תיק רבני
בית דין רבני אזורי חיפה
|
537502-4
04/11/2014
|
בפני הדיינים:
1. הרב מימון נהרי – אב"ד 2. הרב יוסף יגודה 3. הרב יצחק רפפורט
|
- נגד - |
התובעת:
פלונית עו"ד רענן כספי
|
הנתבע:
פלוני
|
פסק דין |
לפני בית הדין תביעת גירושין של האישה ובקשתה לחיובו ואף כפייתו של הבעל במתן גט.
רקע
הצדדים נשואים משנת תשנ"ו (1996), ולהם שתי בנות ילידות תשנ"ט (1999) ותשנ"ח (1998). בראשית הנישואין התגוררו יחד עם אם הבעל ובשנת תשנ"ז (1997) רכשו דירה בשלומי באמצעות משכנתא.
בשנת תשס"ב (2002) התרחש אירוע אלימות קשה בו דקר הבעל את האישה בסכין תשע דקירות. בעקבות אירוע זה ריצה הבעל מאסר בפועל למשך שנתיים עד שנת תשס"ד (2004). הבעל לא היה מסוגל לתת הסבר או מניע למעשיו.
ביום ח' באדר ב' תשס"ח (25.3.2008) התקיים דיון בתביעת הבעל לגירושין. בפני בית הדין טענה האישה כי תהיה מוכנה להתגרש במידה והבעל יתרצה לשלם מזונות ילדים לאחר הגירושין. בית הדין פסק מזונות בסכום של 2000 ש"ח.
ביום ב' באייר תשס"ח (7.5.2008) התקיים דיון שני בתביעת הגירושין של הבעל, הבעל לא שילם את המזונות שנפסקו. אולם הציע לחזור לשלום־בית. האישה התרצתה לחזור לשלום־בית.
ביום ד' תמוז תשס"ח (7.7.2008) מתקיים שוב דיון בפני בית הדין ובו אומרת האישה כי לאור הניסיון להשתפר מצד הבעל היא מבקשת להשהות מתן החלטה בנושא המזונות.
במהלך הדיון ביום ח' באדר ב' תשס"ח (25.3.2008) הטיח הבעל טענות קשות באישה. לדרישת האישה לתשלום מזונות ענה:
איני משלם כלום, אולי זה ילדים ממזרים, לא ממני, האשה הייתה זונה ונערת ליווי, האישה הכחישה באומרה: הכל שקר, הרי חיים יחד, ורק לפני חודשיים עוד קיימו יחסי אישות, ונישואין כ־10 שנים, איך לא מתבייש להגיד ככה על ילדיו, נכון שלא מסתדרים, אז נתגרש, אבל צריך מזונות.
על טענותיו הקשות של הבעל כנגד האישה חזר גם בדיון ביום ז' באייר תשע"ד (7.5.2014):
הבעל: אני מבקש להתגרש, התגלו לי דברים שלא רוצה לפרט, אבל צריך בדיקת דנ"א, לבנות. הרי הבנות מספרות שהם אוכלים חזיר, וכו',
האשה מתפרצת: זה לא נכון.
ביה"ד: לבעל, אז במצב כזה בוודאי צריך להתגרש.
הבעל: רוצה גם להתגרש.
בשנת תשע"ג (2013) הגישה האישה את תביעת הגירושין שבפנינו. לדבריה הניסיון לשקם את מערכת היחסים לא צלח, ולאחר מספר חודשים שוב נפרדו הצדדים כאשר הבנות נמצאות במשמורתה והיא שוכרת דירה בעלות של 1,700 ש"ח לחודש. הבעל אינו משתתף בהוצאות ואין ביניהם כל קשר במשך כחמש שנים. לדברי הבעל, הוא רוצה לחזור לשלום בית ולדבריו היה ביניהם קשר כשנה לפני הגשת התביעה שבפנינו על ידי האישה.
ביום ז' בסיון תשע"ג (16.05.2013) התחייב הבעל בקניין בסכום של 2,200 ש"ח לחודש עבור מזונות האישה וזאת על מנת לרצות את האישה ולהוכיח את כנות דרישתו לשלום־בית. הבעל לא שילם את הסכום אותו התבקש, חיוב זה עומד בעינו, והבעל לא הוכיח את כנותו לשלום־בית. אולם האישה לא ניסתה לגבות את חוב המזונות העומד נכון להיום על סך של 26,400 ₪. לדבריה היא מפחדת לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד הבעל שמא יבולע לה רע.
האישה הביעה במסגרת הדיונים את חששותיה מפני אלימותו של הבעל, וטענה כי כל מה שהתרצתה לחזור אליו ולשקם את מערכת היחסים היה לטובת הבנות.
עד היום היא לא יודעת מה עיסוקו ואינו משלם לא מזונות ולא שאר החובות הרובצים על הדירה המשותפת בשלומי.