חזן נ' סביתאני

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של השופט משה סובל שניתן בערעור על החלטת הרשם א' צ'כנוביץ מיום 2/6/09, לפיה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הרשם לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד.

דין הבר"ע להידחות.

המדובר בערעור "בגלגול שלישי" ובקשת רשות ערעור במקרים אלו תינתן אך אם יוכח כי מתעוררת בהם שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית אשר חשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. בקשה זו מתמקדת בעניינו האישי של המבקש ואינה מעלה כל סוגיה עקרונית המצדיקה היענות לבקשה (ראה והשווה רע"א 7399/09 עו"ד דניאל סוסנוביק נ' הנהלת בתי המשפט (לא פורסם).

גם לגופו לא מצאתי כל מקום לבר"ע.

השופט קמא, בהחלטתו המפורטת והמנומקת כדבעי, התייחס לכל הטענות שהעלה ב"כ המבקש הן בפניו והן בפני הרשם, דחה את הערעור, ואין מקום להתערב בהחלטתו.

השופט קמא התייחס לטענה, כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לעניין זה בדק השופט קמא אם היתה המצאה כדין של כתב הטענות, מצא כי ההמצאה בוצעה בדרך של הדבקה על דלת דירתו של המבקש לאחר ששליחת המסירה ביקרה במענו של המבקש שלוש פעמים, ובכך קבע השופט כי מולאו הוראות תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

משמצא השופט קמא כי ההמצאה בוצעה כדין, קבע כי אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

אין מקום להתערב בקביעתו זו של השופט קמא, המבוססת על הממצאים שהוכחו בפני הרשם ועל הוראות התקנות והפסיקה.

אין כל ממש בטענות ב"כ המבקש בפני, כי על פקיד המסירה היה לנסות ולהמציא את מסמכי בית דין בשלושה ימים שונים. לא מצאתי כל אסמכתא לכך. די בכך כי פקיד המסירה פעל בשקידה סבירה וראויה, כאמור בתקנה 489 לתקנות. הרשם ששמע את עדותה של פקידת המסירה, קבע כי פעלה כדין ואין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים כאלה.

אין גם כל ממש בטענת ב"כ המבקש כי פקידת המסירה לא הדביקה את מסמכי בית הדין על גבי הדלת אלא שמה אותם במרווח שבין הדלת למשקוף. די בכך כדי למלא את הוראת תקנה 489 הנ"ל.

הרשם, כמו גם בית משפט קמא, קבעו, ובדין קבעו, כי ההמצאה בוצעה כדין ואין להתערב בקביעתם זו.

באשר לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית משפט, בית משפט קמא, כמו גם הרשם, בדקו את סיכויי ההצלחה של טענות ההגנה שהעלה המבקש, קבעו כי המבקש לא הוכיח כל הגנה שהיא ואין להתערב בקביעתם.

בית משפט קמא התייחס לטענת המבקש, כי הסכים בעל-פה עם המשיב על עסקה במקרקעין, וכי מסמך מיום 6/11/03 מהווה ראשית ראיה לכלל העסקה הנטענת על ידו לרכישת דירת המשיב. בית משפט קמא בדק את "דרישת הכתב" לאור הוראות הפסיקה שרוככו במהלך השנים וקבעו כי די בראשית ראיה לצורך זה. בית משפט קמא אימץ את החלטת הרשם, כי אין לראות במסמך מיום 6/11/03 ולו ראשית ראיה בכתב לקיומה של עסקה למכירת דירת המשיב, מסקנה אליה הגיע הרשם לאחר שפירט כדבעי בהחלטתו את מסקנתו. אין להתערב במסקנת הרשם ובמסקנת השופט קמא בעניין זה, המבוססות על חומר הראיות שבא בפניהם ועל הלכות הדין.

אשר על כן, אני דוחה את הבר"ע ומחייבת את המבקש בתשלום הוצאות הבר"ע ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

כל צו שניתן לעיכוב הליכים, אם ניתן, מבוטל בזה.

ניתן היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.