חוקיות "עיקול ארנונה" שהטילה עיריית ירושלים על כספי פסק דין שניתן נגד הערייה

1.         שירותי בריאות כללית (להלן - העותרת) מבקשת מבית המשפט להורות: כי "עיקול ארנונה" שהטילה עירית ירושלים (להלן - העיריה) על כספי פסק דין שניתן נגד העיריה, איננו חוקי, ולפיכך בטל; כי ניתן היה לחייבה בארנונה בגין שנת 2000 לפי תקנה 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית בשל נכסים פטורים לשנת 2000), התש"ס-2000 (להלן - התקנות לשנת 2000); כי לא היה ניתן לחייבה בארנונה בגין השנים 2001-2002; כי העיריה חייבת להשיב לה את סכומי הארנונה שגבתה ממנה, כמפורט בעתירתה; כי כנגד כל דרישה כדין לתשלום מס או היטל עבור שנת 2000 והשנים 2003 ואילך, רשאית היא לקזז את הסכומים ששילמה לעיריה, הכל כמפורט בפסק דינו של בית משפט זה (כבוד השופט צבן) בת"א 2359/00 שירותי בריאות כללית נ' עיריית ירושליים (להלן - ת"א 2359/00) ובעתירה זו.

היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבות בהליך זה, מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. 

2.         העותרת עוסקת במתן שירותים רפואיים לחבריה, ולשם כך היא מחזיקה מרפאות בתחומה של העיריה. לטענתה היא מוכרת ומאושרת כמלכ"ר על ידי הרשויות המוסמכות בישראל. העותרת אושרה על ידי הנציב העליון בשנת 1938 כמוסד פטור מתשלום ארנונה, על פי סעיף 5(ז) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן - פקודת הפיטורין). החל משנת 1978 גבתה העיריה מהעותרת "אגרת פינוי אשפה", מכוח סעיף 27(א) לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח-1978 (להלן - חוק העזר), וזאת בשיעור 33% מהארנונה שהיתה משלמת אלמלא הפטור.

בספטמבר 1999 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט סטרשנוב) פסק הדין בת"א 349/99 המכללה לחינוך סמינר הקיבוצים נ' עיריית תל-אביב - יפו (להלן - המכללה לחינוך). בפסק הדין נקבע כי חיוב ב"אגרת שירותים" מכוח סעיף 27(א) לחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"מ-1980, סותר את הפטור למוסדות פטורים שבפקודת הפיטורין, בהיותו כיסוי לגביית ארנונה, ועל כן איננו חוקי (אף שם היה החיוב בשיעור 33%).

במרץ 2000 פסק בית המשפט העליון (כבוד השופטת שטרסברג-כהן), כי דין אגרת פינוי אשפה כדין ארנונה, ומשכך, המדינה, הפטורה מארנונה לפי סעיף 3(ב) לפקודת הפטורין, פטורה גם מתשלום האגרה (רע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה, פ"ד נד(2) 16). הלכה זו אושרה בפסק הדין שניתן בדנ"א 2687/00 עירית חיפה נ' מדינת ישראל (פ"ד נו(4), 332).

על דרישת העיריה לשלם לה ארנונה לשנת 2000, הגיבה העותרת במכתב (מיום 29.5.00) למנהל מחלקת הארנונה (ולמנהל מחלקת הגביה). במכתבה טענה, כי על פי סעיף 5(ז) לפקודת הפיטורין היא פטורה מתשלום ארנונה, ועל כן דרישת התשלום איננה חוקית (נספח ד לעתירתה). העיריה לא השיבה למכתב, ולא פעלה לגביית הכספים שדרשה מן העותרת. 

ביולי 2000 תבעה העותרת את העיריה בבית משפט זה להשבת הכספים ששילמה לה כ"אגרת פינוי אשפה" בשנים 93'-99' (ת"א 2359/00). 

בשנת 2000, בעקבות פסק דינו של השופט סטרשנוב בעניין המכללה לחינוך, תוקן חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, והוסף לו סעיף 9(ג1). בסעיף שנוסף, הוענקה לשרי האוצר והפנים סמכות לקבוע כללים לחיובם בארנונה של גופים הפטורים ממנה לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת הפיטורין (וזאת באישור ועדת הכספים של הכנסת). בתקנות לשנת 2000, שהותקנו מכוח סמכות זו (בספטמבר 2000), נקבע:

            " 1. שיעור הארנונה הכללית

הארנונה הכללית אשר תשולם בשל הנכסים המפורטים בסעיפים 4 ו-5 לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין), 1938 (להלן - נכסים פטורים), תהיה בשיעור של חמישה אחוזים מן התעריף הנמוך ביותר ברשות המקומית בשל מבנה או קרקע, לפי הענין; ואולם אם היה ברשות המקומית סיווג מתאים או סיווג דומה לנכסים פטורים, תשולם הארנונה הכללית בשיעור של אחוז אחד מן הארנונה כללית שהיתה משולמת ברשות המקומית אלמלא הוראות סעיפים 4 ו-5 האמורים, והכל בהתאם לסכומים ולסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית, באופן שלא יקבע סיווג נפרד לנכסים פטורים.

2. אי תשלום אגרות

בשל נכסים פטורים לא תשולם אגרת סילוק אשפה או כל אגרה אחרת, המשולמת לרשות המקומית בידי מי שפטור מתשלום ארנונה כללית, ובלבד שסכום הארנונה הכללית אשר תשולם בשנת 2000, בשל נכס מסוים מן הנכסים האמורים, לא יפחת מסכום האגרות כאמור, ששולם בפועל לרשות המקומית בשל אותו נכס, באחת מן השנים 1998,1997 או 1999, לפי הגבוה, בתוספת שיעורי העדכון שנקבעו מדי שנה, בתקנות לפי פרק ב' לחוק ההסדרים".

תוקפן של תקנות אלה לא הוארך, וגם לא הותקנו תקנות חדשות. בסוף שנת 2001, פורסמה הצעת חוק לביטול הדרגתי של הפטורים, כך שבתוך 5 שנים יחויבו הגופים הפטורים בתשלום ארנונה בשיעור של 33% מן הארנונה שהיתה משולמת אלמלא הפטור, וכאשר מי ששילם אגרה או תשלום אחר בשנים 97'-99' ימשיך לשלמה באותו שיעור גם במהלך אותן 5 שנים. 

בשנת 2003 תוקנה פקודת הפיטורין, והוסף לה סעיף 5(ג), שבו חויבו בתשלום ארנונה גם מוסדות הפטורים ממנה על פי סעיפים 4 ו-5, ונקבע כי מי ששילם ארנונה באחת מהשנים 2000-2002, ימשיך לשלמה באותו שיעור גם בשנים 2003-2006.

בפסק דינו (מיום 3.8.03) פסק השופט צבן כי "אגרת פינוי אשפה" הינה מס ולא אגרה, וכי היא נועדה לעקוף את הפטור מארנונה. משעה שסעיף 27(א) לחוק העזר, המחייב בתשלום "אגרת פינוי האשפה", נחקק ללא הסמכה בחקיקה ראשית והוא סותר את פקודת הפיטורין, גביית "אגרת פינוי אשפה" נעשתה שלא כדין. בית המשפט קבע אפוא כי העיריה חייבת בהשבת הכספים, וזאת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. ברם, באזנו בין האינטרסים השונים, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את טענת השיהוי שהעלתה העיריה, אך כך רק לגבי השנים 93'-97'. על כן, קבע בית המשפט, כי על העיריה להשיב לעותרת רק את הכספים ששילמה בגין השנים 98'-99'. העיריה ערערה על פסק הדין, והעותרת הגישה ערעור שכנגד.

בעקבות פסק דינו של השופט צבן, שילמה העיריה לעותרת (ביום 15.9.03), רק חלק מן הסכום - 1,109,563 ש"ח. זאת לאחר שקיזזה מהכספים שהיה עליה  להשיב (2,147,623 ש"ח) סכום של 1,038,000 ש"ח בגין "עיקול ארנונה" (נספחים ב1-ב2 לעתירה). העותרת מחתה על הקיזוז (שם, נספחים ב3-ב5). העיריה טוענת, כי הסכום שקוזז הינו בגין חוב הארנונה לשנת 2000. 

בעקבות פסק הדין בבג"ץ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים (מיום 11.2.03), שבו הורה בית המשפט לשר הפנים לפרסם קריטריונים למתן פטורים מתשלום ארנונה לנכסים המפורטים בסעיף 5(ז) לפקודת הפיטורין, פורסמו באפריל 2004 הקריטריונים להגדרת גופים פטורים. לטענתה, הוכרה על פיהם (ביום 10.6.04) כגוף פטור (החייב בתשלום  ארנונה חלקית).

דיון

3.         הצדדים חלוקים בעיקרו בנושאים הבאים:

א.        חיוב הארנונה לשנת 2000.

ב.                 ב.                 עיקול חלק מכספי ההשבה.

ג.                   ג.                   קיזוז הכספים ששילמה העותרת בשנים 93'-97'.

ד.                 ד.                 השבת כספי הארנונה ששולמו בשנים 2001-2002. 

חיוב הארנונה לשנת 2000

4.         טענת העותרת כנגד חיובה בגין שנת 2000 כפולה: ראשית, היא טוענת שהשגתה נתקבלה, משום שלא נענתה בתוך המועד הקבוע בחוק, ומוסיפה כי מאחר שהעיריה גם לא עשתה לגביית החוב, נעשה לה מצג. שנית, היא טוענת לפרשנות תקנה 2 לתקנות ההסדרים לשנת 2000 באופן המחיל עליה את תקנה 1.

5.         טענתה הראשונה של העותרת אין בה כדי לסייע לה. אפילו תמצא לומר, שנתקבלה השגתה של העותרת על הדרישה לשלם ארנונה באמצעות אגרת האשפה, באשר לא נענתה במועד הקבוע בחוק, הרי שמשעה שחל שינוי במצב הנורמטיבי בספטמבר 2000, עם קבלת תקנות ההסדרים לשנה זו, היתה העותרת חייבת בתשלום ארנונה לאותה שנה מכוחן של תקנות אלה.