חיוב זוכה בהוצאות אחסון מיטלטלין מעוקלים גם אם ההוצאות גבוהות מסכום מכירתם

1.         התובעת הגישה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה כספית. בגדרה של אותה תביעה, נעתר בית משפט השלום לבקשות התובעת, והטיל עיקולים על מיטלטלין השייכים לחברות נגדן הגישה התובעת את תביעתה. המיטלטלין שעוקלו אוחסנו במחסן המורשה על ידי לשכת ההוצאה לפועל. לאחר שהתובעת זכתה בתביעתה, נמכרו המיטלטלין במסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם פתחה התובעת, על מנת שהתובעת תוכל לגבות מכספי המכירה את הסכומים שנפסקו לזכותה. תמצית עניינה של התביעה אותה הגישה התובעת בתיק זה היא בטענת התובעת, כי בגין רשלנותן של הנתבעות, התמורה אשר התקבלה עבור המיטלטלין שנמכרו הייתה נמוכה ביותר, ומאידך, הסכום אותו היא נדרשת לשלם עבור אחסנת המיטלטלין הוא גבוה ביותר, ואף עולה על דמי מכירת המיטלטלין.

הצדדים : 

2.         התובעת הינה שותפות המנהלת משרד עורכי דין. היא תכונה בשם "התובעת".

3.         הנתבעת מס' 1 הינה מדינת ישראל. באופן קונקרטי מופנית התביעה נגד פעולות ו/או מחדלים אשר, לטענת התובעת, בוצעו על ידי לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. לפיכך, למען הנוחות,  תכונה הנתבעת מס' 1 בשם "לשכת ההוצאה לפועל".

4.         כידוע, תפקידן של לשכות ההוצאה לפועל הוא, בין היתר, לאפשר למי שזכו בפסקי דין, לממש את זכייתם בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ולתקנות ולנהלים שהותקנו על פיו. הלכה למעשה, לשכות ההוצאה לפועל אינן מבצעות את כל פעולות ההוצאה לפועל בעצמן, באמצעות עובדיהן. סעיף 5 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, מעניק למוציא לפועל סמכות להטיל על גופים חיצוניים, פרטיים, את תפקידי הביצוע של חלק מפעולות ההוצאה לפועל הדרושות. במסגרת זו, פרסמה הממשלה ביום 6.5.96 מכרז, בו הזמינה גורמים פרטיים להציע הצעות למתן שירותי אחסנה ושירותי מכירה של מיטלטלין וכלי רכב שעוקלו. למכרז שפרסמה הממשלה, ניגשה הנתבעת מס' 2.

5.         הנתבעת מס' 2 הינה חברה פרטית בע"מ, הפועלת למטרות רווח. היא מפעילה מגרשים ומחסנים, וגובה דמי איחסון עבור שטחים ומקומות איחסון אותם היא משכירה לגורמים שונים. הנתבעת מס' 2 תכונה להלן בשם "נעמן".

6.         נעמן זכתה במכרז אותו פרסמה הממשלה. בעקבות כך, נחתם הסכם בין המדינה, באמצעות הנהלת בתי המשפט, לבין נעמן, בו נקבע, כי נעמן תספק שירותי אחסנה ומכירה של מיטלטלין שעוקלו. בעקבות אותו הסכם, ובהתאם לו, מאחסנת נעמן במחסניה מיטלטלין שעוקלו, וכאשר התנאים מבשילים לכך, היא דואגת לכך שיימכרו בהתאם להוראות פרק ג'1 לתקנות ההוצאה לפועל ולהסכם שנערך עימה.

עיקרי העובדות :

7.         בשנת 1998, או בסמוך לכך, ביצעה התובעת שיפוץ נרחב במשרדה. במסגרת זו, היא התקשרה עם חנות רהיטים בשם כרמל ככר הארגז בע"מ (להלן: "חברת כרמל") ו/או עם נגריה בשם נ.א.ו.ה. מפעלי ריהוט בע"מ (להלן: "נגרית נאוה"), והזמינה מהן ציוד משרדי. ככל שניתן להבין, שתי החברות הללו נקלעו לקשיים כספיים, ובשל כך לא עמדו בחיוביהן כלפי התובעת. אי לכך, פנתה התובעת ביום 13.7.98 לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, והגישה כנגד השתיים תביעה כספית. סכום התביעה הועמד על 39,225 ש"ח.

8.         התובעת חששה כי נוכח הקשיים הכספיים אליהן נקלעו שתי החברות, היא לא תוכל להיפרע מהן, אם וכאשר תביעתה תתקבל. לפיכך, בד בבד עם הגשת התביעה, פנתה התובעת לבית המשפט וביקשה כי יעשה שימוש בסמכויות המוקנות לו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ויטיל עיקול זמני על מיטלטלין השייכים לחברות אותן תבעה. ביום 14.7.98, היינו למחרת הגשת התביעה, נעתר בית משפט השלום בתל אביב-יפו לבקשה התובעת, והטיל עיקול ברישום על מיטלטלי שתי החברות.

9.         דא עקא, שבסמוך לאחר הגשת התביעה, הגיעו אל התובעת ידיעות אשר עוררו אצלה חשש כבד, כי נושים נוספים שהיו לאותן חברות, ואולי גורמים מטעם החברות עצמן, יוציאו מהחנות ומהנגריה את הרכוש שהיה בהן, או ייגרמו לרכוש נזק, וכתוצאה מכך היא לא תוכל להיפרע ממנו. לפיכך, ביום 16.7.98, היינו 3 ימים לאחר הגשת התביעה, פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה כי ייתן צו להוצאת המיטלטלין מהחנות ומהנגריה. בבקשה שהגישה ביקשה התובעת, כי הוצאת המיטלטלין תעשה על ידי קבלן פרטי מטעמה, וכי המיטלטלין יאוחסנו במקום שהיא תקבע, על חשבונה. ביום 19.7.98 נעתרה רשמת בית משפט השלום בתל אביב-יפו לבקשת התובעת, באופן חלקי, במובן זה שאישרה לה להוציא את המיטלטלין שעוקלו, באמצעות קבלן מטעמה. הרשמת לא נעתרה לבקשת התובעת לאחסן את המיטלטלין במקום שהיא תבחר, וקבעה, כי יש לאחסן את המיטלטלין במחסן המורשה על ידי לשכת ההוצאה לפועל. 

10.        בעקבות החלטת הרשמת להתיר לתובעת להוציא מעוקלים מהחנות ומהנגריה, שכרה התובעת את שירותיו של קבלן פרטי, אשר התבקש על ידה להוציא את המעוקלים ולהובילם למחסן. ביום 30.7.98 הגיע הקבלן לנגרית נאוה והוציא ממנה חלק מהרכוש שהיה מצוי בה. ככל שניתן להבין, בחנות של חברת כרמל לא היה רכוש אותו ניתן היה לעקל. הרכוש שהוצא במהלך הפעולה שבוצעה בנגריה כלל בעיקר ארונות, ארוניות ושידות. כמו כן, נלקחה מהמקום מלגזה חשמלית. בנגריה היה רכוש נוסף, ואולם התובעת הייתה מנועה מלעקלו. הטעם לכך הוא, שבמקביל לתביעה אותה הגישה התובעת נגד החברות, ננקטו נגדן, או נגד מי מהן, הליכים על ידי נושים אחרים, אשר זכותם לגבי חלק מפרטי הרכוש שהיו בנגריה, גברו על זכויות התובעת.

11.        בסמוך לאחר שהקבלן הוציא את המעוקלים מהנגריה, הוא העמיס אותם על גבי משאית, והסיעם למחסן של נעמן הנמצא בפתח תקווה. במקום זה נפרקו המיטלטלין ואוחסנו. נפח המיטלטלין שאוחסנו עמד על 30 ממ"ק. תמורת ביצוע פעולתו, שילמה התובעת לקבלן סכום של 9,360 ש"ח, כולל מע"מ. אין חולק על כך, שהתובעת ידעה כי היא תצטרך לשלם לנעמן עבור אחסנת המיטלטלין. נראה שגם אין חולק על כך, שהתובעת ידעה כי גובה דמי האיחסון הינו פונקציה של נפח המיטלטלין שאוחסנו ומשך הזמן בו יאוחסנו, ולכן, ככל שיחלוף הזמן, דמי האיחסון אותם תצטרך לשלם לנעמן, ילכו ויגדלו.

12.        התובעת חששה, כך נראה, שמא במיטלטלין שהוצאו על ידה מהנגריה ביום 30.7.98, לא יהיה די כדי לכסות את כל הסכום אותו היא תבעה בתביעה שהגישה נגד שתי החברות, לרבות הוצאות משפט. לפיכך, היא פנתה לבית המשפט בבקשה נוספת להוצאת מעוקלים. בבקשה אותה הגישה ביקשה התובעת, כי בית המשפט יתיר לה להוציא מלגזה נוספת שנמצאה בנגריה. ביום 27.8.98 נעתר בית המשפט לבקשתה. בעקבות כך, שכרה התובעת פעם נוספת את שירותיו של הקבלן הפרטי, אשר ביום 15.9.98 הוציא את המלגזה מהנגריה ואיחסן אותה במחסן של נעמן. תמורת פעולה זו, שילמה לו התובעת סכום של 2,866 ש"ח, כולל מע"מ.

13.        כשבועיים לאחר ביצוע העיקול השני, היינו ביום 1.10.98, לאחר שהסתבר לתובעת כי שתי החברות אותן תבעה, לא הגישו כתבי הגנה, היא פנתה לבית המשפט בבקשה כי ייתן נגדן פסק דין בהעדר הגנה. מהבקשה עולה, כי התובעת ידעה שעד לאותו מועד - כחודשיים לאחר ביצוע העיקול הראשון וכשבועיים לאחר ביצוע העיקול השני - עמד החוב שלה כלפי נעמן, בגין דמי איחסון, על סכום של 14,000 ש"ח. בבקשה שהגישה, ביקשה התובעת כי בית המשפט יחייב את שתי החברות לשלם לה הן את סכום התביעה, והן את ההוצאות המשפטיות שהיו לה בקשר להגשת התביעה. ביום 3.11.98 נעתר בית משפט השלום לבקשה, ונתן לזכות התובעת פסק דין, בו חייב את חברת כרמל ואת נגרית נאוה לשלם לתובעת את סכום התביעה - 39,225 ש"ח, וכן את ההוצאות המשפטיות שהיו לתובעת בקשר לתביעה. החיוב בהוצאות כלל סכום של 12,226 ש"ח אותו שילמה התובעת לקבלן שהוציא את המיטלטלין, סכום של 14,000 ש"ח בגין חוב איחסון, שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ש"ח, אגרת משפט בסכום של 586 ש"ח, ואגרת הוצאה לפועל בסך 140 ש"ח. יוצא, אפוא, שסכום ההוצאות שהיו לתובעת עד לאותו מועד, לצורך מימוש זכותה כלפי החברות, לא היה רחוק מסכום התביעה עצמה.

14.        במסגרת הבקשה למתן פסק דין שהגישה, ביקשה התובעת כי בית המשפט יאשר את העיקול הזמני שניתן לבקשתה בסמוך לאחר הגשת התביעה. בית המשפט נעתר לבקשתה, ובמסגרת פסק הדין שנתן, אישר את העיקול.

15.        ביום 8.11.98, היינו 5 ימים לאחר מתן פסק הדין, פנתה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל, ופתחה תיק נגד שתי החברות. בסמוך לאחר מכן, נשלחו לחייבות אזהרות באמצעות הדואר. אין חולק על כך, שבהתאם להוראת סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לא ניתן היה להתחיל בביצוע פסק הדין, אלא לאחר שהוכח כי האזהרות הומצאו לחייבות, ולאחר שחלפו 21 ימים מיום ההמצאה.

16.        עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הגישה התובעת בקשה למנות לאלתר את אחד מעורכי הדין העובדים במשרדה, ככונס נכסים על המיטלטלין אשר עוקלו ואוחסנו במחסן נעמן. בקשת התובעת נדונה בו ביום על ידי ראש ההוצאה לפועל, אך נדחתה. בהחלטתה כתבה ראש ההוצאה לפועל, כי יש להמתין לכך שהאזהרות יומצאו לידי החייבות ויחלוף פרק הזמן העומד לרשותן כדי למסור תגובתן.

17.        ממכתבו מיום 20.12.98 של המוציא לפועל עולה, כי האזהרה שנשלחה לנגרית נאוה, באמצעות הדואר, חזרה בציון הערה שהמען שגוי, וכי נכון לאותו מועד, האזהרה שנשלחה לחברת כרמל לא הוחזרה ללשכת ההוצאה לפועל על ידי רשות הדואר, ולכן לא ניתן היה לדעת, האם האזהרה הומצאה לה כדין. ככל הנראה על רקע עובדות אלה, פנתה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להפקה חוזרת של האזהרות, ובבקשה כי יותר לה לבצע מסירה אישית של האזהרות לחייבות. התובעת טוענת, כי לשכת ההוצאה לפועל התמהמהה בטיפול בבקשתה. טענת התובעת היא, כי ביום 16.11.98 היא פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להפקה חוזרת של האזהרות ובבקשה כי יינתן לה היתר לבצע מסירה אישית של האזהרות לחייבות. לשכת ההוצאה לפועל טוענת בתגובה, כי מרישומי המחשב שלה עולה, כי לא התקבלה אצלה בקשה כזו, והיא מפנה לעובדה, שהבקשה אשר התובעת טוענת כי הוגשה ביום 16.11.98, לא נושאת את החותמת "נתקבל". כך או כך, אין חולק על כך, שביום 6.12.98 פנתה התובעת לראש ההוצאה לפועל בבקשה להפקה חוזרת של האזהרות ולביצוע מסירה אישית שלהן. במכתבים אותם שלחה התובעת ביום 9.12.98 וביום 20.12.98 אל ראש ההוצאה לפועל, היא עמדה, בין היתר, על כך, שעלויות האיחסון של המיטלטלין המעוקלים גבוהות, והן מצטברות משבוע לשבוע. במכתביה כתבה התובעת, כי מנעמן נמסר לה, שנכון לאותם מועדים עמדו דמי האיחסון על סכום של 24,000 ש"ח.