החלטה בבקשה לצו מניעה
המשיב עבד בתפקיד ראש צוות במבקשת 1, שהיא חברה למתן שירותי גינון החל מחודש אוגוסט 2008. ביום 10/11/10 הודיע המשיב על התפטרותו מעבודה מסיבות אישיות, ותוך מתן הודעה מוקדמת כחוק. המשיב סיים את עבותו בנתבעת ביום 25/11/10 וזמן קצר לאחר מכן הקים עסק מתחרה, באופן שחלק מלקוחות המבקשת עברו להיות לקוחותיו של המשיב.
על רקע האמור, ביום 1/2/11 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיב להמנע מלפנות למי שהיו לקוחות המבקשת, להמנע מלהתקשר איתם, ולהמנע מלספק להם שירותי גינון. לבקשה צורפה רשימה של 12 לקוחות, אשר על פי הנטען עברו להיות לקוחות של המשיב, ואשר צו המניעה נדרש לגביהם באופן ספציפי (בצד הצו הכללי).
בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 3/2/11 במעמד הצדדים, ניתן צו ארעי להקפאת המצב הקיים, באופן שעד למתן החלטה אחרת לא יתקשר המשיב עם לקוחות נוספים שהיו לקוחותיהם של המבקשים. עוד באותו דיון בית הדין הציע לצדדים לאחד את הדיון העיקרי בתיק עם הדיון בבקשה לסעד זמני, ואולם, למרבה הצער, הצדדים סרבו להצעה.
טענות הצדדים בבקשה למתן צו זמני
המבקשים טוענים כי עם סיום עבודתו, המשיב פנה ללקוחות המבקשת ושידל אותם לעבור להיות לקוחותיו, וזאת אף בתוך תקופת ה"הודעה המוקדמת", תוך ביצוע עוולות מסחריות ותוך הפרת חובות הנאמנות החלות עליו כעובד המשיבה 1. לטענת המבקשים בתקופת עבודתו של המשיב הוא נחשף לסודותיה המסחריים של המבקשת, לרבות לרשימת לקוחותיה ולשיטת התמחור שחלה עליהם. עוד טוענים המבקשים כי עובר למתן הודעת ההתפטרות, פעל המשיב לקידום ענייניו האישיים אצל לקוחות המבקשת, באופן שפגע באינטרס של מעבידתו, כך על פי הנטען, פעל המבקש בדרך של מתן עדיפות בהקצאת משאבי המבקשת לאותם לקוחות "איכותיים" שאותם ביקש ליטול לעצמו על פני לקוחות אחרים של המבקשת, וגרם כתוצאה מכך לעזיבת לקוחות. לטענת המבקשת מעשיו של המשיב הביאו לפגיעה משמעותית במבקשת, ולירידה של כ- 20% מהכנסותיה החודשיות השוטפות מאחזקת גינות פרטיות.
על רקע האמור, ומשנודע לה הדבר, ביום 28/12/10 פנתה הממבקשת למשיב, באמצעות עורך דין, בדרישה כי יחדל מפניה ללקוחות החברה, ומשמכתב זה לא נענה, פנו המבקשים לבית הדין בהליך דנן.
לטענת המשיב, דין הבקשה לסעד זמני להדחות מחמת שיהוי, בשים לב לכך שעובדה שהמשיב החל לטפל בלקוחות שהיו בעבר לקוחות של המבקשת היתה בידיעת המבקשים לכל המאוחר במהלך חודש דצמבר 2010. עוד טוען המשיב, כי המנעות ממתן הצו ממילא לא תגרום למבקשים נזק בלתי הפיך, שפיצוי כספי לא יוכל לרפאו.
לגופו של עניין, טוען המשיב כי הוא בעל נסיון בן 11 שנים בתחום הגינון, ועוד טרם עבודתו במבקשת, הכיר את הספקים הרלוונטים, ואף תיווך בין חלק מהם לבין המבקשת, לטענת המשיב בתקופת עבודתו במבקשת הוא לא נחשף לכל "סוד מסחרי" לרבות רשימת הלקוחות, אשר בנסיבות העניין לא יכולה להחשב כסוד מסחרי. זאת ועוד, בפועל, מתוך הרשימה שהציגו המבקשים, רק שבעה לקוחות עברו לקבל שירות מהמשיב, ואלה עברו על יסוד בחירתם החופשית, ולא בעקבות שידול פסול. המשיב צירף לתגובתו תצהיר של אחד הלקוחות מתוך השבעה (פוקס) המעיד כי בעקבות העבודה שביצע המשיב בגינתו נוצרו קשרי חברות בינו לבין המשיב, שכתוצאה מהם, לאחר שהמשיב פתח עסק עצמאי הוא החל לעבוד איתו, וכן הוסיף כי שני לקוחות אחרים מתוך השבעה (גוטמן ודנציגר) הם לקוחות שהגיעו לטיפולה של המבקשת בעקבות המלצה שלו על עבודתו של המשיב (ולפיכך, לטענת המשיב, אין כל מניעה כי יפנה אליהם ויציע להם את שירותיו).
הכרעה
המשיב עבד במשך שנים ארוכות כשכיר בענף הגינון, ולאחר שנים שבהן צבר ידע ונסיון מקצועי אצל מעסיקים שונים, החליט לפתוח עסק עצמאי. עניין זה, כשלעצמו, איננו יוצא דופן, ואיננו ראוי לכל גינוי. טבעם של דברים הוא כי עובד תורם מזמנו מכוחו ממרצו ומכשרונותיו למקום עבודתו, וככל שתרומתו משמעותית יותר, כך גם הוא עצמו מתפתח, ורוכש ידע מקצועי, נסיון וכלים אשר לא מן הנמנע כי יאפשרו לו בשלב מאוחר יותר, להקים עסק משל עצמו, לרבות עסק שיתחרה בעסקו של המעביד, ואין בכך כל פסול.
אשר על כן, מקובל לחשוב שלא כל ידע או נסיון מקצועי שרוכש עובד בתקופת עבודתו הוא בבחינת "סוד מקצועי" שהעובד מנוע מלעשות בו שימוש לאחר סיום עבודתו, ולטעמי, במקרה דנן בשלב זה לא הוכיחו המבקשים כי הידע שרכש המשיב בעת עבודתו במבקשת חורג ממסגרת הנסיון והידע המקצועי שמקובל שעובד רוכש בתקופת עבודתו וכי הוא בבחינת סוד מסחרי הראוי להגנה מיוחדת.
אשר לרשימת הלקוחות של המבקשת אני סבורה כי בנסיבות דנן, על פני הדברים, לא הוכח כי המשיב עשה שימוש בסוד מסחרי של המבקשים. שירותי גינון ניתנים, כדבר שבשגרה, בשעות היום, כאשר בדרך כלל מול בית הלקוח חונה רכב תפעולי של הגנן, המדובר בעבודה שלא אחת יוצרת מפגעי רעש והקשרים בין נותן השירות ללקוחו גלויים על פני השטח. אין לכחד כי קיומה של רשימת לקוחות המפרטת את שם הלקוח, כתובתו ופרטי התקשרות עימו, מקלה מאוד על הגישה אליו, ואולם אין בכך כדי להפוך את אותה רשימה לסוד מסחרי.
אשר לתנאי ההתקשרות שבין המבקשת ללקוחותיה מקובל עלי כי אילו היה מוכח כי המשיב ידע בדיוק על פרטי ההתקשרות והתשלום של לקוחות הנתבעת, בעת שהציע להם הצעת מחיר מטעמו, ניתן היה לראות בכך משום שימוש בסוד מסחרי, ואולם, מעדותו של המשיב, אשר לא ניסתרה (אלא בעדותו של המבקש 2) עולה כי הוא לא היה מעורב בסיכום תנאי ההתקשרות הקונקרטיים עם לקוחות המבקשת כמו גם בגבית כספים מהם, ולפיכך, גם בהקשר זה, בשלב זה לא הובאה בפני בית הדין הוכחה מספקת לכך שהמשיב עשה שימוש בסודות מסחריים של המבקשת.
הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים איננו כולל תניית אי תחרות או מגבלה אחרת על חופש העיסוק של העובד, לא במפורש ולא במשתמע. כאשר נשאל המבקש 2 לעניין החסר בחוזה (אשר אין חולק כי נוסח על ידי המבקשים) הוא העיד כדלקמן:
"ש. אתה ידעת והתייעצת עם עורך הדין שלך לגבי החשיבות של רשימת הלקוחות כתבת בתצהירך שזה הדבר הכי חשוב של חיטים.
ת. בין שני הדברים החשובים.
ש. אם דבר כזה חשוב איך במסגרת ההסכם עבודה שלך עם שמעון, אתה ניסחת אותו, אין שם שום דבר שמזכיר סודיות ואי תחרות.
ת.אני בתחום מעל 17 שנים. לא קרה שעובד שלי לקח ממני לקוחות בסוף תקופת עבודה. לא חזיתי סיטואציה כזו. אני גם לא יודע לחזות סיטואציה עתידית שיכולה לקרות עם עובד. זו פעם ראשונה שאנו מגייסים עו"ד מטעמנו ואני מגיע לבית משפט. נאלצתי לעשות זאת כי שמעון לא הפסיק עם לקיחת הלקוחות."
הגם שאין זה ממנהגו של בית המשפט להוסיף תניות על אלה שהוסכמו בין הצדדים, ובעניין זה מחוייב בית המשפט לנהוג בזהירות רבה, נדמה לי כי בנסיבות דנן המדובר בחסר בחוזה, אשר אין מנוס מלהשלימו, שכן ברור שהחסר, בנסיבות העניין, איננו מהווה הסדר פוזיטיבי (חיובי או שלילי) וכי המדובר בעניין מהותי, אשר אמור להיות מוסדר במסגרת ההתקשרות בין הצדדים ולא בעניין חיצוני, כפי שיפורט להלן.