חדד מרדכי נ' אבי מור

פסק דין

בדקתי ושקלתי היטב את הרושם שעשה עלי כל אחד מהעדים שהעידו בפניי ואת מידת המהימנות שיכול ומוכן אני לייחס לדבריהם, הגעתי בסופו של דבר הגעתי למסקנה שעדותו של התובע מהימנה עליי ואני מייחס לה את מלוא המשקל.

ולכן על יסוד עדותו אני קובע כי ביום 1.8.07, רכש התובע מהנתבע, רכב סובארו בסכום של 4,000 ₪. הם ערכו ביניהם זכרון דברים ועל זכרון הדברים חתמו התובע מחד והנתבע מאידך. התובע גם קיבל מהנתבע תעודת פטירה של בעל הרכב. ורישיון כלשהו של הסובארו. עם מסמכים אלו, הוא פנה למשרד הרישוי ושם סירבו להעביר את הרכב על שמו.

התובע פנה אל הנתבע והסביר לו שמסרבים להעביר את הרכב על שמו והנתבע הבטיח לו שהעניין יוסדר. בינתיים ביצע התובע מספר תיקונים ברכבו שלפי גרסתו עלו לו 1850 ₪ אך לא הציג בפניי שום קבלות בקשר לתיקונים אלו.

התובע היה פונה מדי פעם בפעם אל הנתבע שיסדיר לו את העניין וזה אמר לו שיוסדר העניין וכך זה נמשך תקופה ארוכה של 3 שנים. הנתבע הפנה את התובע לעניין עו"ס לעניין העברת הבעלות. הפנה לעו"ס וזו אמרה לו תחכה לטלפון ממני ואני אודיע לך מה לעשות. התובע המתין לטלפון מעו"ס ומאחר שעבר זמן כה רב, מאז העסקה והעו"ס לא טילפנה אליו הוא החליט להגיש את התביעה נשוא משפט זה. עובדה חשובה ראויה לציון, שזכרו הדברים נחתם בין התובע לנתבע וחתימתו של הנתבע מופיע ליד המילה מוכר וחתימתו של התובע מופיעה ליד המילה קונה. ולכן מי שהתחייב בזכרון הדברים בפני התובע שזו למעשה התחייבות חוזית הוא הנתבע ולכן הוא בעל הדין הראוי של התובע וכל הפרה שיש בקשר לחוזה הוא נושא בה וכל פיצוי או סכום שצריך להיפסק צריך להיות משולם על ידי הנתבע.

בנסיבות העניין אני קובע כי מאחר שהתובע לא הצליח להעביר את רכבו על שמו במשך זמן כה רב שלא באשמתו הוא זכאי לביטול העסקה. אני מחליט על ביטול העסקה, ואני מחייב את הנתבע להחזיר לתובע סכום של 4,000 ₪

כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בגין תיקונים שביצע התובע ברכב, אני פוסק לתובע סך של 750 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ואגרת משפט בסך של 250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 15 יום בבית משפט מחוזי בבאר שבע.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

עמירם דננברג, שופט בדימוס