החלטה
המשיבה הגישה לביצוע, כנגד המבקש, תביעה על סכום קצוב בתיק ההוצל"פ שבכותרת.
כתב התביעה מציין, כי ביום 24/8/2011 נחתם בין הצדדים הסכם (נספח 1 לכתב התביעה) ובאותו מעמד חתם המבקש על שטר חוב (נספח 2) להבטחת תשלום סכומים המתחייבים על פי הסכם.
עפ"י המוסכם בין הצדדים רכש התביעה סחורה מן המשיבה והאחרונה חייבה את המבקש בהתאם, אולם, המבקש לא עמד בהסכם ולא שילם את מלוא הכספים המגיעים למשיבה.
כתב התביעה מציין, כי התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר וכי לבימ"ש השלום (בנתניה) הסמכות המקומית לדון בתביעה (נשכח מן התובעת כי מדובר בביצוע תביעה בהוצל"פ...ש.ר).
התנגדות המבקש (37 עמודים כולל בקשת הביצוע) הוכתרה כבקשה למתן רשות להתגונן... ונסמכת בתצהיר המבקש המצהיר, כי בפועל אינו חייב מאומה למשיבה משני טעמים:
האחד, משום שהמשיבה היא אשר הפרה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים וגרמה לו נזקים רבים והשני, משום שמכתב ההתראה אשר בבסיס תביעת המשיבה ציין חוב בן 5,000 ₪ שעה שעפ"י כרטסת הנהלת החשבונות שלה, יתרת החוב עמדה על 4,000 ₪.
בסעיף 5 לתצהיר מצהיר המבקש, כי המשיבה הודתה, כי יתרת החוב בת 4,000 ₪ ולא 5,000 ₪, הואיל ועל חשבון אותו חוב נטען שולמו 1,000 ₪ בטרם הוצא צו ההתראה.
המצהיר מציין, כי מרבית ההתנהלות העסקית נוהלה מול מר אילן טרטמן ובין הצדדים הוסכם, כי מועד התשלום של החשבונית נשוא התביעה ידחה עד אשר תתבררנה טענותיו של המבקש ביחס לסכום החשבונית השונה מן המחירון, לפיו, נהגו הצדדים לעבוד.
עוד מציין המבקש, כי דין התביעה להימחק, הואיל והחיוב בה כולל 600₪ שכ"ט עו"ד וסכום זה אינו בר תביעה בתובענה על סכום קצוב עפ"י חוק ההוצל"פ וכן משום שהסך בן 3,828 ₪ בו מודה המבקש כמבטא נכונה את החשבונית השייכת טרם חל מועד פירעונו בשל המוסכם עם מר טרטמן.
ביום 7/1/2013 עמד לחקירה נגדית על תצהירו, בראשיתה אישר, כי אכן אינו צריך לשלם את החוב המיוחס לו בגלל הפרש בן 172.00₪ לרעתו, וכן בשל סיבות נוספות.
משהוצגה לו כרטסת (נספח 8 של כתב התביעה) אישר, כי הסחורה הראשונה שקיבל ערכה היה 9,800₪ והיא נפרעה בשני תשלומים והחשבונית השנייה, עפ"י אותה כרטסת המסתמכת בסך 11,121₪ שולמה ב-3 תשלומים כאשר תשלום בן 1,000₪ (אחד מן השלושה) שולם במרץ, שעה שהיה אמור להיות משולם בינואר.
הסיבה לאיחור בן כחודשיים, עפ"י תשובת המבקש היה, "בגלל ההתנהלות מנעו ממני להעביר את התשלום בזמנו" והבהיר, כי המדובר בדחייה שהייתה על דעת סוכן המשיבה (מר טרטמן).
סיכומי המבקש מיום 19/3/2013 חוזרים על טענות וטיעונים שכבר נשמעו ובחלקם כבר ניתנה החלטה ביחס לנפקותם (כגון: הפער בין הסכום הנקוב בהתראה לחוב בפועל) ומכל מקום בסעיף 11 לסיכומים מודה המבקש כי חובו למשיבה עומד (על סך 3,828 ₪) אולם עובר להגשת התביעה טרם באה העת לשלמו.
סעיף 17 מפרט את ההפסדים שנגרמו למבקש כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י המשיבה והמסקנה מכך בסעיף 18 לסיכומים היא, כי אין בנמצא כל חוב של המבקש כלפי המשיבה, אלא להיפך.
סעיף 20 מציין עובדות שלא היו מעולם, היינו, עדותה של המשיבה...
כך או אחרת סבור המבקש, כי הוא העלה "הגנה לכאורית אפשרית".
סיכומי המשיבה מיום 28/4/2013 מציינת בין היתר, כי המבקש הודה כי לא פרע את התשלום על פי תנאי התשלום המוסכמים וכן, כי מודה הוא ביתרת חוב בת 3,828 ₪ אך אינו צריך לפרוע אותה בשל טענותיו ונזקים שנגרמו לו.
הגם שהמבקש נחקר אודות טענת קיזוזו בחקירתו הנגדית לא ידע לפרט את הסכומים אשר לשיטתו יש לקזז והעדר מסד עובדתי סדור, אין להתיר קיזוז של חוב בו מודה המבקש מנזק נטען על ידו.
גם נכון להיום לא מצאתי בתיק, כי הוגשה אי פעם תשובת המבקש לסיכומי המשיבה.