה 12 להחלטה). כן יש לזכור כי בעל הדין אינו מחויב ליצור מסמכים חדשים עבור הצד שכנגד (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' אייזנברג, מיום 1.11.05).
שיקול נוסף, שהוא בעל משקל של ממש בנסיבות העניין, עניינו במועד בו נדונה בקשה זו ובהכבדה שבדיון בה. לעניין זה הובהר כי יש לאזן בין הליכי הגילוי והעיון לבין יעילות הדיון, ותפקידו של בית המשפט "לאזן ולהניע את עגלת המשפט, כדי שלא יימשך עד אין קץ" (רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' אוויר רום שירותי תעופה, מיום 1.12.08, בפסקה י' להחלטה). עוד נקבע בהקשר זה כי התדיינות שאינה פוסקת "היא היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול" וכי "ישנו גם אינטרס הציבור בשמירה על זמנו של בית המשפט העמוס" (רע"א 3511/09 קמטק בע"מ נ' אורבוטק בע"מ, מיום 7.5.09). על רקע זה, ולנוכח התפיסה כי ההליכים המקדמיים אינם אלא הפרוזדור המוביל לטרקלין הדיוני, נקבע כי רשאי בית המשפט לומר "עד כאן" ולהורות על הגשת הראיות וחקירת העדים אף אם לא נסתיימו הליכי הגילוי המוקדם (רע"א 6720/13 סופר מדיק בע"מ נ' אנטון הובנר, מיום 16.10.13). קביעות אחרונות אלה כאילו נאמרו למקרה דנא, ויתכן שהיה מקום לדחות את הבקשות כולן על בסיס זה לבדו. אף שבסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדון בטענות לגופן, ולו על דרך הקיצור וההפנייה, יובהר כי לשיקול אחרון זה נודע משקל בשקלול הכולל של האיזונים. לא למותר לציין כי הענקת צו לגילו ספציפי ולעיון ספציפי נרחב בשלב זה משמעו פתיחה נוספת של סבב הגשת בקשות להגשת ראיות מטעם הצדדים כולם, ואיון כל אפשרות לקבוע דיון לגוף העניין.
על רקע כל האמור לעיל ייבחנו הבקשות לגופן. יובהר כי מאחר ולגבי חלק מהמסמכים נטענה טענת חיסיון, העבירה הנתבעת חלק מאותם המסמכים לעיונו של בית המשפט. ההחלטה דלהלן ניתנת לאחר עיון בבקשות ובתגובות, במסמכים שצורפו להם, בתצהירים ובנספחיהם. בבחינת הערה מקדימה אחרונה, יצוין כי ראיות התובעת כוללות תצהירים של 23 עדים וחוות דעת מומחה, המתפרשים יחדיו על 900 עמודים, כולל הנספחים; ראיות הנתבעת והתובעת שכנגד כוללות תצהירים של 9 עדים ושתי חוות דעת ומתפרשות על 890 עמודים, כולל הנספחים; ואילו ראיות ההגנה הנתבעת שכנגד, כוללות 6 תצהירים וחוות דעת נוספת, והיקפם הכולל הצנוע עולה אך במעט על 100 עמודים. דומה כי היקפים אלה כשלעצמם מצדיקים את המסקנה לפיה יש לשים סוף להתדיינות הבלתי נגמרת במסגרת הליכי הביניים, כאשר קשה לשער כי נותרו דברים רלוונטיים שיש לגלות. מסקנה זו מתחזקת לאחר עיון בכתבי הטענות ובתצהירים, המתפרשים בין היתר על נקודות שוליות רבות, שקשה לראות כיצד יוכלו להשפיע על ההכרעה בסופו של יום. על רקע זה נקבע בדיון היום כי הימנעות מלחקור עד על נושא כלשהו הנזכר בתצהירו או בחוות דעתו לא תחשב כהסכמה לאותו עניין, וזאת מתוך תקווה שהדבר ימנע חקירה על כל אותם עניינים בלתי רלוונטיים ובלתי קבילים השלובים בתצהירים הארוכים והעמוסים לעייפה.
אחר הדברים האלה, להלן ההכרעה בנוגע לבקשות עצמן. ההחלטה תסודר להלן בהתאם לאמור ב"בקשה למתן החלטה" שהגישה התובעת, כך שתחילה יידונו אותם מסמכים לגביהם נטענה טענת חיסיון (סעיפים קטנים (א) – (יא) להלן), ולאחר מכן יתר המסמכים:
(א) לגבי המסמכים 1 ו-2, שעניינם בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של הנתבעת ובמסמכים שהוצגו לדירקטוריון, הגעתי למסקנה (לאחר עיון בפרוטוקולים שלגביהם נטענה טענת חיסיון) כי יש מקום לגילוי חלקי של פסקאות מסוימות בפרוטוקולים. אבהיר כי כעקרון יש ממש בטענת הנתבעת לפיה עשוי להיות חיסיון על ישיבות הדירקטוריון, ובוודאי שיש לקבל טענה זו בנוגע לדיון בישיבה מיום 27.2.11, שכל כולו סבב התייעצות משפטית עם באי-כוחה של הנתבעת, שנכחו בישיבה. עם זאת, אין מניעה מלגלות את הקטעים דלהלן: בפרוטוקול הישיבה מיום 8.6.10 יש לגלות את הקטע המתחיל בעמוד 4 במילים "בנוסף, יש לנו בעיות עם הסוכן בירושלים" עד לסוף הפסקה הראשונה בעמוד 5 "עם מרכז השירות" (9 שורות); בפרוטוקול הישיבה מיום 7.9.10 יש לגלות את הפסקה בעמוד 6 לפרוטוקול, החל מהמילים "סוכנות ירושלים" ועד "ברשת מרכזי המכירות" (ארבע שורות); בפרוטוקול הישיבה מיום 9.11.10 יש לגלות את הפסקה בעמוד 6 לפרוטוקול, החל מהמילים "לגבי חיים לוי" וכלה במילים "באופן מיידי" (שלוש שורות). אין מקום לדרישה מס' 2.
(ב)לעניין דרישה 8 – מקובלת עלי טענת הנתבעת, לפיה לא מדובר בעניין שהוא רלוונטי לנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים, בפרט מאחר והתובעת לא עסקה במכירה של רכבים לשוק המסחרי, וגם על רקע הטענות לפגיעה בסוד מסחרי.
(ג)אין מניעה לחשוף בפני התובעת את המסמך שסומן 14, והועבר לעיוני (סקר גאוקרטוגרפיה).
(ד)התובעת דרשה כי יימסרו לעיונה מסמכים שעניינם בתעריפים לשעת עבודה שקבע היצרן לקרסו (דרישות 17 ו-35). לעניין זה נטען כי מדובר בנושא שאינו רלוונטי, ואף הועלתה טענת חיסיון. מאחר ומדובר בעניינים השלובים בטענות התובעת, הטוענת כי התעריפים שנקבעו לשעות עבודה במוסך אינם תואמים את תעריפי היצרן, ומבלי לחוות דעה בנוגע לשאלה אם תעריפי היצרן גוברים על הסכמות הצדדים, אני מורה על גילוי המסמכים שהועברו לעיוני בעניין זה.
(ה)דרישה 19 אינה אלא שאלה, ואין כל מקום למתן מענה לשאלה באמצעות גילוי מסמכים.
(ו)דרישה 22 מצריכה יצירת מסמך חדש על ידי הנתבעת, ולפיכך יש לדחותה.
(ז)דרישה 28 פוגעת על פני הדברים באינטרס מסחרי של הנתבעת ובסודיות של צדדים שלישיים. מכל מקום, היקפה אינו סביר ועל פני הדברים אינו משרת את הדיון בתובענה. לפיכך אין לקבל דרישה זו. מאותן סיבות אין לקבל את הדרישות 31, 32 ו-37 (אף שלעניין אחרון זה ניתן להוסיף הנמקות נוספות).
(ח)הדרישה בסעיף 50.1 חוזרת לעניין הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון, אלא שזו הפעם היא עוסקת בעניינים שעל פני הדברים נכללים במסגרת החיסיון החל על התדיינות מעין זו, מה גם שספק אם היא משרתת את הדיון לגופו.
(ט)דרישה 57, לגילוי החוזה של הנתבעת עם יצרני הרכב, עניינה בדברים שיש בהם כדי לפגוע באינטרסים המסחריים הן של הנתבעת והן של היצרנים, וגם לגוף העניין קשה לראות כיצד חשיפת עניינים אלה תקדם את עניינה של התובעת, בפרט לאחר שבעניין נושא התעריפים נקבע כי המסמכים יועברו לעיון התובעת.
(י)הדרישה לחשיפת הדו"חות הכספיים של קרסו טרייד אין בירושלים (דרישה 83), לבד מהעובדה שיש בה כדי לפגוע באופן ישיר בסודות המסחריים ובאינטרסים של הנתבעת, אינה מקדמת למעשה את הדיון בתובענה וקשה עד מאוד לראות כיצד היא רלוונטית לצורך הדיון. מכל מקום, הנתבעת הצהירה כי לא קיים מסמך מעין זה. לפיכך גם דרישה זו נדחית.
(יא)הדרישה למסמך 99 עניינה בנושא שאינו רלוונטי לצורך הכרעה בתביעה, ואם בכלל – מהווה הוא עניין שולי לחלוטין. לפיכך גם דרישה זו נדחית.