א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
68804-04
31/12/2006
|
בפני השופט:
ד"ר דפנה אבניאלי
|
| - נגד - |
התובע:
עו"ד ישראלה שמרוני-קנר
עו"ד אגר
|
הנתבע:
יהודה שכטר
עו"ד דרעי
|
| פסק-דין |
התובעת, עורכת דין במקצועה המייצגת, בין היתר, את עיריית בת-ים.
הנתבע הינו חייב של עיריית בת-ים, אשר התובעת, כבאת כח עיריית בת-ים, נקטה נגדו בהליכים משפטיים שונים לגביית חובו לעירייה.
כחלק מהגנתו בהליכים המשפטיים שננקטו נגדו, העלה הנתבע טענות אישיות קשות בכתב כלפי התובעת, תוך שהוא מאשים אותה בהאשמות שונות.
עניינה של התביעה בדרישתה של התובעת לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע באותם כתבים, בסך של 200,000 ש"ח, ובפרסום הכחשה והתנצלות על ידי הנתבע.
הפרסומים
התובעת טוענת, כי בתאריך 4.8.02 הגיש הנתבע בקשה לביטול עיקולים והשבת כספים לראש ההוצאה לפועל בתל-אביב. הבקשה הוגשה בתיק הוצל"פ (ת"א) 01-57178-97-1, בו נקטה כנגדו התובעת בהליכי הוצאה לפועל, כבאת כוח הזוכה עיריית בת-ים (נספח א' לכתב התביעה, להלן: הפרסום הראשון").
בפרסום הראשון ייחס הנתבע לתובעת את הדברים כדלהלן:
"
מכתבכם מיום 21/7/02 (הודעת ראש ההוצאה לפועל - ד.א.) הינו מזויף ושיקרי מאחר ודלית ורד (כבוד הרשמת דלית ורד - ד.א.) מעוניינת ל"שדוד" חצי מליון ש"ח מכיסי בשיתוף פעולה עם עורכת הדין שלה שהיא גם השותפה שלה".
התובעת מוסיפה וטוענת, כי בתאריך 3.9.03 מסר הנתבע מכתב בלשכת ראש העיר בת-ים, שהגיע גם לידיעתם של עובדי העירייה (נספח ב' לכתב התביעה, להלן "הפרסום השני").
בפרסום השני ייחס הנתבע לתובעת את הדברים כדלהלן:
"
...ואחר כך עורכת דין שומרוני-קנר עשתה לי עיקול לא לפי פסק דין...
העורכת דין קנתה את התיק 70% שלה ו - 30% של העיריה ועשו מזה "ביזנס כספי "
על מנת להרויח ולהרוס אותי כלכלית עד מוות...העורכת דין קנתה את התיק לפני 30 שנה...".
הנתבע הודה בכתב הגנתו כי הוציא את הפרסומים תחת ידו, אך טען, כי לא מסר ולא שלח העתקים מהם לגורם אחר, לרבות עירית בת-ים. לדבריו, הגיש את הבקשות לערכאות המוסמכות, ולא פרסם דבר מעבר לכך.
במהלך עדותו בבית המשפט, שינה הנתבע קמעה את גרסתו והודה במסירת הפרסום השני בלשכת ראש העיר בת-ים, אך טען שלא הגישו לבית המשפט או ללשכת ההוצל"פ.
בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי מדובר בתביעת סרק מיותרת, שהוגשה נגד הנתבע, ניצול שואה קשיש ואומלל, מתוך שתי מטרות זרות ובלתי כשרות: הראשונה,להוציא מהנתבע כספים שלא כדין; השניה, להתנקם בנתבע על כך שהוא עומד איתן על זכויותיו המשפטיות ומתעקש שלא להיכנע, נוכח המערכה המשפטית שמנהלת נגדו התובעת מטעם עירית בת-ים, מזה שנים ארוכות, לגביית "חוב שאינו קיים".
עוד נטען, כי מדובר בפרסומים החוסים תחת ההגנות המוקנות לנתבע על פי דין, באשר הדברים שפורסמו הינם אמת למיטב ידיעתו והבנתו, והיה עניין בפרסומם.
התובעת טוענת, כי הפרסומים מהווים לשון הרע בדרגה החמורה ביותר.
לדבריה, הנתבע עשה את הפרסומים בידיעה שתוכנם אינו אמת, כשכל כוונתו להלך אימים ולהפעיל עליה לחץ, כדי להניע אותה לחדול מלפעול כנגדו בהליכים משפטיים לגביית חובו לעיריית בת-ים.
התובעת מוסיפה וטוענת, כי הפרסומים גרמו לפגיעה בשמה הטוב, במוניטין שלה ובעיסוקה כעורכת דין, מאחר שעיריית בת-ים הינה לקוחתה הגדולה ביותר ועליה עיקר פרנסתה.
הפרסום הראשון