הצדדים נשואים שמונה עשרה שנים ולהם שלושה ילדים משותפים. מתדיינים בפנינו בתביעת האשה לגירושין, בביהמ"ש מתקיימים דיונים בעניני הרכוש והילדים.
לטענת האשה (בכתב התביעה), עד לידת הבן השני בשנת 1994 התנהלו החיים באופן סביר פחות או יותר, אלא שאז גילתה שהבעל בוגד בה עם אשה במקום עבודתו. בעקבות כך, עזב הבעל את חדר השינה, ולא הסכים לקיים יחסי האישות יותר מפעם בחודש. לאחר מכן נודע לה שהבעל בגד בה גם לפני כן, עם אשה אחרת.
האשה מציינת שהיא מבית מסורתי והבעל מבית חילוני, וכמה שנים לאחר הנישואין החלה בתהליך של חזרה בתשובה.
לדבריה, בתקופה האחרונה (לפני הגשת התביעה) החל הבעל להיות עצבני במיוחד, והתפרצויותיו כלפיה הפכו אלימות יותר. כך למשל, שבר כמה תמונות גדולות שהיו תלויות על קירות הבית. לקח מידיה בחזקה סידור בעת שהתפללה והשליך אותו על הריצפה, ואח"כ זרק אותו לאשפה, והיא נאלצה לחטט באשפה כדי להוציאו. בהזדמנות אחרת, כשראה את הכיפה על ראש הילד, הוא התרגז, קרע אותה לחתיכות וזרק לפח. הוא איים עליה שיביא חזיר לבית, וישרוף את ספרי הקודש והקלטות התורניות.
לפני כמה חדשים התקשר אליה אדם זר, שניסה לשכנע אותה לצאת עמו, ובדיעבד התגלה לה שהאיש נשלח על ידי הבעל בנסיון להכשיל אותה בבגידה.
לטענתה, ניסתה להגיע עם הבעל להסדר גירושין בהסכמה ובדרכי שלום, אך לאחרונה הודיע לה הבעל, שאינו מוכן לתת לה גט, ולכן היא מבקשת לקבוע שהוא "מורד" ו"עובר על דת" ולחייבו במתן גט.
הבעל (בכתב ההגנה) מכחיש את רוב טענות האשה. לדבריו, שניהם קיימו חיים חילוניים לחלוטין, והחזרה בתשובה של האשה החלה רק לפני כמה שנים. הוא לא התנגד להליך ואף עודד אותה וסייע לה בהכשרת המטבח. הוא מקיים יחסי אישות כפי שהאשה מכתיבה לו לפי דרישות ההלכה. הוא זה אשר מגדל את הילדים בעוד האשה עסוקה בתפילות והליכה לשיעורים.
הוא מתנגד לשינוי אורח החיים של הילדים, במיוחד כשדבר נעשה באיומים ובמכות מצד האשה. וזכותו להיות מעורב בחינוך הילדים לפי השקפתו. שינוי חינוך הילדים גם פוגע בקשר שלו איתם. אך הוא מסכים שהאשה תקיים את דרך חייה כאשה חרדית, בלא הפרעה ובתנאי שהיא תאפשר לו לקיים אורח חיים חילוני. לטענתו, האשה אוהבת אותו ורוצה להמשיך בנישואין עמו, אבל היא מוסתת על ידי חברות ובנות משפחה.
לכן הוא מציע להמשיך בטיפול שהחלו בו בהמלצת ביהמ"ש, ולדחות את התביעה לגרושין.
בדיון (3.12.01) חזרו הצדדים על טענותיהם. לדברי הבעל, האשה עצמה מדליקה טלויזיה בשבת, והוא היה מאד רוצה שהיא תחזור למה שהיתה בעת שהתחתנו. למרות שהוא מוכן להשלים גם עם חזרתה בתשובה. לטענת ב"כ הבעל, הסיבה העיקרית למתח בין הצדדים הוא נושא חינוך הילדים. הדבר נידון בביהמ"ש ותביעת הגירושין רק באה לתמוך בענין שם.
בדיון השני (30.1.02) הסכימה האשה לשלום בית בתנאי שהבעל ישנה את יחסו לטובה כלפיה, שלא יפריע לה בחינוך הילדים, לאפשר לה להכניסם למסגרת דתית, ושלא יסית אותם נגדה. אבל הבעל לא הסכים. ביה"ד ניסה לפשר בין הצדדים אך ללא הועיל.
ביום 24.5.02 עזבו האשה והילדים את הבית בעקבות החלטת ביהמ"ש, ומאז הצדדים גרים בנפרד.
בדיון (5.5.03) חזרו הצדדים על עמדותיהם, ביה"ד ניסה לשכנע את האשה לנסות תקופה של שלו"ב, אולם האשה העלתה טענה חדשה, לפיה הבעל ניסה מתנהג בצורה לא מוסרית לעיני הילדים, וכן שרצה לקיים עמה יחסים בזמן שאסור. הבעל הכחיש טענות אלה (ב"כ הבעל כותבת בסיכומיה, שטענה זו עלתה רק בשלב הסיכומים, אך למעשה נאמר בדיון עצמו על ידי האשה).
הצעת ביה"ד לבדיקת פוליגראף נדחתה על ידי האשה, בטענה שאינה מאמינה בבדיקה הזאת. הצדדים הודיעו שאין בכוונתם להביא עדים, לפיכך, הורה ביה"ד על הגשת סיכומים בכתב.
לאחר העיון בסיכומי הצדדים ובכל החומר שבתיק, נראה שאמנם רוב טענות האשה כנגד הבעל לא הוכחו על ידי עדים, והוכחשו על ידי הבעל. אבל אין ספק שהמשבר ביניהם הוא עמוק, והתהום שנפערה ביניהם רחבה מכדי שניתן יהיה לאחותה.
די לעיין בחוות דעתו של ד"ר גוטליב ממכון שינוי. שמונה על ידי ביהמ"ש, כדי להשתכנע שנישואי הצדדים הגיעו לסוף דרכם. חוה"ד ניתנה ביום 6.5.02, והיא נכונה ביתר שאת היום, לאחר שהצדדים חיים בנפרד כשנה וחצי. הוא מציין את הנתק הקיים בין הצדדים. והוא מוסיף:
"מר פלוני מוסר, כי אוהב את אשתו וכי הוא מכיר אותה מגיל 15,
עם זאת, הוא מתקשה להסביר מה מקשר ביניהם היום ומה יש להם
במשותף. כמו כן הוא מתקשה להתגבר על כעסיו כלפיה ואינו מסוגל