חזן נ' מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 27.06.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש, בגין עבירה של נהיגה ברכב שנמסרה לגבי הודעת איסור שימוש.

3. ב"כ המבקש (בעל הרכב) הסכים לקיומה של הודעת איסור השימוש ואולם טען כי הרכב הורד מהכביש כיוון שלא היה לו טסט ולאור פגמים לא משמעותיים כגון שבר בבקלית ובעיה באחת המראות – כן טען שמדובר ברכב חדש אשר לא היה אמור לעבור מבחן רישוי אלא רק תשלום וכך אכן נעשה לאחר ההורדה, אולם לא הוסרה ההורדה מהכביש שכן הנהג שהוא שותפו של המבקש לא דיווח על כך לבעל הרכב.

4. ב"כ המשיבה התנגד להשבת הרכב.

5. עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

לעניין זה אציין כי פ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, שם נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

6. שקלתי היטב את טיעוניו של ב"כ המבקש, אציין כי לא צורף כל מסמך רשמי המעיד כי אכן מדובר ברכב שלא אמור לעבור מבחן רישוי ומעבר לכך מעיון בהודעת איסור השימוש עולה כי צוין במפורש שעל הרכב לעבור בדיקה כללית (ראה סעיף 1), לאור האמור ברור כי הדבר לא נעשה, כן דוחה אני את הטענה כי אי הידיעה על איסור השימוש אותה קיבל שותפו של המבקש, פוטר את המבקש מאחריות.

7. אין ספק שסעיפי ההגנה על בעל הרכב כאמור מעל אינם מסייעים למבקש במקרה זה, שבו שותפו נהג ברכב.

12. עוד אציין, כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו – וברור שבפני בעל הרכב עומדת האפשרות של השכרת רכב לתקופת ההשבתה.

13. בית המשפט סבור כי הפגיעה בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה כפי שעולות מחומר החקירה.

לאור האמור מצאתי את החלטת הקצין סבירה.

אשר על כן, הבקשה לביטול איסור שימוש – נדחית.

זכות ערר כחוק.