חיוב חברת אל-על בגין איחור במסירת מזוודות לנוסעים

1. לפני תביעה לקבלת פיצוי בסך של 11,760 ₪, בגין איחור במסירת הכבודה (5 מזוודות) לידי התובעים. 
2. התובעים הינם בני זוג, אשר רכשו מהנתבעת 1 כרטיסי טיסה מישראל וונציה עבורם ועבור  שלושת ילדיהם. 
לטענת התובעים: 
3. ביום 22.6.14 טסו התובעים לוונציה יחד עם ילדיהם, והיו אמורים לעלות, בסמוך להגעתם לוונציה, להפלגה באוניה. 
4. ברם, עם נחיתתם של התובעים וילדיהם בשדה התעופה בוונציה התברר להם כי אף אחת מ- 5    המזוודות לא הועלתה למטוס , וכי כל המזוודות נותרו בשדה התעופה בן גוריון. בשל האמור, התובעים נותרו ללא כל ציוד, לרבות ציוד אישי. 
5. בלית ברירה, נאלצו התובעים לרכוש ציוד אישי חיוני להם ולילדיהם, עד שהתקבלו בידיהם המזוודות, ביום 26.4.14,  בחלוף שלושה ימים מהגעתם לוונציה. 
6. התובעים טוענים כי נוכח העיכוב במסירת הכבודה נגרמו להם נזקים כספים וכן עוגמת נפש. 

לטענת הנתבעת 1: 
7. האיחור שנגרם במסירת הכבודה, מקורו בתקלה במערכת הבידוק והמיון של הנתבעת 2. נוכח  האמור, הכבודה לא הייתה תחת שליטת הנתבעת 1 ו/או בחזקתה, ולא הייתה בידיה של הנתבעת 1  כל אפשרות למנוע את האיחור או לקצר את משך האיחור. 
8. התקלה שאירעה לא הייתה תקלה נקודתית, ביחס לכבודתם של התובעים בלבד, אלא תקלה  שפגעה בכל הטיסות שיצאו מנמל התעופה בן גוריון באותו בוקר של 22.6.14. לשיטתה של הנתבעת 1, אין מדובר במקרה  בו לא ברור באיזה שלב משלבי העברת הכבודה אירעה התקלה, ומה חלקה של הנתבעת 1  בתקלה, אלא במקרה מובהק בו הכבודה עדיין לא הועברה לרשות הנתבעת 1. הנתבעת הדגישה כי לא מדובר בתקלה חד פעמית של מערכת הבידוק, ושתקלות מעין אלו   אירעו מספר רב של פעמים בשנה האחרונה, ובכל פעם נגרמו נזקים משמעותיים ורחבי היקף. 
9. בשל התקלה שפגעה באופן גורף בטיסות שיצאו באותו היום, הוגשה תביעה ייצוגית לבית המשפט  המחוזי בירושלים, אשר טרם אושרה לדיון כתביעה ייצוגית וטרם הוכרעה. 
10. הנתבעת 1 מפנה לסעיף 17 לאמנת מונטריאול 1999 (להלן: "אמנת מונטריאול"), ובפרט לס"ק  17.2 בו צוין כי לנתבעת כמוביל אווירי תהיה אחריות לכבודה, כל עוד האירוע שגרם לנזק התרחש כאשר הכבודה הייתה בחזקתו. 
11. הואיל והכבודה הייתה בחזקתה של הנתבעת 2 , בעת ביצוע הליך הבידוק והמיון, והואיל             והכבודה  לא הועלתה למטוס, הרי שלא בוצעה העברה של הכבודה לחזקת הנתבעת 1. 
12. עוד טוענת הנתבעת 1, בהסתמך על סעיף 19 לאמנת מונטריאול כי בנסיבות המקרה דנן, לא היו לנתבעת 1 אמצעים כלשהם בהם יכלה לנקוט על מנת למנוע את הנזק. 
13.      ודוק, הנתבעת 1 ציינה במעמד הדיון כי הטיסה עוכבה משך כשעה וחצי על מנת לאפשר לנתבעת 2 להשלים את תיקון התקלה במערכת הבידוק ולהעלות את המזוודות למטוס, ואולם לבסוף נאלצה לטוס, כשאין לה ידיעה קונקרטית וספציפית באם מזוודותיו של  נוסע זה או אחר הועלו למטוס אם לאו. 
14. הנתבעת 1 אף מציינת כי אמנת מונטריאול שוללת אפשרות לפיצוי בגין עוגמת נפש, בשונה מאמנת וורשה שהיתה בתוקף עד לשנת 2011. 
לטענת הנתבעת 2: