חיוב בפיצויים בגין הפרת הסימן המסחרי לסכך ומחצלות סוכה בשם "קיינעס"

האם סימן מסחרי תיאורי ראוי להגנת החוק? האם שימוש בסימן מסחרי לשם פרסום ייחשב כהפרה בלא שנעשה שימוש בסימן המסחרי גופו, במדויק וללא שינויים? האם השימוש במילה קיינעס בסימן המסחרי הינו בבחינת גניבת עין? אילו סעדים ניתן לתבוע בגין הפרת סימן מסחרי?

אלה השאלות המרכזיות המתעוררות בהליך זה בו מיוחס לנתבעות הפרת הסימן המסחרי של התובע לסכך ומחצלות לסוכה, בשם "קיינעס".

הרקע העובדתי

1.         ביום 30.6.98 נרשם בפנקס סימני המסחר סימן המסחר מס' 118580 בשם:

"קיינעס

KAYNUS "

תחת הסיווג: מחצלאות העשויות קנים הנכללות בסוג 27. (להלן: "הסימן המסחרי").

התובע, בעל הסימן המסחרי עוסק בייצור, מכירה, שיווק והפצה של מחצלות בשם זה, והמשמשות לקירוי הסוכה, ולסכך.

טענות התובע

2.         המדובר בסכך לסוכה עשוי עבודת יד מקני פפירוס המחוברים ביניהם באמצעות חוט העשוי בעבודת יד מצמח ה"אגבה" לצורת מחצלת. לסכך יצא מוניטין של סכך איכותי, הנשמר לאורך זמן. הסכך נמכר תחת השם המסחרי " קיינעס" על ידי התובע, לטענתו, משנת 1995 ומאז נמכרו עשרות אלפי יחידות.

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות, על ידי גופים מסחריים ואחרים ובין היתר הנתבעים, לשווק ולמכור מוצר סכך, שאינו מיוצר על ידי התובע, ואשר אין בו את האיכויות הקיימות בסכך שמייצר התובע, ובין השאר תחת השם המסחרי "קיינעס" או שמות דומים.

במסגרת הניסיונות הנ"ל, עתרה חברה  בשם חגים ונחלים בע"מ לרשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (להלן: הרשם), בבקשה למחיקת סימן המסחר, ובפסק דין שניתן ביום 26.5.05 שב ואישר הרשם כי "קיינעס" הינו סימן רשום הנמצא בבעלותו של התובע.

הנתבעות הינן, יחד ולחוד, עסק מסחרי הפועל תחנת השם "רשת צרכניות עזרה ואחוה". כל אחת מהנתבעות מהווה סניף של הרשת, הממוקם בערים הרשומות במבוא לכתב התביעה ומאוגדת באופן נפרד בשם שונה. הנתבעות פועלות לשיווק מחצלות לסכך ברחבי הארץ ומפעילות אף חנות בבית שמש.

הנתבעות פרסמו מודעות בעיתונות החרדית ברחבי הארץ, לרבות בירושלים, ובה עשו שימוש בסימן המסחרי "קיינעס" לצורך קידום ומכירת מחצלות סכך שאינן מתוצרת התובע ובניגוד לדין, כדלקמן:

מודעה בעיתון "המודיע" מיום 9.10.95 המכריזה על מכירת "סכך מקיינעס".

מודעה בעיתון "יתד נאמן" מיום 9.10.05 המכריזה "סכך מקיינעס".

התובע טוען כי במעשיהן של הנתבעות המתוארים לעיל, וכן מודעה שנתלתה בפתח הצרכניה (ראו להלן), יש משום גניבת עין, הפרת סימן מסחר, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה והטעיית הצרכן.

טענות הנתבעות

3.         אין יריבות בין הצדדים. על התובע להוכיח מוניטין כתנאי ליצירת עוולת גניבת עין (ת.א. (ת"א) 1913/01 מרקל סתיו בע"מ נ' אבשלום אשד,  תק-מח 2005(2), 4444                (24.5.05)), תנאי שלא התקיים במקרה הנדון.