חולי נ' מונטין

החלטה

כללי

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 7.2.13, שניתן לאחר שהמבקש, הנתבע בתיק, לא התייצב לדיון.

ביום 8.8.11 הגיש המשיב תביעה כספית ע"ס 25,000 ₪ נגד המבקש, בגין חוב שלטענתו חב לו המבקש בעקבות סגירת חנות קרמיקה שפתחו בשותפות.

ביום 17.6.12 ניתן ע"י כב' השופט אלון רום פסק דין בהיעדר התייצבותו של המבקש אשר זומן לדיון כדין.

2.ביום 8.8.12 הועברה לטיפולי בקשת המשיב לתיקון טעות ברישום מס' תעודת הזהות של המבקש. לאור מהות התיקון, הוריתי על העברת הבקשה לתגובת המבקש. ביום 9.10.12 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה טען כי אין ברשותו את פסק הדין או כל חומר אחר מתיק התביעה שיאפשר לו להגיש כתב הגנה.

בחלוף המועד לקבלת תגובת המבקש, משלא הונח בפניי אישור המסירה למבקש, ובהתחשב בטעות במספר תעודת הזהות של המבקש, הוריתי על ביטול פסק הדין וקבעתי את התיק לדיון בפניי.

3.הבקשות לדחיית הדיון

ביום 10.1.13, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון בטענה שלא קיבל את החומר הרלוונטי לתיק בית המשפט, וטען שיש להעביר את הדיון לבית משפט בבאר שבע בשל כך שהעסקה התבצעה בעיר נתיבות. בהחלטה מיום 10.1.13, קבעתי שאין מקום לדחות את הדיון. באשר לטענה בעניין הסמכות המקומית, קבעתי שיש לדחותה בשל סמכות מקבילה לכל בתי המשפט במחוז דרום.

ביום 21.1.13, שב המבקש והגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בטענה כי הוא אמור להיות בתערוכה בספרד בין התאריכים 5-8.2.13. גם לבקשה זו לא נעתרתי בהחלטתי מיום 21.1.13 וקבעתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשל כך שבבקשה הקודמת הועלו טענות אחרות.

ביום 27.1.13, הגיש המבקש בקשה נוספת, שלישית במספר, בה שב והעלה את טענתו אשר הועלתה בבקשתו מיום 10.1.13, לפיה לא הומצא לו כתב התביעה ע"י המשיב, והמבקש טען שהדבר יגרום לו עיוות דין וימנע ממנו אפשרות נאותה להתגונן. כן עתר המבקש לקבלת ארכה בת 30 יום להגשת כתב הגנה.

בהחלטה מיום 28.1.13 קבעתי, כי המבקש ידע מבעוד מועד על קיומו של התיק ויכול היה לעיין בו, ככל שלא קיבל עותק מכתב התביעה. בנוסף, קבעתי כי מדובר בבקשה שלישית לדחיית מועד הדיון וכי במידה ותוגש בקשה נוספת בעניין זה, אשקול חיובו של המשיב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ביום 6.2.13, יום קודם למועד הדיון, הגיש המבקש בקשה רביעית במספר, במסגרתה עתר לדחיית מועד הדיון "עקב בעיה רפואית של כאבי גב קשים ובעיות תנועה". לבקשה צורף אישור מחלה מאותו יום של רופא משפחה, לפיו הומלץ למבקש על מנוחה בת 4 ימים מיום 5.2.13 ועד יום 8.2.13 בשל כאבי גב. גם בקשה זו, שהמסמך שצורף לה אינו בר תוקף להליכים משפטיים, נדחתה על ידי בו ביום. כן קבעתי בהחלטתי, כי המשיב יבהיר מדוע אין לחייבו בהוצאות והפניתי להחלטתי הקודמת.

ביום 6.2.13, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 6.2.13, במסגרתה שב וטען כי אינו מסוגל להתייצב לדיון בעניינו בשל קושי בתנועה וכאבים שגורמים לו לחוסר ריכוז, וציין שבעבר הגיש בקשות מסוג זה לבתי משפט אחרים, להן צירף אישורים רפואיים כמו זה שצירף לבקשתו, ושלא היתה בעיה עם אותם אישורים. המבקש טען כי לא הגיע אליו כתב התביעה מהתובע וכי מיד לאחר שיחלים יצלם את החומר מתיק ביהמ"ש וטען כי יש לו סיכויי הגנה טובים וכי אין לו שום עניין עם התובע. בהחלטה מאותו יום קבעתי כי הבקשה נדחית, שכן איני מהווה ערכאת ערעור על החלטותיי.

4.ביום 7.2.13, יום הדיון, בחר המבקש שלא להתייצב לדיון, חרף החלטותיי בבקשותיו.

לאור אי התייצבותו של המבקש, ומאחר ושוכנעתי שהמבקש ביקש להתחמק מהדיון ללא כל הסבר מניח את הדעת על אף שבקשותיו נדחו, קיבלתי את התביעה. משכך, ניתן כנגד המבקש פסק דין על סכום התביעה, בצירוף ריבית והפרשי והצמדה כחוק מיום 17.6.12, והוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.

ביום 7.5.13 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה, בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ.

טענות המבקש בבקשתו

5.לטענת המבקש, הן מס' תעודת הזהות והן הכתובת למסירת כתבי בי- דין, אשר נרשמו על גבי כתב התביעה, שגויים.

לטענתו כאשר המשיב, קיבל פסק דין לטובתו ביום 7.2.13, פתח בהליכי הוצל"פ כנגדו, וביום 17.4.13 הוא קיבל אזהרה לכתובת מגוריו. לטענת המבקש, הוא נדהם מכך שהמבקש קיבל פסק דין כנגדו ולכן ניגש לצלם את תיק בית המשפט.