חדד ואח' נ' צפניה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים. הצדדים יכונו להלן התובע והנתבעת בהתאם למעמדם בכתב התביעה הראשון שהוגש, אולם פסק הדין מתייחס הן לתביעה והן לתביעה שכנגד.

התובע טוען כי בעת שהאט את נסיעתו ופנה ימינה כדי להיכנס לחניה, הנתבעת שנסעה מאחוריו לא עצרה ופגעה בו מאחור, לדבריו הנתבעת הסבירה כי נופפה לשלום למכרה שעברה במקום, לא שמה לב ולחצה על דוושת הדלק במקום על הבלם. הנתבעת טענה כי התובע שנכנס לחניה נסע לאחור ובכך גרם הוא לתאונה. היא הודתה בכך שנופפה לשלום לחברתה, אך טענה כי הדבר לא גרם לתאונה.

התובע צירך לכתב התביעה מסמך החתום על ידי הנתבעת שנחתם בסמוך לאחר התאונה, בו נכתב "אני מצהירה בזאת כי בתאריך 13.1.11 נסעתי ברח' התבור 6, ונכנסתי במאזדה לאנטיס 1996 מאחור, שמספרה..., באשמתי. לאחר מילים אלו מופיעים שמה, חתימתה ומספר תעודת הזהות של הנתבעת.

התובע טען כי שכנו ייעץ לו להחתים את הנתבעת על מסמך כתוב, לאחר שהודתה באחריותה לתאונה ומחשש שמא תשנה את גירסתה מאוחר יותר. הנתבעת מודה שחתמה על מסמך זה, אך טוענת שהמילה "באשמתי" הוספה לו מאוחר יותר על ידי התובע, כך שהמסמך מזוייף.

לצורך העניין ומבלי לקבוע דבר בנושא זה, אניח כי המילה "באשמתי" לא היתה קיימת בנוסח המקורי והוספה מאוחר יותר לע ידי התובע. גם במצב זה אני סבורה שהמסמך מצביעה על אחריותה של הנתבעת. שכן ההודאה בכך שפגעה ברכב התובע מאחור משמעה, למעשה, הודאה באשמתה ובאחריותה של הנתבעת לתאונה. אין במסמך זה ביטוי לטענת הנתבעת לפיה התובע נסע לאחור וגרם לתאונה, והכתוב במסמך אינו מתיישב עם טענה כזו. יתר על כן: עצם הסכמתה של הנתבעת לחתום על המסמך מעידה על כך שראתה בעצמה כאחראית לתאונה. שכן עצם הסיטואציה של חתימה על המסמך היא סיטואציה של הכרה באחריות. על כן אני מקבלת את טענת התובע, דוחה את טענת הנתבעת, וקובעת כי התאונה נגרמה מכך שהנתבעת לא האטה ופגעה בתובע בעת שנכנס לחניה, מבלי שהתובע נסע לאחור.

חתימתה של הנתבעת על מסמך האחריות היא ראיה חזקה שמשקלה רב, ולמעשה יש בה כדי להכריע את התביעה. למעלה מן הצורך התייחס בקצרה לטענות ונושאים נוספים שהועלו:

התובע העיד מטעמו מספר עדי ראיה מטעם הנתבעת העיד גם בעלה, אך הוא לא נכח בתאונה עצמה ולא יכול היה להעיד על נסיבותיה. . אמנם עדי התובע כולם מקורבים אליו ואינם נייטרליים, אולם יש משקל לריבוי העדויות התומכות בגירסת התובע.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת גם בנוגע לטענת התובע לפיה הביא את רכבו מחניה סמוכה אל מקום החניה בו ארעה התאונה כדי לקרה את הרכב אל הבית ככל האפשר, על מנת להקל על ביתו שאותה הסיע, שעברה קודם לכן ניתוח בגבה. הנתבעת טענה שמדובר בגרסה שהמציא התובע על מנת שיוכל לטעון שבזמן התאונה נכנס לחניה, כאשר לאמיתו של דבר יצא מהחניה בנסיעה לאחור ועל כן הוא שאחראי לתאונה. התובע צירך לכתב התביעה אישרו רפואי בדבר מצבה של הבת, כך שקיים חיזוק לטענתו לגבי מצבה של הבת. מכל מקום, לאחר שדחיתי את הטענה בדבר נסיעה לאחור ונוכח הקביעה שהתרשומת שבכתב היא הראיה החזקה והמהותית בתיק, אין צורך להרחיב בעניין זה.

הנתבעת טענה כי דיווחו של התובע לחברת הביטוח בסמוך לאחר התאונה אינו תואם את גירסתו בכתב התביעה ובבית המשפט. לדברי הנתבעת הדבר נאמר לה על ידי פקידה בחברת הביטוח (של שני הצדדים), אולם הפקידה לא הסכימה למסור לה את הדבר בכתב והיא ביקשה צו מבית המשפט.

מאחר שהנושא כולו עלה לראשונה לקראת סיום הדיון בתיק, ולא עלה בכתבי הטענות או לכל הפחות בפתח הדיון, לא מצאתי לנכון לתת צו לחברת הביטוח, אשר יצריך דחיית הדיון ושמיעת עדויות נוספות ויגרום לעיכוב ולסרבול משמעותי. לגופו של עניין, מדובר בעדות שמיעה שבשמיעה, כאשר הנתבעת חוזרת על דברי הפקידה, ואף דבריה של הפקידה עצמה הם בגדר עדות שמיעה. בנסיבות אלו, גם אם אנהג בגמישות מסויימת בדיני הראיות, לא ניתן לייחס כל משקל לטענה.

לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד. על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 7,218 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, 8.2.11, וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום ויישא הצמדה וריבית כדין עד תשלומו בפועל.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ב, 04 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.