פסק דין
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' מיכל ברלינר-לוי, מיום 9.1.14 בתיק הוצל"פ 02-30061-13-4. עוד לפני בקשה להארכת מועד.
לעניין הארכת המועד, טוענת ב"כ המבקש, כי המדובר בארכה בת ימים ספורים, ונוכח מהות הבקשה וטענות המבקש, אין לחסום את דרכו של המבקש בגין כך. לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד, כמו גם בבקשה למתן רשות ערעור, הואיל ובדעתי לקבל את בקשת רשות הערעור, ומאחר ולטעמי מדובר בעניין עקרוני, אני מאריכה את המועד, כמבוקש.
1.המבקש הינו החייב בתיק ההוצל"פ, וביום 9.1.14 הגיש בקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים לשם איחוד תיקיו.
בקשתו נדחתה בהחלטה שלפניי, ותחתיה ניתן למבקש צו חיוב בתשלומים בתיק בו הוגשה בקשתו בלבד.
2.המבקש מלין על החלטה זו, אשר לטענתו אינה מנומקת, אף טוען כי מצבו הכלכלי והעובדה כי פתוחים כנגדו שני תיקי הוצל"פ מחייבים איחוד התיקים, כבקשתו.
3.בהחלטתי מיום 11.2.14 הוריתי למבקש לצרף החלטה שניתנה ביום 27.10.13, אליה מתייחסת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.
המבקש אמנם צירף את ההחלטה, אשר ניתנה בתיק אחר הפתוח כנגדו (בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה), שם סורבה בקשתו לאיחוד תיקיו בנימוק שלמבקש תיק הוצל"פ ובו יתרת חוב גבוהה, וכן שני תיקים בהם יתרות החוב נמוכות משמעותית.
על כן, כך נרשם בהחלטה, אם יאוחדו תיקיו כבקשתו – זוכה בתיק אחד יקבל את עיקר התשלומים ושני הזוכים בתיקים הנותרים יקבלו סכומים נמוכים ביותר.
הנמקה זו שימשה אף את כב' הרשמת בהחלטה דנן.
4.עיינתי בבקשת המבקש, בהחלטת כב' הרשמת, כמו גם בהנמקה שבהחלטה מיום 27.10.13, אשר היוותה את ההנמקה בהחלטה דנן.
אין חולק, כי השאלה האם חייב יוכרז כחייב מוגבל באמצעים הינה שאלה הנתונה לשיקול דעת רשם ההוצאה לפועל (סע' 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. כן לא יכול להיות חולק, כי משהוכרז חייב כמוגבל באמצעים – יאוחדו תיקיו (סע' 69ו(א) לחוק).
ועם זאת, אין בידי לקבל את ההנמקה אשר הביאה לדחיית הבקשה.
5.לא אחת ניתנים צווי חיוב בתשלומים, בין בתיקים פרטניים ובין בתיק איחוד, אשר משמעותם כי זוכים יקבלו סכום זעום מתוך חובם הפסוק מידי חודש בחודשו.
אנשים רבים הינם במצב כלכלי קשה, באופן המצדיק פריסת חובותיהם בסכומים חודשיים אשר נקבעים על סמך הכנסותיהם והוצאותיהם, כמו גם פוטנציאל ההכנסה ובהפחתת הוצאות בלתי סבירות בנסיבות, ועפ"י שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, שזו מהות תפקידו.
פעמים רבות מאד חובות של עשרות או מאות אלפי שקלים משולמים בתשלומים חודשיים של מאות שקלים בודדים או אף פחות מכך.
הסכום החודשי שיקבל הזוכה בסופו של יום הינו שיקול אחד מבין מספר שיקולים שעל רשם ההוצאה לפועל לשקול, אך בוודאי שלא יכול להוות, כשהוא לבדו וכשלעצמו – כפי שארע כאן, עילה לחיובו של חייב ביותר מהסכום אותו הוא מסוגל לשלם או עילה לדחיית בקשתו המוצדקת לאיחוד תיקיו.
ההנמקה, כפי שהובהר לעיל, אינה הגיונית ואינה עושה צדק עם אף אחד מהצדדים: לא עם החייב-המבקש, הנדרש להתרוצץ בין לשכות או בין תיקים, להגיש מספר בקשות זהות לכל רשם ורשם בכל תיק ותיק;
לא עם הזוכים, אשר אמורים לחלוק את תשלומי החייב באופן יחסי לגובה חובותיהם (או למידת קדימותם), כפי שהוגן וראוי כי יהיה;
ולא עם רשמי ההוצאה לפועל (הפן המערכתי), העמוסים ממילא, אשר יאלצו לדון במספר בקשות לצווי תשלומים בכל תיק ותיק בנפרד, תחת דיון בבקשה אחת לאיחוד תיקים, ע"י רשם אחד.