תשתית עובדתית:
1. המערער בעל חברה להפצת ספרים, ירחונים, משחקים וכיו"ב. החל מאמצע שנות ה - 80
הפעיל המערער מערכת אלקטרונית, המאפשרת הודעות מוקלטות, מאחד המחשבים שברשותו.
באמצעות המערכת דאג המערער להפיץ לציבור מידע אודות עסקו, המשחקים, הפרסומים, לאפשר
לציבור לבחון את המשחקים בפיתוח ולתקשר עם לקוחות ועם כותבים באמצעות הדואר
האלקטרוני. בבסיס העניין הנדון, אפשרה המערכת ללקוחות את היכולת לשלוח ולקבל הודעות
אלקטרוניות פרטיות. הודעות אלקטרוניות פרטיות נאגרו במחשב באופן זמני, עד שהממוענים
"התקשרו" למאגר, באמצעות המחשבים שלהם וקראו את ההודעות. לאחר קריאת ההודעות יכולים
היו הממוענים לבחור בין קריאת ההודעות הללו לבין מחיקתם.
2. בפברואר 1990 השתמשו במערכת 365 משתמשים. המערער ואנשים אחרים השתמשו במערכת
להתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני.
3. במסגרת חקירה שנוהלה כנגד המערער, נתפס המחשב באמצעותו נוהלה המערכת. בעת התפיסה
162 הודעות טרם נקראו, הודעות מוקלטות פרטיות היו אגורות במערכת, כולל הודעות שהיו
ממוענות למערערים באופן פרטי. למרות הכחשת הסוכנים הפדרליים, מצא ביהמ"ש המחוזי כי
ההודעות המוקלטות נקראו ע"י הסוכנים הפדרליים ומחקו על ידם לאחר הקריאה.
4. המערערים הגישו את תביעתם בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות, חוק האזנת הסתר הפדרלי.
5. ביהמ"ש המחוזי קבע, שהסוכנות הפדרלית הפרה את חוק הגנת הפרטיות והעמידה את
הפיצויים על $51,040. כן נקבעה כי בוצעה הפרה של חוק האזנת סתר ע"י תפיסת מאגר