חובת המעביד לתת לעובד המפוטר על ידו בהליך "פיטורי צמצום" את הסיבות לפיטוריו

השאלה העומדת לבחינה בהליך זה היא שאלת חובתו של מעביד ליתן לעובד  המפוטר על ידו, בהליך "צמצומים", את הסיבות לכך שדווקא הוא - העובד - נבחר לפיטורים.

נקדים ונגלה דעתנו, לפיה מסירת נימוקים וסיבות פרטניות של הפיטורים לעובד המפוטר, אף שאיננה נגזרת במפורש מהוראה חוקית, מהווה חלק מחובת תום הלב המוגברת שבין עובד למעביד. שכן חובה זו שוררת גם במעמד ניתוקם של יחסי העבודה (על "חובת תום הלב" המשתרעת גם בסיום יחסי העבודה, ר' תב"ע (ת"א) נה/3616-15 ברטל נ' רפיד בע"מ, סע' 3 לפס"ד מיום 30.10.96 מפי כב' הרשמת מוניקה מרגלית). לדעתנו, חובת מסירת נימוקי הפיטורים קיבלה חיזוק  במגמת ביהמ"ש העליון מהזמן האחרון לחייב "גילוי רחב" ביחסי עובד ומעביד (ר': בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' אברהם עוז, פס"ד מיום 14.5.08).

חובת תום הלב השוררת במעמד פיטורי העובד, כך נראה להלן, מחייבת התייחסותו של המעביד לנימוקי הפיטורים, גם כאשר עובד פוטר על רקע של "צמצומים" במפעל. שכן, המעביד, צריך להסביר לעובד המסתייג מפיטוריו, מדוע דווקא הוא ולא עובד אחר פוטר, ומדוע לא ניתן לנייד אותו לתפקיד אחר באותו מקום העבודה.

החלטת פיטורים סתומה ומרוקנת מתוכן, נחשדת בנגיעה של "שיקולים זרים" (השווה: ע"ע 1290/02 מד"י נ' אלי שדה, סע' 28 לפס"ד מיום 6.3.03). קל וחומר, כשזו נרשמה על גב "טופס אחיד" שנמסר לעובדים רבים ללא כל שינוי בו.

הצדדים בהליך הנוכחי:

התובע ( להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעת ( להלן גם: "הדואר" או "המעביד"), כבר משנת 1977. תחילה הועסק כאשנבאי, בהמשך כמנהל סניף דואר נע מודיעין, ומשנת 1986 כמנהל סניף הדואר בלוד. רוצה לומר, 31 שנים ארוכות ומייגעות עבד התובע בדואר במסירות, עד שפוטר ביום 8.1.07.

לפי החלטת ביניים של בי"ד זה, הוקפא הליך פיטורי התובע עד להכרעה בסוגיות העומדות לדיון בהליך הנוכחי. בהחלטת הביניים הנ"ל הצבענו על הפגם של אי מסירת נימוקים פרטניים, מדוע הועדפו פיטורי התובע על פני האחרים.

בתביעתו עותר התובע מלפני בית הדין, למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי החלטת המעביד בדבר פיטוריו של התובע מתפקידו בדואר הינה בטלה. לדבריו החלטת הפיטורים נתקבלה שלא כדין, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. היא נתקבלה לפי התובע בחוסר תום לב, משיקולים זרים וללא קיום הליך שימוע כדין. התובע מבקש מביה"ד שיורה על החזרתו לעבודה בנתבעת, תוך תשלום שכרו המלא והרגיל.

לחלופין - וככל שבית הדין לא ייעתר למתן סעד האכיפה - עותר התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין  לפחות בגובה של 30 חודשי שכר.

העובדות:

1.         התובע החל עבודתו ביום 8.4.1977, תחילה במשרד התקשורת ובהמשך ברשות הדואר, לאחר הקמתה כתאגיד סטטוטורי מכוח חוק רשות הדואר ביום 1.4.1987.

2.         בתחילת דרכו הועסק התובע כאשנבאי. בשנת 1983 מונה התובע לשמש כמנהל סניף דואר נע במודיעין ובשנת 1986 מונה התובע למנהל סניף הדואר בלוד. בתחילה שימש התובע כמנהל סניף הדואר ברח' רבי עקיבא בלוד והחל

משנת 1992 בסניף חדש של הדואר בשד' דוד המלך באותה העיר.

3.         ביום 1.3.06, במסגרת שינוי מבני שהנהיגה הממשלה, הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית בשם "חברת דואר ישראל בע"מ" (היא הנתבעת). במסגרת השינוי נחתמו ביום 7.12.05 שני הסכמים קיבוציים מיוחדים בין הנתבעת לבין ההסתדרות. האחד- הסכם מעבר של עובדי רשות הדואר לנתבעת (נספח

א' לתצהיר מר אבי יצחק). השני- הסכם תנאי העסקה (נספח ב' לתצהיר מר אבי יצחק) במסגרתו הוסדר גם נושא הצמצומים וההתייעלות בנתבעת, ונקבעה רשימה שמית של עובדים המיועדים לסיום העסקה בדואר (נספח ג' לתצהיר מר אבי יצחק). אין חולק כי רשימת המועמדים לפיטורים הושגה בהסכמת נציגות העובדים וכי שמו של התובע נכלל ברשימה הנ"ל.

4.      ביום 6.11.2006 שלחה הגב' רינה לוי, מנהלת משאבי אנוש של הדואר, לתובע מכתב  שכותרתו "כוונה לסיום שרות במסגרת התייעלות" ובו הודיע" לו כי הנו " כלול ברשימת העובדים שאמורים לסיים את שירותם בחב' הדואר, וזאת בהתאם לסעיף 10.2 להסכם הקיבוצי מיום 7.12.05". בסיפא למכתב הוזמן התובע ל"שיחה" שנקבעה ליום 9.11.2006, שבה "יובהרו לך תנאי הפרישה המועדפים שניתן להציע לך" (נספח ד לתצהיר מר אבי יצחק). 

5.         התובע, באמצעות בא-כוחו דאז, פנה לגב' לוי במכתב מיום 8.11.06 (נספח ה לתצהיר מר אבי יצחק), בדרישה לדחות את מועד הישיבה הקבועה ליום 9.11.06. בקשתו נענתה והמועד נדחה ליום 28.11.06 (נספחים ו1, ו2 לתצהיר מר אבי יצחק).

6.         ביום 27.11.06 פנה בא כוחו של התובע דאז בשנית לגב' לוי בדרישה לקבל הבהרות בנוגע למטרת ה"שיחה" אליה זומן התובע וביקש לקיים לתובע "הליך שימוע" כמתחייב (נספח ז לתצהיר מר אבי יצחק).

7.         במענה למכתבו זה, שלח מר אבי יצחק, מנהל מרחב דרום בנתבעת מכתב לתובע שכותרו "כוונה לסיום התקשרות- זימון לשימוע" (נספח ח לתצהיר מר יצחק) ובו נרשם כי: