אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חודשי מאסר ו-15 שנות פסילה בגין גרימת תאונת דרכים, בה נהרגו שני רוכבי אופניים

חודשי מאסר ו-15 שנות פסילה בגין גרימת תאונת דרכים, בה נהרגו שני רוכבי אופניים

תאריך פרסום : 10/07/2012 | גרסת הדפסה
גמ"ר
בית המשפט לתעבורה פתח תקווה
5726-10-11
09/07/2012
בפני השופט:
אלי אנושי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד הרוש חגי
הנתבע:
איליה סוליאריס
עו"ד אשר ארבל
גזר דין

העובדות:

  1. הנאשם איליה סוליאריס, הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה ובנהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש עבירה לפי סעיפים 38(3) ו-62(2) לפקודה.
  1. בתאריך 13.08.11 בשעה 07.50 או בסמוך לכך נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש מס' 3, מכיוון מזרח למערב, לצידו ישב חברו אשר ישן במהלך הנסיעה.
  1. באותה עת נסעו על אופניהם בשול הימני שרוחבו 3 מטרים, בטור, לפני הנאשם ובכיוון נסיעתו קבוצת רוכבים שמנתה את יהודה שמיר, אריה דובינסקי, דן אמיר, דוד קנטרוביץ, עינת גונן וכן סימון יצחק ז"ל ושלום גרוסמן ז"ל, כולם חבושי קסדות ורכובים בסמוך האחד לשני - להלן הקבוצה. מאחורי קבוצה זו רכבו רוכבי אופניים נוספים.
  1. הנאשם נהג בנתיב הימני, במהירות שאינה פחותה מ-93 קמ"ש, הבחין מרחוק ברוכבי האופניים בשול הימני, כשהוא חש עייפות, כשהגיע לקרבתם נרדם תוך כדי נהיגה וכתוצאה מכך סטה הרכב לשול הימני ובעודו במהירות גבוהה, פגע עם חזיתו בכל קבוצת רוכבי האופניים.
  1. כתוצאה מהתאונה קיפחו חייהם סימון יצחק ז"ל ושלום גרוסמן ז"ל, ונפצעו חמשת הנותרים.

טיעוני המאשימה לעונש:

  1. במסגרת טיעוני המאשימה לעונש העידו שישה עדים ובכך נפתח בפני בית המשפט צוהר להכרות עם המנוחים ופצועי התאונה. העידו מר ניר גרוסמן בנו בכורו של שלום גרוסמן ז"ל. מר ניב סימון, בנו של יצחק סימון ז"ל. גברת פבה סימון, אימו המבוגרת של יצחק סימון ז"ל. מר דן אמיר, שנפצע בתאונה. מר מרק ירום, מארגן וראש קבוצת הרוכבים. וכן מר דודי קנטרוביץ, שנפצע בתאונה, העיד כטענתו בשם הפצועים.
  2. דבריהם הכואבים והמרגשים של בני המשפחות המנוחים וחבריהם, חלחלו לליבותיהם של כל היושבים באולם בית המשפט עד כי לא היה מי מיושבי האולם אשר ליבו לא נחמץ ועינו לא דמעה נוכח האובדן והייסורים של משפחות המנוחים והפצועים.
  3. ב"כ המאשימה, עתר לעונש של שלוש שנות מאסר ופסילה ממושכת, לאור הירדמותו של הנאשם שהנה רשלנות רבתי. הנאשם נוהג משנת 2010 וכבר בשנת 2011 גרם לתאונה חמורה, המאשימה אומנם לא עמדה על צבירת עונשים, דהינו על עתירה למאסר כפול בגין שני סעיפים של גרם מוות ברשלנות (עד 3 שנות מאסר לכל סעיף), וזאת לאור פסיקת בית המשפט המחוזי חיפה בפרשת יגמור. אולם המאשימה עומדת על הדרישה לענישה מקסימאלית של 3 שנות מאסר בפועל, לאור נסיבות התאונה ותוצאותיה החמורות, תוך הצורך שלא ליתן משקל לנסיבות לקולא, כגון ההודאה באשמה, חרטה, אין מדובר בקטין, אין צורך בשיקום והוא אינו מפרנס משפחה. הוצגה פסיקה מחמירה בנושא ולסיכום טען ב"כ המאשימה כי גם אם יוטל עונש המאסר המקסימאלי הרי הנאשם, כיום בן 19 ישתחרר לפני גיל 22,  ויהיה חופשי להתחיל בחייו תוך ידיעה שנשא במלוא עונשו.

טיעוני ההגנה לעונש:

  1. גברת אלימלך סטלה, העידה תחילה כעדת אופי לטובת הנאשם. ובא כוחו מסר כי הנאשם אינו מסוגל לשאת דברים בבית המשפט. אחר תיאר ב"כ הנאשם את נטילת האחריות של הנאשם כבר מהרגע הראשון שבו הזעיק הנאשם את המשטרה לזירת התאונה, שיתוף הפעולה מלא, טען כי מדובר ברשלנות רגעית, כדבריו, "ניקור" ולא הרדמות. טען שיש להתחשב בהודיה המהירה, ברשלנות רוכבי האופניים שרכבו בשול הדרך, בעזרה שהגיש לפצועים, בעובדה שהמלחמה בתאונות הדרכים אמורה להתנהל דרך חינוך ולא דרך החמרת הענישה שאינה גורמת להרתעת נהגים אחרים.
  2. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שרות המבחן, תסקיר חיובי ביותר ואציין כי הוגש בהסכמה תסקיר מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש בבית שמש, בנושא השפעות האירוע על הנאשם והשלכות אפשריות של מאסר בעניינו.
  3. ב"כ הנאשם פרט פסיקה לעניין הקלה בעונש, הימנעות ממאסרים, ולחילופין הפנה לאפשרות של מאסר מתון כגון בפרשת קלגסבלד, שם גרם הנאשם  עקב רשלנותו למותם של שני בני אדם, ובית המשפט המחוזי העמיד את תקופת מאסרו על 13 חודשי מאסר בלבד .
  4. לטענת ב"כ הנאשם הענישה המתאימה ביותר במקרים כגון אלו הינה עבודות שרות למען הציבור, בהיקף ממושך של שנתיים בבי"ח חולים סיעודי בטיפול בנפגעי תאונות דרכים ופסילה ממושכת.
  5. ב"כ הנאשם סיכם וטען כי כל ענישה לא תסייע בהשבת המנוחים, לא תסייע בריפוי הפצעים ויש לענוש באופן אינדיבידואלי, גם אל מול הלחץ הציבורי והמשפחתי.

שיקולי גזירת הדין:

  1. העיקרון המנחה בענישה הנו עקרון ההלימה, יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
  2. אציין כי בע"פ 6755/09 אזר אלמוג נ. מדינת ישראל, קבע כבוד השופט הנדל כללים מנחים באשר לענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ