חיוב משטרת ישראל וקצין משטרה לפצות בסכום של כמליון וחצי ש"ח את הוריו של רוכב אופנוע שנהרג

אדם רוכב על אופנוע במהירות, ואף מבצע עבירות תנועה. המשטרה מנסה לעצור אותו. מאחוריו דולקת ניידת משטרתית, ולפניו מתארגן מחסום משטרתי. הרוכב מתקרב למחסום, לא עוצר, מנסה לעקוף את המחסום, ואז נזרק לעברו חפץ המתואר כ"קרש" או "דיקט". הרוכב סוטה בחדות מנתיבו, פוגע בשוטרת שנכחה במקום ובעצמו נזרק מן האופנוע. השוטרת והרוכב מתים תוך זמן קצר.

האירוע המתואר לעיל, שאירע ביום 11/11/02 בסמוך לשעה 13:00 בכביש 412 המחבר בין ראשון לציון ונס ציונה, מעלה שאלות מורכבות וסבוכות, עובדתיות ומשפטיות: מי או מה גרם למותו של הרוכב, תומר נעים ז"ל, הוא בנם של התובעים, יליד 13/7/79, שהיה אז בן 23 (להלן: "המנוח" או "תומר"), האם תומר עצמו גרם לכך, על-ידי נהיגה לא זהירה ואפילו עבריינית, או שמא אנשי האכיפה גרמו למותו ולמותה של השוטרת, שרה שוורץ ז"ל (להלן: "המנוחה" או "שרה שוורץ"), במרדף שניהלו אחריו, במחסום שהוקם כדי לעצרו או באמצעות החפץ שגרם לו לסטות מנתיבו; והאם ראוי להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעים בגין פעולותיהם.

עליי להודות כי התלבטתי רבות וקשות בקשר לאירועים נושא תיק זה ולסוגיות הנובעות ממנו.

אפתח בתיאור הצדדים להליך, גרסאותיהם וטיעוניהם המשפטיים.

הצדדים להליך

1.       התובעים הם עזבונו של המנוח והוריו, ה"ה רינה ושושן נעים, שהם יורשיו של בנם. התביעה היא תביעת פיצויים בגין נזקי גוף על סך 10,578,000 ש"ח, המיוסדת על עוולות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה ותקיפה.

הנתבע 1 הוא מר יזהר קיינר (להלן: "קיינר"), קצין במשטרת ישראל אשר בזמן האירוע שימש כמפקד נקודת המשטרה נס ציונה ליד הקניותר.

הנתבע 2 הוא מר סער אהרוני (להלן: "אהרוני"), שוטר במשטרת ישראל שהיה בזמן האירוע סייר תנועה.

הנתבעת 3 היא משטרת ישראל, תחנת נס ציונה (להלן: "המשטרה").

הנתבע 4 הוא מר יגאל בן עמי (להלן: "בן עמי"), פקח עיריית נס ציונה (להלן: "העירייה"), שפעל בזמן האירוע במסגרת שיטור משולב של המשטרה והעירייה.

הנתבעת 5 היא עיריית נס ציונה.

גרסת התובעים

2.       על-פי הגרסה המוצגת בכתב התביעה, ביום האירוע בסביבות השעה 13:00, נסע תומר על אופנועו, אופנוע "סוזוקי" נפח 600 סמ"ק שנת ייצור 1993, מרחוב ז'בוטינסקי דרך שדרות הרצל שבעיר ראשון לציון דרומה לרחוב ויצמן שבעיר נס ציונה. ברחוב ויצמן, ליד מרכז הקניות "קניותר", פתח אהרוני במרדף אחרי המנוח בניידת משטרה, כאשר על-פי הודעותיו של אהרוני בתיק החקירה, הבחין במנוח כשהוא עובר באור אדום ברמזור ולוחית הרישוי האחורית שלו מוסתרת על-ידי חתיכת בד. אהרוני לא הפעיל סירנה או אורות כחולים, אך שידר פרטים אודות המרדף בקשר המשטרתי. עם קבלת דיווח של אהרוני כי האופנוע מתקרב לקניותר, יצאו קיינר ובן עמי מנקודת המשטרה נס ציונה הסמוכה לקניותר לכיוון הכביש.  בן עמי לקח עמו מכשיר נייד וכן אסף בידיו קרש שהיה מוטל במקום, העשוי שלוש שכבות עץ מעובד שמידותיו הן כ- 80 ס"מ אורך, כ-50 ס"מ רוחב וכ- 2 ס"מ עובי. השניים הסתתרו בין השיחים שעל אי התנועה המפריד בין שני נתיבי הנסיעה של הכביש. בעקבותיהם יצאו מתחנת המשטרה השוטרות שרה שוורץ ואדווה סלכטר (להלן: "סלכטר"), והתמקמו אף הן על אי התנועה במרחק של מספר מטרים דרומית למיקום של בן עמי וקיינר. אהרוני ביקש בקשר "לבצע מחסום" לעצירת המנוח, ואכן קיינר נתן הוראה לבן עמי לבצע עמו "מחסום קשיח" ולעצור את תנועת הרכבים על הכביש. בהתקרבו למחסום שהורכב מרכבים אזרחיים עקף המנוח את הרכבים והמשיך בנסיעה. כשחלף בנסיעה כ-15 מטרים, לגרסת התביעה, קפץ קיינר מתוך השיחים שעל אי התנועה והשליך לעבר המנוח את הקרש שלקח מידיו של בן עמי. לטענת התובעים, מעדויות של עדי ראיה עולה כי במהלך האירוע נזרקו לעבר המנוח חפצים נוספים, כגון מכשיר קשר משטרתי ומכשיר טלפון סלולרי. כתוצאה מכך נפגע המנוח בראשו, ניתק מן האופנוע ונפל על הכביש. האופנוע המשיך בנסיעה ופגע בשרה שוורץ, ואחרי כן, נכנס בעמוד שלט פרסומת הממוקם על אי התנועה והחליק על הכביש עד לעצירה מוחלטת. תומר נפגע פגיעה קשה באזור הלסת והסנטר ונפטר במקום לאחר שנסיונות ההצלה של צוות מגן דוד אדום עלו בתוהו. שרה שוורץ נפטרה אף היא באותו יום בבית החולים שבו אושפזה.

ביום האירוע בשעות אחר הצהריים הגיעו נציגי המשטרה לבית משפחת נעים והודיעו להורים כי הבן תומר נהרג בתאונת אופנוע וכן נהרגה בתאונה שוטרת כתוצאה מפגיעת האופנוע. תומר הובא למנוחות וההורים החלו לשבת "שבעה". ביום השלישי ל"שבעה" התקבלה בבית משפחת נעים שיחת טלפון מאדם שלא הזדהה ולפי דבריו תומר נהרג כתוצאה מקרש שנזרק עליו על-ידי שוטר. כמו כן, ציין המטלפן כי השוטר לקח את הקרש והלך איתו לכיוון צפון, כך לדברי התובעים הורי המנוח. עוד סיפר אותו אדם כי המנוח עף מהאופנוע והאופנוע המשיך בנסיעה ללא רוכב ופגע בשוטרת. הקרש שפגע במנוח, לטענת התובעים, נבקע כתוצאה מהפגיעה לשתי חתיכות, האחת במידות 50X60 ס"מ והשניה במידות 50X20 ס"מ. אביו של תומר, מר שושן נעים, הלך בתום "השבעה" למקום האירוע ומצא לדבריו את חתיכות הקרש בוואדי צפונית למקום האירוע.

הטיעונים המשפטיים

3.       על-פי הנטען בכתב התביעה, פוליסת ביטוח החובה של המנוח פקעה בתאריך 31/10/02, 11 ימים קודם ליום האירוע, ככל הנראה בשל חוסר תשומת לב מצד המנוח שלא שילם עבור פוליסה חדשה. מאחר שהמנוח נסע על רכב ללא כיסוי ביטוחי, על-פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אין הוא זכאי לפיצויים מכוחו. התובעים מוסיפים וטוענים כי היות שמותו של המנוח נגרם כתוצאה ממעשה מכוון ובמזיד של הנתבעים, ממילא, לא חל העקרון של ייחוד העילה הקבוע בחוק הפיצויים, והם זכאים להגיש תביעה מחוץ לחוק זה על-פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") או על-פי כל דין אחר.

התובעים טוענים כי נזקיהם נגרמו בשל רשלנותם של קיינר, אהרוני ובן עמי. הנתבעים נהגו בחוסר זהירות ובחוסר מיומנות, כשלו בהפעלת הכוח והסמכויות הנתונים להם על-פי דין, סיכנו את חייו של המנוח ולא מנעו את מותו של המנוח, תוך שהיו אדישים לתוצאות מעשיהם.   

התובעים טוענים כי קיינר לא ביצע את נוהל המחסומים של המשטרה; קיינר השתמש באמצעים פסולים לביצוע החסימה, בכך שהסתתר יחד עם בן עמי בין השיחים ולא התריע בפני המנוח או בפני אהרוני על כוונתו לבצע חסימה; קיינר לא ניסה לעצור באמצעים סבירים ורגילים את נסיעתו הרצופה של המנוח- הוא השתמש ברכבים של עוברי אורח כמחסום חי ופגע פיזית במנוח באמצעות הקרש. נוסף על כל אלה, קיינר ניהל את האירוע ללא מכשיר קשר ומבלי שהיה מעודכן בפרטי האירוע; וקיינר לא נתן הוראות ביצועיות לאהרוני, לבן עמי ולאחרים הכפופים לו.

באשר לאהרוני, טוענים התובעים כי זה לא ביצע נוהל עצירת רכב על-ידי סייר תנועה או שביצע אותו באופן לקוי ורשלני; אהרוני ביצע מרדף בניגוד להוראה המפורשת האוסרת לבצע מרדף בשל חשש לסיכון חיי אדם;  אהרוני לא פעל בהתאם לנוהל מרדף, הוא לא הפעיל סירנה ואורות כחולים, לא קרא במערכת הכריזה או צפר או פעל בכל דרך אחרת על-מנת למשוך את תשומת ליבו של המנוח; משום כך, לטענת התובעים, המנוח לא ידע ולא יכול היה לדעת כי מתנהל אחריו מרדף משטרתי; אהרוני לא הודיע ברשת הקשר המשטרתית על כך שביצע מרדף, ובכך מנע ממוקד המשטרה וממעורבים אחרים מלקבל תמונה שלמה ומדויקת של מהלך האירועים.

לגבי בן עמי נטען כי שיתף פעולה עם קיינר במעשיו וסייע לו בעצירת המנוח בכל מחיר. לטענת התובעים, בן עמי כלל לא הוסמך ולא הוכשר לעבוד בשיתוף פעולה עם המשטרה.