ביום 18 ביוני 2008, הורתה כבוד השופטת סא"ל אורלי ירון על העברתו של המשיב בערעור שלפניי, סמל עודד כהן גדול, למעצר פתוח במפקדת חטיבה xxx, המפקדה הממונה של הגדוד שבו הוא משרת. החלטה זו ניתנה במסגרת עיון חוזר במעצר, אשר נערך על פי בקשת באת-כוחו המלומדת של המשיב, עו"ד ענת ויינברג.
נגד החלטה זו כוון ערעור התביעה, שבו התבקשתי להורות על החזרתו של המשיב למעצר סגור עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
החלטת השופטת קמא הנכבדה הסתמכה על "שינוי של ממש בחומר הראיות כלפי סמל כהן גדול", אשר חל לאחר שנשמעה עדות המתלונן המרכזי בבית-הדין. השופטת הוסיפה וציינה "[]לדידי יש לומר כיום, כי קיימים
קשיים ראיתיים ביחס
למעורבותו
האקטיבית של נאשם 3 באירוע האלימות עד שלב הבריחה של המתלונן" (ההדגשות הוספו).
למעשה, ציינה השופטת קמא, "קושי ראייתי זה, ובצידו האפשרות כי בסופו של דבר יורשע הנאשם במעשים חמורים פחות מן העולה מכתב האישום, לא היה מוביל אותי לשחרור הנאשם מן המעצר הסגור, לולי התמשכות ההליכים ...".
עם זאת, מאחר שהשופטת הנכבדה ציינה כי כבר בשלב הנוכחי ברור כי "ההליכים יסתיימו לכל המוקדם בחלוף ארבעה חודשים ממועד המעצר", ובאה לדעה כי "הוגדשה הסאה כבר כעת", מצאה להימנע מהמשך החזקת המשיב במעצר סגור.
יצוין כבר בראשית הדברים כי הפרשה שבה עוסקת החלטה זו נדונה במסגרת ע"מ/42/08 וסוכמה בהחלטתי המפורטת, אשר ניתנה על סמך חומר הראיות אשר נאסף בחקירה.
באותה החלטה ציינתי כי הראיות לכאורה אשר נאספו נגד המשיבים הן חזקות ובעלות משקל והן תומכות בגרסה אשר באה מפי המתלונן הראשי ובן דודו. ציינתי גם ש"חומר הראיות, כפי שגובש עד כה, מעלה בבירור, כי
שלושת המשיבים פעלו כפי שפעלו, לכאורה, בצוותא חדא, מתוך מטרה משותפת, ותוך הוצאה לפועל של כוונה משותפת" (ההדגשה הוספה). לפיכך, לא מצאתי לנכון לערוך באותו שלב הבחנה בין מעשיו של כל אחד מהם על מנת לקבוע ייחוסה של אשמה יחסית לכל אחד מהם לצורך בחינת מעצרו.
בהתחשב בכך ולנוכח אופי ההאשמות (התעללות חמורה של מספר חיילים בתושב מקומי הנתון באזיקים והוא חסר ישע) קמה עילת מעצר מובהקת נגדם, הן כזו שעניינה חשש לסיכון ביטחון הציבור וביטחונו של אדם, הן כזו שעניינה פגיעה חמורה במשמעת הצבא.
השופטת הנכבדה קמא מצאה כי שמיעת הראיות על-ידי בית הדין, ובפרט שמיעת עדותו של המתלונן הראשי בפרשה זו גרמה לכרסום מסוים בחומר הראיות.
היא ציינה כי אף שנמנעת היא במפורש מלהתייחס לשאלת מהימנות עדים, הייתה לה ולחברי ההרכב האחרים אפשרות להתרשם מן העדויות שנשמעו עד כה בכלל ומן המתלונן בפרט.
היא מציינת ש"בטחונו" של המתלונן לגבי
מעורבות המשיב שלפניי בפעולה של
גרירתו מן המקום שבו ניצבה המונית אל המקום שבו ניצב הג'יפ "התערער". הוא ציין כי ייתכן שרק שניים עשו כן ולא שלושה. השופטת הדגישה כי שינוי זה בגרסה הוא בעל השלכה לגבי טענת התביעה שלפיה המשיב שלפניי
הכה את המתלונן באמצעות
קת נשקו, וגם לגבי הטענה שלפיה
השלושה חברו על מנת להוציא לפועל כוונה משותפת.
השופטת הנכבדת קמא ציינה גם את דבריו של המתלונן בהתייחס למשיב שלפניי בחקירתו הנגדית על-ידי הסנגורית, שלפיהם "הוא לא הרביץ לי ולא פגע בי כמו החיילים האחרים... בקשר לבחור הזה, מצידי שילך עכשיו הביתה אין לי שום בעיה איתו ולא עשה לי שום דבר. אני לא רוצה להרשיע אותו, הוא לא פגע בי". צוין גם כי המתלונן עמד על כך שהמשיב הכה אותו בסוף האירוע לאחר שהחיילים שחררו אותו "אולם הוא סולח לו".
השופטת הנכבדת קמא אף ציינה כי לדברים אלו של המתלונן יש תימוכין בעדות סגן אמיתי (הקצין אשר ביקר במקום האירוע במהלכו), והם סותרים את דבריו של המתלונן עצמו במצ"ח.
השופטת הנכבדת מתייחסת בהחלטתה גם לדבריו של המשיב באמרתו, המפלילים אותו לכאורה בנוכחות במקום עת שבוצעו במתלונן מעשים סמוך לג'יפ. עם זאת, היא מציינת שקבלת חלק זה של אמרה זו תחייב פילוגה כך שהיא תתקבל לעניין נוכחותו במקום, ולא לגבי טיב המעשים שבוצעו שם.
היא אף התייחסה לדברי הנאשם 1 בתיק (נאשם במשותף עם המשיב) המפלילים את המשיב בהטחת סטירה בפניו של המתלונן ליד הרכב, ומציינת כי הללו עומדים בסתירה לגרסת המתלונן בבית הדין ולגרסת הנאשם המשותף הנוסף.
עיקר חצי התביעה הופנה כלפי הנמקתה של השופטת קמא הנכבדת, שלפיה, טעם עיקרי בהחלטת השחרור נעוץ בהתמשכות הצפויה של ההליכים, זאת לנוכח העובדה שפרשת התביעה עומדת לקראת סיום (עד התביעה האחרון יישמע ביום 29/6/2008) ואילו לשמיעת פרשת ההגנה וסיכומים נקבעו חמש ישיבות בימים עוקבים בתחילת חודש יולי 2008.
התביעה סבורה שבנסיבות העניין היה מקום להמתין עד לתום שמיעת הראיות ורק אז לעשות הערכה של חומר הראיות, וכי על כל פנים, התמשכות ההליכים הצפויה במקרה זה איננה כזו הנחשבת כ"מגדישה את הסאה" לנוכח אופי ההאשמות המיוחסות למשיב ועילות המעצר המובהקות המתקיימות כאן. המשפט נוהל ביעילות, ומתן הכרעת דין בחודש יולי או אוגוסט 2008 מתווה תקופת מעצר סבירה ביחס לרמת הענישה הנוהגת במקרים מעין זה ואף במקרים קלים ממנו הרבה (הופניתי לגזרי הדין בתיקי דר/14/08 ודר/8/08 בהקשר זה).
הסנגורית המלומדת ציינה כי, לדעתה, הכרסום בראיות התביעה הוא משמעותי ביותר, וכי המשיב איננו צפוי לשאת בעונש למשך תקופה העולה על תקופת מעצרו עד כה בהנחה שיורשע במעשים אשר אשמתו לגביהם מסתמנת מחומר הראיות הלכאורי במצבו הנוכחי.
