השופט א' א' לוי
ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 570/98), בו נקבע כי על המערערת, קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, לשלם לגב ים חברה לקרקעות בע"מ, היא המשיבה והמערערת שכנגד בערעורים שבפנינו, פיצוי כספי בגין ליקויי בנייה שונים אשר נתגלו בעבודותיה.
רקע עובדתי
1. בראשית שנות ה-90 יזמה המשיבה את הקמתו של פרויקט בניה ובו שני בניינים, במקרקעין הידועים כחלקות 45 ו-46 בגוש 10421 בעיר קריית מוצקין. לשם כך, התקשרה המשיבה ביום 1.8.1991 בחוזה עם חברת פ.א ברקאי חברה לבניין וייזום בע"מ (להלן: "ברקאי"), כדי שזו תשמש כקבלן ראשי בפרויקט הבניה (ראו נספח א' במע/1 למוצגי המערערת, להלן: הסכם א'). במסגרתו של הסכם זה, קיבלה ברקאי על עצמה את התחייבויותיה ואחריותה של המשיבה כלפי רוכשי הדירות "בדבר טיב הדירות ו/או העבודה על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 על תקוניו" (סעיף 11 להסכם א'). בתוך כך, העמידה ברקאי מספר ערבויות בנקאיות לטובת המשיבה (סעיף 29 להסכם א'). אקדים ואציין כבר עתה, כי ביום 5.1.96 חילטה המשיבה סך של 424,939.37 ש"ח מתוך ערבויות אלו, ובהמשך, ביום 19.10.96 הוצא כנגד ברקאי צו פירוק.
לשם ביצוען של עבודות האינסטלציה בפרויקט הבניה, שכרה ברקאי את שירותיה של המערערת, חברה העוסקת בביצוע עבודות הנדסיות במערכות אינסטלציה ומיזוג אוויר, כקבלנית משנה. מערכת ההסכמים בין ברקאי למערערת בנויה משני נדבכים. האחד, הינו הסכם שנכרת בין השתיים ביום 4.11.1991 (נספח א' במע/2 למוצגי המערערת, להלן: הסכם ב'), בו הצהירה המערערת כי היא מודעת לכך שהסכם זה הינו חלק בלתי נפרד ממכלול התחייבויותיה של ברקאי, וכי תוכנן של אלו ידוע לה. עוד נקבע, כי המערערת תבצע את עבודות האינסטלציה לפי דרישותיה של ברקאי, ובהתאם לתנאי ההסכם שלה עם המשיבה, וכי היא תשא באחריות לטיב עבודותיה במשך שנה ממועד "מסירת מערכת העבודות בשלמותן". לשם הבטחת התחייבות זו, נקבע כי המערערת תפקיד בידי ברקאי ערבות כספית בעת קבלת התשלום האחרון. הנדבך השני הינו הסכם אשר כרתו השתיים ביום תשלום החשבון הסופי (נספח ב' למע/1 למוצגי המערערת, להלן: הסכם ג'), ובו הצהירה המערערת על אחריותה לטיב העבודה בפרויקט לפי חוק המכר (דירות), ובהתאם לפרטי החוזה שנכרת בין ברקאי למשיבה. משמעות הדבר היא כי משך תקופת חבותה החוזית של המערערת אינו שנה בלבד, כאמור בהסכם ב', אלא כאמור בסעיף 4 לחוק המכר (דירות) ובתוספת לו, היינו, לאורך תקופת הבדק והאחריות גם יחד.
2. בשלהי שנת 1993, לאחר שהמערערת סיימה את ביצוען של עבודות האינסטלציה בפרויקט, נכנסו דיירי הבניין לדירותיהם החדשות, והופתעו לגלות בהן ליקויים שונים, ובכללם רטיבות באזורים רבים. הדיירים דיווחו אודות ליקויים אלו והנזקים שנגרמו כתוצאה מהם לחיים אנגל, אשר חברה בשליטתו מונתה מטעמה של המשיבה לפקח על מסירת הדירות והטיפול בהן בשנת הבדק. אנגל הלה בדק ומצא כי מקורה של רטיבות זו בליקויים במערכת האינסטלציה, שבאו לידי ביטוי בנזילות ממערכת המים הקרים והחמים, בחיבורי הכלים הסניטאריים ובמערכת הדלוחין (ת/2). תחילה, העביר אנגל תלונות אלו לטיפולה של ברקאי, אולם לאחר שזו נקלעה לקשיים כלכליים, החליטה המשיבה לתקן את הטעון תיקון באמצעות קבלני משנה מטעמה, ולא להסתייע בשירותיה של המערערת לשם כך.
הליכים בפני בית-משפט קמא
3. נוכח הנזקים שנגרמו למשיבה, תבעה היא מן המערערת פיצוי כספי בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בגין התרשלותה הלכאורית בביצוע עבודות האינסטלציה ב-25 דירות, ובגין הפרת חוזה ב', אשר נכרת בין ברקאי והמערערת ואשר לטענתה, נועד להיטיב עימה. טענותיה של המשיבה בבית-משפט קמא נסמכו על חוות דעת מומחה מטעמה, מר יצחק לזר (ת/4-ת/10), אשר בדק את הליקויים הנטענים בארבע דירות, וכן על דו"חות שערכו קבלני משנה אשר ביצעו את התיקונים בכל הדירות נושא כתב התביעה. בחוות דעתו, ציין לזר כי כאשר הגיע לבניין לשם בדיקתן של הדירות, התיקונים ב-15 מהן הסתיימו זה מכבר. עם זאת, לאחר שערך בדיקות מקיפות, הגיע לזר למסקנה כי:
10. "על פי הממצאים אשר התגלו על-ידי בדירות בהן טיפלתי בעצמי ותועדו בחלקם בתמונות של הדירות אשר טופלו לפני הגעתי, ניתן לקבוע חד משמעית כי אכן מדובר בביצוע רשלני של עבודות אינסטלציה הנוגדות הנחיות למתקני תברואה (הל"ת), תקנות התכנון והבניה ותקנים רלוונטיים" [ההדגשה הוספה].
בין היתר, מנה לזר את הליקויים הבאים: העדר שיפועים בצנרת ניקוז האמבטיות ואגניות המקלחון; דליפות בחיבורי הצנרת והברזים; קביעת נקודות ביקורת תחת אגני המקלחת; פריצת חיבורי צנרת הניקוז; בליה בלתי סבירה ופיצוצים בצינורות המים החמים והקרים; שקיעת אגניות ואמבטיות; התפשטותה של רטיבות מתחת לריצוף הדירה אשר הובילה להכתמתו; ולבסוף, התפוררות קירות הגבס וריקבון צמר הסלעים אשר נועד לבידוד. לזר סיכם את עלות ביצוע תיקוני האינסטלציה אשר בוצעה על-ידי המשיבה בסך של 816,729 ש"ח. זאת, בעוד סך העלות הכוללת בגין תיקון הליקויים בדירות עמד על 2,229,547 ש"ח (כעולה מתצהירו של מר מרסלו פירסטמן, מנהל החשבונות של המשיבה, ת/1).
4. אף המערערת לא קפאה על שמריה, והגישה חוות דעת מומחה מטעמה, מר יוסף גולדקלנג, אשר התייחסה לליקויים שפורטו בחוות הדעת מטעמה של המשיבה (מע/3 למוצגי המערערת). בחוות הדעת הנגדית נטען כי מקצתם של הליקויים שפורטו לעיל אינם מובילים בהכרח לזרימה לא תקינה של מים במערכת האינסטלציה, וכי היה על המפקח מטעמה של המשיבה לגלותם מייד עם התרחשותם, ולא זמן רב לאחר מכן.
5. בית-משפט קמא קבע כי המערערת חבה באחריות חוזית כלפי המשיבה, הגם שהיא אינה צד לחוזה ישיר עימה, אלא עם ברקאי בלבד. עוד נקבע, כי המערערת התרשלה בעת ביצוע עבודות האינסטלציה, תוך הפרת הוראות החוק הנוגעות בדבר ובשל כך, עליה לפצות את המשיבה. בית-המשפט תמך מסקנה זו בחוות הדעת מטעמה של המשיבה. עוד נקבע, כי אף המומחה מטעמה של המערערת מודה בכשלים אלו, ואין לשעות לניסיונו להניח את האחריות בגינם לפתחם של גורמים אחרים שפעלו בדירות. זאת, הואיל ומשכשלה המערערת בקיום התחייבויותיה החוזיות, די בכך כדי להטיל עליה אחריות גם בגין הנזקים הנלווים להן. בית-המשפט הוסיף וציין, כי אף שחוות הדעת מטעמה של המערערת התייחסה לארבע דירות בלבד, יש בה כדי להעיד על מצבן של הדירות, שכן הליקויים והנזקים שנמצאו בהן משותפים לכל הדירות נושא התביעה. דפוס חוזר זה נלמד הן מדו"חות החברה אשר ביצעה את התיקונים בפועל, והן מן התמונות אשר צורפו לתביעה, המעידות כי אין מקור אחר לתופעת הלוואי של הרטיבות זולת צנרת המים והביוב. תקינותם של אלו האחרונים הייתה, כאמור לעיל, באחריותה הבלעדית של המערערת.
6. עם זאת, ראה בית-משפט קמא לנכון להפחית את הפיצוי למשיבה, וזאת בשל העובדה שהיא לא הקטינה את הנזק, והפחית מן הפיצוי שנקבע בחוות דעתו של המומחה לזר - 816,729 ש"ח - את הסכומים הבאים: ראשית, נוכח הפיקוח ההדוק שביצעה המשיבה על עבודת המערערת, היה עליה לבדוק את טיב העבודות ולהתריע על כשלים שאירעו בהן. משלא עשתה כן, ייחס לה בית-משפט קמא אשם תורם בשיעור של 25%. שנית, כפי שצוין לעיל, חילטה המשיבה סכום של 424,939.37 ש"ח מן הערבויות שברקאי העמידה לטובתה במסגרת ההסכם ביניהן. בית-משפט קמא חישב את שיעור הערבויות שחולטו על-ידי המשיבה לצורך עבודות האינסטלציה על פי חלקן היחסי של אלו בכלל התיקונים (36.63%), והפחית מן הפיצוי האמור סך של 169,665.74 ש"ח. שלישית, בית-המשפט ראה לנכון להפחית כ-20% מן הפיצוי האמור מאחר שהמשיבה לא אפשרה למערערת לתקן בכוחות עצמה את הנזקים שנתגלו, ותחת זאת שכרה את שירותיהם של קבלנים חיצוניים, יקרים יותר. בנוסף לכל אלה, חויבה המערערת לשלם כ-10% מסך הוצאות הפיקוח שהוציאה המשיבה, היינו, 12,000 ש"ח.
בסופו של יום, חויבה המערערת לשלם למשיבה סכום של 291,535 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובתשלום הוצאות ההליך בסך 100,000 ש"ח. המערערת מזה, והמשיבה מזה, מיאנו להשלים עם הכרעתו של בית-משפט קמא, ומכאן הערעורים שבפנינו.
נימוקי הערעור והערעור שכנגד
7. המערערת מטעימה כי היא אינה נושאת באחריות חוזית כלשהי כלפי המשיבה, וכי ההסכמים שנכרתו בין המשיבה לברקאי לא הובאו כלל לידיעתה. מכל מקום, לטענתה, היא אינה אחראית לנזקים שנגרמו כתוצאה מן הליקויים במערכת האינסטלציה, שכן לא הוכחה הפרתה של חובת הזהירות או התרשלות כלשהי מצידה. עוד טוענת המערערת, כי יש בפעולותיה של המשיבה בפרויקט, בעצמה ובאמצעות קבלני משנה נוספים, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלותה הלכאורית לבין הנזק שנגרם לדירות.
יתרה מכך, המערערת סבורה כי חוות דעתו של לזר אינה עונה על הקריטריונים הנדרשים לשם הגדרתה כחוות דעת מומחה, ועל כן, אין לה ערך ראייתי כלשהו. זאת, כיוון שהמשיבה היא שהעבירה לידי לזר את הנתונים בהם נעזר לשם הכנת חוות דעתו, והוא לא ליקט אותם באופן עצמאי. נוסף לכך, סבורה המערערת כי עדותו של המומחה ביחס ל-15 הדירות אשר תוקנו לפני הגעתו, הינה בגדר "עדות שמועה" ולפיכך, אין להסתייע בה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי חוות דעת לכאורית זו הוגשה ביחס לארבע דירות בלבד, ואין ללמוד ממנה גזרה שווה ביחס לכל הדירות נושא התביעה. נוכח כל אלה, מבקשת המערערת לשים את יהבה על חוות הדעת מטעמה, אשר נדחתה על-ידי בית-משפט קמא, ולטענתה, קובעת כי הליקויים שנתגלו בדירות אינם פועל יוצא של עבודתה.
ולבסוף, טוענת המערערת כי היה על בית-משפט קמא לצמצם במידה רבה יותר את היקף הפיצויים בהם חויבה, על-ידי הגדלת שיעור הקטנת הנזק בו חבה המשיבה: הן באמצעות הגדלת שיעורו של האשם התורם, הן בעזרת זקיפת מלוא סכום הערבויות שחולטו, והן באמצעות הפחתת סכום גבוה יותר בגין העובדה שהמשיבה לא נעזרה בשירותיה של המערערת.
8. במסגרתו של הערעור שכנגד, תומכת המשיבה את יתדותיה בפסק-דינו של בית-משפט קמא באשר לעצם חבותה של המערערת כלפיה, ובאשר לאימוץ המסקנות האמורות בחוות דעתו של לזר. עם זאת, מלינה המשיבה על סכום הפיצוי שנקבע לה, הנופל מזה שנקבע בחוות דעתו של לזר, מן הטעמים הבאים. תחילה, מטעימה המשיבה כי לא היה מקום להפחית את שיעורן היחסי של עבודות האינסטלציה בגין הערבויות שחולטו, הואיל והערבויות ניתנו לה על-ידי ברקאי, והן אינן רלוונטיות כלל במערכת היחסים שלה עם המערערת. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הביעה את רצונה לתקן את הליקויים שנגרמו בדירות הפרויקט, אולם המערערת היא שמנעה ממנה לעשות זאת. על כן, הקטנת שיעור הפיצוי שניתן לה ב-20%, אינה עולה בקנה אחד עם הסכום שניתן היה לחסוך הלכה למעשה. לבסוף, מבקשת המשיבה כי המערערת תשא בסכום גבוה יותר בגין הוצאות ההליכים.