חד"א 45042-07-14 מדינת מרילנד ארה"ב נ' MacroCure ltd

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בגדרי הליך של עזרה משפטית.

התיק נפתח בשנת 2014, על-יסוד בקשה של רשות שיפוטית בארצות הברית לקיים בישראל הליך של גביית ראיות מהחברה-המשיבה (חברת מקרוקיור בע"מ; להלן: המשיבה); הראיות שנכללו בבקשה נדרשו לצורך בירור תביעה שהגישה חברת Cognate Bioservices Inc. (להלן: קוגנייט) נגד אחד, מר אלן סמית, בגין גזל סודות מסחריים. יצוין, כי כאשר הוגשה בקשת הסיוע, המשיבה לא הייתה צד בהליך בארצות-הברית, אולם בהמשך היא צורפה כנתבעת ישירה לתביעה.

למען הבהירות אציין, כי על אף האופן שבו נרשמו שמות הצדדים בכותרת ההחלטה (לאור מהות ההליך המיוחד), הרי שהצדדים שניהלו בפועל את ההליך לפניי – הגישו כתבי טענות והתייצבו לדיונים – הם קוגנייט מזה ומקרוקיור מזה, והם גם הגורמים הרלוונטיים לבקשת ההוצאות.

לא אחזור כאן על כל השתלשלות העניינים במסגרת הליך חיקור הדין; זו הובאה בפירוט במסגרת מספר החלטות שניתנו על-ידי בית משפט זה, ואפנה במיוחד להחלטות מיום 11.8.2015 ומיום 13.1.2016. יצוין, כי מדובר בבקשה לגביית מסמכים ומוצגים בהיקף רחב, וכי מתחילת הדרך העלתה המשיבה טענות שונות נגד גילוי המסמכים המבוקשים, ובכללן טענה כי אלה כוללים סודות מסחריים וכי איסוף המסמכים כרוך בהכבדה ניכרת.

כאמור, במסגרת ההליך ניתנה כמה החלטות, שנועדו מצד אחד לקדם את מתן הסיוע המשפטי על-פי בקשתה של הערכאה הזרה, ומצד אחֵר לאזן בין הזכויות של הצדדים. על החלטתי האחרונה בעניין זה, מיום 13.1.2016, הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אולם בטרם שזו באה לדיון ולהכרעה, נפל דבר בהליך בארצות-הברית, עת שניתן שם פסק-דין אשר דחה על-הסף את התביעה (בגין מעשה-בית-דין). מטבע הדברים, פסק-הדין בארצות הברית שמט את הקרקע מתחת להליך הסיוע המשפטי בישראל. או-אז הבהרתי (בהחלטה מיום 12.4.2016) כי הליך חיקור הדין בא אל קיצו, ונותרה בקשתה של המשיבה לפסיקת הוצאות. אני רואה להעיר, כי בשל תקלה חל עיכוב מסוים במתן ההחלטה בסוגיית ההוצאות. עם הצדדים הסליחה.

המשיבה עותרת לפסוק לה הוצאות בסך של 882,492 ₪ (לא כולל מע"מ). הוצאות אלה מורכבות משלושה רכיבים: הרכיב הראשון הוא תשלום לחברה חיצונית לצורך "איתור המסמכים הרלוונטיים" (69,735 ₪ לפני מע"מ); הרכיב השני הוא תשלום שכרם של עובדי החברה-המשיבה "לצורך עריכת גילוי המסמכים והמוצגים" (288,282 ₪); הרכיב השלישי הוא שכר טרחת עורך-דין בסך של 524,475 ₪ (לפני מע"מ). קוגנייט מצדה טוענת כי כלל אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת המבקשת, ובכל מקרה אין מקום לפסיקת הסכומים המבוקשים. הצדדים פירטו את טענותיהם בכתב ובעל-פה.

בפתח הדברים אציין, כי מתחילת ההליך אישרה קוגנייט שהיא תישא בעלויות הכרוכות בביצוע צווי בית המשפט. בעניין זה ראוי להפנות לדבריו של בא-כוח קוגנייט בדיון הראשון לפני כבוד השופטת ד"ר סורוקר (מיום 30.9.2014):

כבוד השופטת: יאמר לי עוד דבר אדוני, עו"ד גינסבורג. האם ישנה נכונות של התובעת, כך אני מכנה אותה בהליך הזה, לשאת בעלויות ככל שתהיינה? מבחינת למשל מומחה להעתקת חומר מחשב וכך הלאה?

עו"ד גינסבורג:לא רק שיש נכונות אלא זה כך נקבע גם בצו, לכן גם לא פניתי לחברי.

כב' השופטת:ברור לאדוני שאדוני נושא בעלויות.

עו"ד גינסבורג:בוודאי, חד משמעי.