חיון נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

2. על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת (דו"ח תנועה מס' 1500753481) מיום 23.09.2009.

ביצוע העבירה תועד על ידי מצלמה המותקנת במקום, לפיכך הדו"ח לא נרשם ונמסר לנהג במקום ביצוע העבירה, אלא נשלח בדואר לאחר פיתוח סרט הצילום, לבעל הרשום של הרכב.

3. לטענת המבקש, בעליה הרשומים של הרכב הינה חברה להסעות אשר הסבה הדו"ח לשמו של המבקש, על אף שבנו, שאף הוא עובד החברה, הוא שנהג ברכב. הקנס שולם על ידי המבקש, ולטענתו רק לאחרונה הוא שם לב, שהדו"ח נרשם לחובתו ולא לחובת בנו.

4. המשיבה התנגדה לבקשה. התביעה ציינה, כי כפי העולה מהבקשה, המבקש לא הגיש בקשה להסבת הדו"ח במועדים הקבועים בחוק ולפיכך דין הבקשה להידחות.

5. משחלף המועד לתשלום הקנס והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

6. יתר על כן, בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], התשמ"ב-1982, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת ערעור ההרשעה הפכה חלוטה.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.

7. אין בבקשה כל הסבר המניח את הדעת מדוע השתהה המבקש מלהגיש בקשתו אלא רק בחלוף כ-4 שנים.

יתר על כן, הקנס כאמור שולם והרשעת המבקש הפכה חלוטה זה מכבר.

8. כבר נפסק כי דחיית בקשה להסבת קנס על שם אחר אינה עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל .

9. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.