חדד נ' הר החרמון שרותי ספורט ונופש באיזור הר החרמון בע"מ ואח'

פסק דין

רקע:

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, תושבת עפולה, ילידת 1959, כתוצאה מפגיעה בקרסול רגל שמאל, עת שבילתה יחד עם בני משפחתה באתר החרמון בתאריך 28/12/05.

הנתבעת מס' 2 הייתה בעת הרלוונטית מבטחת הנתבעת 1 (להלן: "אתר החרמון"), בביטוח אחריות כלפי צד ג'.

תחילה פוצל הדיון והתיק נקבע לשמיעת שאלת החבות בלבד, אך נוכח הצהרת התובעת כי אין לה טענה לנכות צמיתה נשמעו הראיות היום, עפ"י בקשת הצדדים, גם בשאלת גובה הנזק.

2.מטעם התובעת העידה היא בעצמה, וכן העיד בנה, מר אלירן חדד, בכל הקשור לעזרה בבית אשר העניק לאמו ולמשק הבית בתקופה של כ-3 חודשים בסמוך לאחר התאונה.

נסיבות התאונה:

3.בכתב התביעה נטען, כי ביקרה התובעת באתר החרמון ובהיותה עומדת "...הגיח ילד אשר נפש במקום כאשר נשא בידיו מזחלות ומבלי לשים לב ומבלי מתכוון פגע במזחלתו בתובעת שכתוצאה מזה נפלה ונגרמו לה נזקים...". (ר' סעיף 4 לכתב התביעה).

התובעת חזרה על אותה גרסה בתשובותיה לשאלון שהופנה ע"י הנתבעות (ר' תשובה 54 לתצהיר התשובות נ/2).

נסיבות התאונה מצאו ביטוי גם בתעודת חדר המיון של בי"ח העמק, לשם הופנתה התובעת מיד בסמוך לאחר התאונה (תעודת המיון מצורפת לחבילת המסמכים ת/1).

בתעודת המיון מיום התאונה צוין: "...לדבריה החליקה על שלג ונחבלה בקרסול...".

גרסה נוספת, אם-כי לא של התובעת, מצאה ביטוי במכתב הפניה של רופא הבית של אתר החרמון, ד"ר עואד, אשר נתן לתובעת טיפול ראשוני, מיד לאחר פגיעתה, והפנה אותה, מצוידת במכתב הפנייה, אל בי"ח העמק, שם נרשם: "נפילה בעת הליכה עם התקפלות ברגליים באזור הקרסול".

בנוסף, הוגש דו"ח תאונה אשר נערך ע"י חובש אתר החרמון, שככל הנראה טיפל בתובעת, ושם צוין באשר לנסיבות התאונה כדלקמן: "באזור המזחלות החליקה ונפלה לדבריה", ועוד צוין באותו דו"ח תאונה: "תנועה לא נכונה של הרגליים באזור הקרסול בעת הליכה" (ר' נ/1). התובעת אף הוחתמה באותו מעמד על דו"ח זה.

על נסיבות חתימתה של התובעת על דו"ח התאונה נ/1 ציינה כי באותה עת סבלה כאבים עזים, וכל מה שנאמר לה שהיא חותמת על מסמך לצורך קבלת טיפול רפואי, ושמסמך זה נחוץ לצורך הפנייתה לבי"ח העמק.

והנה, בעדותה בפניי מסרה התובעת גרסה אחרת ממנה עולה כי בעת שעמדה במקום יחד עם הורים רבים שהשגיחו על ילדיהם שהחליקו במקום, הרגישה לפתע מכה חזקה באזור הקרסול, אשר העיפה אותה והפילה אותה ארצה על גבה. מיד לאחר התאונה חשה כאבים עזים בקרסול וצרחה מרוב כאבים עד אשר הגיעו אנשים עם אלונקה ופינו אותה למרפאה של אתר החרמון, שם נמסר לה שנגרם לה שבר בקרסול, היא קיבלה טיפול ראשוני וחבישה, ופונתה ע"י בני משפחתה לבי"ח העמק.

4.אכן לכאורה ישנה סתירה בין גרסת התובעת באשר לנסיבות התאונה, כפי שזו פורטה בכתב התביעה, לבין גרסתה לפניי. אלא שיחד עם זאת הנני מבכר גרסתה שהוצגה לפניי, נוכח אמינותה ומהימנותה של התובעת.

אף סבורני, כי מדובר בסתירה לכאורית בלבד, אשר התחדדה בשל חוסר דיוק בתיאור נסיבות התאונה. התובעת העידה לפניי, כי ראתה את הילד שפגע בה רק לאחר מעשה, ולאחר שנפלה ארצה, כשהוא כבר נושא בידיו את המזחלה, וייתכן שמכאן מקור התיאור השונה שבכתב התביעה.

באשר לנסיבות התאונה כפי שפורטו במכתב ההפנייה מיום התאונה, החתום ע"י ד"ר עואד, ובדו"ח התאונה (נ/1), אומר כי אלה גרסאות שנרשמו ע"י רופא הבית של אתר החרמון, וע"י החובש שעבד באתר החרמון, וספק רב, אם בעת שהתובעת צרחה מכאבים, אכן נדרש ממנה לפרט נסיבות התאונה, ואם כן, לא ניתן לצפות ממנה לדייק בתיאור התאונה.

גם הרישום בתעודת חדר המיון יכול שמקורו באי-דיוק של רופא המיון בהתייחסו לנסיבות התאונה.

5.כל זאת אני אומר נוכח מהימנות עדותה של התובעת, ונוכח הרושם האמין שהותירה עליי.