חיון )ממו( נ' יחזקאל

החלטה

בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע שטר שהגיש כנגדו המשיב, בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק שמספרו 2501162115, בגין שטר חוב שניתן במסגרת הסכם שכירות של דירה שהשכיר המשיב למבקש ולאשתו.

על פי הנטען בהתנגדות, היחסים בין המבקש לאשתו עלו על שרטון ולפיכך עזב המבקש את המושכר כבר בחודש אוקטובר 2010, כאשר הוא מודיע על כך למשיב ומבקש ממנו להסדיר את המשך השכירות ישירות מול אשת המבקש, שנותרה להתגורר בנכס.

דא עקא כי אשת המבקש לא שילמה את דמי השכירות במלואם, ולפיכך הוגש השטר לביצוע.

לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע על נספחיה, בהתנגדות ובתצהיר המבקש, בחקירתו בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתו של המבקש נמצאת בתחום האפור שבין הגנה שסיכוייה קלושים להגנת בדים, ולפיכך יש להתיר לו להתגונן בפני התביעה השטרית, בכפוף להפקדת הסך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

הסיבה בעטיה "כמעט" רשאי הייתי לסרב למבקש בעניין בקשתו למתן רשות להתגונן היא שהמבקש לא טען במפורש כי המשיב הסכים לשחררו מן ההתחייבויות להן התחייב בהסכם השכירות.

המבקש טען בלשון רפה, בחקירתו הנגדית, כי "הודיע" למשיב כי בדעתו לעזוב וכי "ביקש" ממנו להסדיר את העניין עם אשתו דאז, והמשיב "לא הביע התנגדות".

אין בכך כדי להביא למסקנה משפטית מרחיקת לכת, לה עותר המבקש, כי המשיב מחל או ויתר כלפיו על החיובים בהסכם השכירות.

האם "אי הבעת התנגדות" מצד המשיב, לעזיבתו של המבקש, עליה רק "הודיע" לו, יכולה להיחשב כויתור בהתנהגות? נדמה כי המדובר בטענה דחוקה מן הדחוקות, שסיכוייה קרובים לאפס.

לגבי הסכמה בין המבקש ואשתו בדבר זהות המשלם, יש לזכור כי על פי סע' 6 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט – 1969, הרי שהמחאת חבות, להבדיל מהמחאת זכות, מצריכה את הסכמת הנושה.

מאידך, גם אם תאמר ששטר החוב נועד להבטיח את התחייבויות המבקש-השוכר כלפי המשיב-המשכיר, אף מעבר לתקופה בה עזב את המושכר, הרי שבעדותו של המבקש בפני עלה כי שילם סכום של 2,300 ₪ בגין תקופה זו, ולמרות זאת הדבר אינו בא לידי ביטוי בסע' ו(3) של הבקשה לביצוע.

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה השטרית וזאת בתנאי שיפקיד את הסך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

הוצאות הדיון בבקשה בסך 1,500 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.