החלטה
ענייננו בבקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף מחמת סעיף בוררות.
טענות המבקשת בבקשתה:
1.המשיבה היא התובעת בתביעה העיקרית, שהינה תביעה כספית על סך 258,000 ₪, בגין הפרת הסכם שנכרת בין הצדדים, ביום 25.10.2010.
2.במסגרת הבקשה למחיקת התביעה, טענה המבקשת כי הסכם השיתוף שנכרת בין הצדדים ביום 19.9.2011, כולל סעיף בוררות, אשר קובע כי על הצדדים לפנות לבורר בכל מחלוקת שתתגלע ביניהם, בנוגע לפרשנות החוזה או ביצועו.
המבקשת ציינה כי, בשים לב לסעיף הבוררות הקיים בהסכם הנ"ל ובשים לב לסירובה של המשיבה להפנות את הסכסוך שבינה לבין המבקשת להכרעת הבורר - עו"ד יגאל פאר, אזי דין התביעה להימחק על הסף ולחילופין בלבד ישנו מקום להורות על עיכובה עד למיצוי הליכי הבוררות.
3.המשיבה הגישה מטעמה תגובה, במסגרתה היא טענה שהתביעה אשר הוגשה על ידה מבוססת על הסכם הסיחור, ולא על הסכם השיתוף. עוד טענה המשיבה, כי הסעיף המחייב הפניית הסכסוך לבוררות, מתייחס אך ורק הסכם האופציה. ההסכם עליו סומכת המשיבה את תביעתה אינו כולל סעיף בוררות מחייב. לפיכך אין תחולה לסעיף הבוררות ודין הבקשה להידחות.
4.מטעמה של המבקשת הוגשה תשובה לתגובת המשיבה.
במכתב התשובה נטען כי, המשיבה ביססה את תביעתה על הסכם השיתוף שנערך בין הצדדים ולא על הסכם האופציה כפי שנטען על ידה. המבקשת עוד ציינה כי הסכם השיתוף הינו ההסכם האחרון שנערך ונחתם בין הצדדים, לכן הוא זה שמסדיר את היחסים ביניהם.
דיון והכרעה:
5.עיון בכתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה מעלה כי, המשיבה מבססת את התביעה על הסכם הסיחור אשר נחתם בין הצדדים ביום 25.10.2010, הסכם זה צורף לכתב התביעה וסומן ג'. מעיון בהוראותיו של ההסכם האמור ניתן להיווכח כי לא קיים בו סעיף בוררות המחייב את הצדדים להפנות את המחלוקות המתגלעות ביניהם, בנוגע להסכם, להכרעת בורר.
בסעיף 8 לכתב התביעה, ציינה המשיבה בהתאם להסכם הסיחור (נספח ג' הנ"ל), התחייבה המבקשת לשלם סך של 1,300,000 ₪, תמורת סיחור האופציה.
לעניין זה נטען במסגרת סעיף 11 לכתב התביעה, כי המבקשת לא קיימה את כל המתחייב ממנה על פי הסכם הסיחור, ונותרה חייבת לתובעת סך של 258,000 ₪, שהוא הסכום עליו מבוססת התביעה במקרה דנן.
6.עיינתי בהסכם השיתוף אשר נחתם ביום 19.9.2011, ועליו ביססה המבקשת את בקשתה. הסכם זה אכן כולל בתוכו את סעיף הבוררות, וזאת בסעיף 21 להסכם, הקובע כי:
"כל מחלוקת שתתגלע בין הצדדים בכל הנוגע לחוזה זה או כל תנאי מתנאיו, ובכל הנוגע להסכם השיווק, או כל תנאי מתנאיו, ואשר לא נפתרה פה אחד בין מר חיים בריזל לבין ה"ה ישראל הרשקוביץ ואברהם להב, תימסר להכרעתו של עו"ד יגאל פאר וככל שייבצר ממנו להכריע במחלוקת מסיבות כלשהן, שתימסרנה על ידו לצדדים- תימסר המחלוקת להכרעתו של בית דין רבני שיקבעו הצדדים בהסכמה".
עינינו הרואות כי מלשון הסעיף עולה, שכוונת הצדדים הייתה להעביר להכרעת בורר כל מחלוקת הנוגעת להסכם זה, קרי הסכם השיתוף, או להסכם השיווק אשר מוגדר בהסכם זה כהסכם שייחתם בין הצדדים, לפיו מתחייבת חברת חיים בריזל לשווק את שטחי הפרויקט לצדדים שלישיים, הכל כאמור באותו הסכם.
כלומר, סעיף הבוררות אינו חל במקרה הזה, ואינו מתייחס להסכם הסיחור אשר נחתם לפני כן על ידי הצדדים.
למיותר לציין כי, הסכם השיתוף הנ"ל וסעיף הבוררות אינו מתייחס להסכמים הקודמים שנחתמו בין הצדדים, ובין אלה גם ההסכם עליו מבססת המשיבה את תביעתה, לפיכך טענתה של המבקשת הנוגעת להיותו של הסכם השיתוף מאוחר בזמן ובתור שכזה מחייב ביחסים שבין בעלי הדין, דינה להידחות.
כפי שכבר צוין לעיל, עילת התביעה עליה מבססת המשיבה את תביעתה, נעוצה בהפרת הסכם הסיחור שנחתם בין הצדדים. הסכם זה, כפי שכבר צוין לעיל, אינו כולל סעיף בוררות כלשהו. דבר זה עולה גם מתגובתה של המשיבה לבקשה, בה היא ציינה כי תביעתה הכספית מבוססת על הסכם הסיחור שנחתם בין הצדדים.
כלומר, עילת התביעה בתיק דנן אינה נוגעת לסעיף 21 להסכם השיתוף, אלא מתייחסת להפרת הסכם הסיחור על ידי המבקשת, לפיכך המחלוקת בין הצדדים צריכה להתברר לפני בית משפט זה ולא לפני הבורר עליו הסכימו הצדדים.