חיוב סוכן ביטוח וחברות ביטוח בגין נזקי גניבת רכב של מבוטח

1.         רקע וטענות הצדדים כעולה מכתבי טענותיהם:

א.        טענות התובע:

התובע 1 פנה אל הנתבע 1, סוכן ביטוח במקצועו, על מנת לבטח רכב מסוג משא אחוד, תוצרת פיאט מס' רישוי 27-537-41 (להלן: " הרכב"), בביטוח מקיף וביטוח חובה. הנתבע 1, החתים את התובע על הצעת ביטוח מקיף למשך שנה אחת מחודש מרץ 2003 עד מרץ 2004, וכן על הוראת קבע לתשלום דמי הביטוח המקיף. דמי ביטוח החובה ניגבו באמצעות כרטיס אשראי.

התובע 1 טען, כי הנתבע בירר עימו מהם אמצעי המיגון לרכב, ולאחר מכן הודיעו, כי הרכב מבוטח בביטוח מקיף.

מאחר והתובע 1 לא קיבל עותק הפוליסה, וכן דמי הביטוח לא ניגבו באמצעות הוראת הקבע עליה חתם, פנה זה אל הנתבע 1 לברר מדוע. הנתבע 1 טען, כי לרכב כיסוי ביטוחי מלא אצל הנתבעת 2, וכי העיכובים בהוצאת הפוליסה וכן גביית דמי הביטוח הינם פורמליים בלבד.

במהלך חודש מאי  2003, המשיך וביטח התובע 1 באמצעות הנתבע 1 את תכולת הרכב ששימש לו להובלת בגדים ומוצרי אופנה אחרים.

בתאריך 10.8.03, כמצוין בכתב התביעה, נגנב הרכב על תכולתו.  התובע 1 פנה אל הנתבע 1 על מנת להודיע דבר הגניבה. לאחר שחלפו מס' ימים  שכר הנתבע 1 עבור התובע רכב מסחרי מסוג קאיה פרג'יו, על פי תנאי הפוליסה הלכאוריים, ולמשך 21 יום.

משחלפו מס' שבועות, ואיש מחברת הביטוח לא יצר קשר עם התובע 1, פנה זה שוב אל הנתבע 1, ורק אז התברר לו כי קיימת בעיה בכיסוי הביטוחי. הנתבע 1, לטענת התובע, הרגיעו, ומסר לו כי הינו מבוטח בביטוח אחריות מקצועית אצל הנתבעת 3, וכי יקבל תגמולי הביטוח בין מהנתבעת 2 ובין מהנתבעת 3.

התובע, המשיך ולחץ על הנתבע 1, וזה שילם לו סך של 46,000 ש"ח לסילוק תביעתו בגין תכולת הרכב, כך לטענת התובע, ואף החתים את התובע 1 בגין כך על מסמך מתאים.

באחד מביקורי התובע 1 במשרדו של הנתבע 1, נמסר לו ע"י אדם שהציג עצמו בשם ג'קי סבג, שותפו של הנתבע 1, כי הצעת הביטוח לא הועברה לנתבעת 2, בשל רשלנותה של פקידה במשרד הנתבע 1.

בצר לו, נאלץ התובע 1, לרכוש רכב חליפי, תוך נטילת הלוואות בסכום כולל של 70,000 ש"ח.

לפיכך, עתר התובע 1, יחד עם התובעת 2, ביתו, הרשומה במשרד התחבורה כבעלת הרכב, וכזו שאמורה הייתה להירשם כבעלת פוליסת הביטוח, לתשלום תגמולי הביטוח מעם הנתבעת 2, בטענה כי על פי דיני השליחות הקיימים בין סוכן הביטוח לחברת הביטוח, וכן על פי דיני החוזים, השליחות ודיני מעין חוזים, על הנתבעת 2 לשפות את התובעים על פי מצגו של הנתבע 1 בדבר קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף.

כמו כן, עתר לחייב הנתבע 1 בגין מחדליו, ורשלנותו בכך שלא העביר את הצעת הביטוח לנתבעת 2 במועד, והותיר התובעים ללא ביטוח לרכושם.

לבסוף, כלפי הנתבעת 3, מבטחת הנתבע 1 בפוליסת אחריות מקצועית, כמי שחייבת לפצות התובעים לאור התרשלות הנתבע 1, וכל זאת, בגין ערך הרכב, ביום קרות מקרה הביטוח, בסך 75,513 ש"ח, בגין הרבית ששולמה לצורך רכישת רכב חליפי בסך 11,377 ש"ח, בגין שכ"ט שמאי, שטרם ביצע חוו"ד עם הגשת התביעה 600 ש"ח, ובגין עוגמת נפש, ביטול זמן והתרוצצויות 5,000 ש"ח. ובסה"כ, 97,776 ש"ח.

ב.         טענות הנתבע 1:

הנתבע 1, טען להגנתו כי, כל מהותה של התובענה, הינה נסיון להתעשר על חשבונו שלא כדין, שכן הרכב לא היה מבוטח אצל הנתבעת 2, וכי בעניין זה לא ניתנו כל התחייבויות או מצגים על ידו לתובעים, לרבות אישור בדבר קיום ביטוח לרכב.

הנתבע 1 הדגיש, כי התובע 1 אמנם פנה אליו, וביקש הצעה לביטוח הרכב, לצורך כך פנה הנתבע 1 לנתבעת 2. הנתבעת 2 דרשה אישור בדבר היעדר תביעות ואישור מיגונים לרכב, דרישה זו הועברה לתובע 1, אך התובע לא עשה לצורך השלמת דרישות אלה דבר. לפיכך, לא הוצאה לרכב פוליסת ביטוח מקיף, והתובע ידע על כך.

הנתבע 1 אף הוסיף, כי בחודש מאי 2003, לכל המאוחר, ידע התובע כי אין לרכבו ביטוח, שכן נזקק לשירותי גרירה, פנה להזמין שירותים כאלה אצל חברת "שגריר", שם נמסר לו כי אין לו כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 2. כן ידע, דבר היעדר פוליסת הביטוח, מאחר ולא נדרש לשלם פרמיית ביטוח במשך חודשים רבים, ולפיכך, ידע או צריך היה לדעת, כי אין פוליסת ביטוח בת תוקף.

מעבר לכך, בחודש מרץ 2003, פנה סוכן הביטוח הקודם של התובע 1 לנתבע 1, וביקש לדעת האם היה כיסוי ביטוחי לרכב אצל הנתבעת 2, על מנת לבטל את פוליסת הביטוח הקיימת אצלו על שם התובע, והנתבע 1, השיבו כי הרכב אינו מבוטח. מכאן הסיק הנתבע 1, כי לתובע היה כיסוי ביטוחי בחברה אחרת, וכן ידע התובע, שאין לו כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 2.