חדד ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להורות למשיבה להשיב למבקשים את כלי היריה שנלקחו מהם והופקדו אצל המשיבה ביום 8.1.13.

מהחומר בתיק עולה כי ביום 8.1.13, בעקבות מריבה בין המבקשים שהתרחשה בבית העסק המשפחתי – חברת מוסכי ש. חדד בע"מ באזור התעשייה עטרות - הזמין המבקש 1 (להלן: רמי) את המשטרה למקום והגיש תלונה כנגד אחיו, המבקש 2 (להלן: רון), אשר מצידו הגיש תלונה נגדית כנגד רמי. השניים מסרו הודעות במשטרה ולאחר מכן התבקשו להפקיד את כלי נשקם.

לטענת המבקשים רשאית המשיבה ליטול את כלי הנשק רק אם היה לה יסוד סביר להניח שנעברה בהם עבירה או שעומדים לעבור בהם עבירה. במקרה דנן לא היה אפילו שמץ של יסוד להניח כי נעברה בכלי הנשק עבירה מאחר והם כלל לא היו עם המבקשים בשעת האירוע. ברור גם שאין כל חשש שתיעבר עבירה בהמשך מאחר ומדובר בשני אחים שלא עלה על דעתם לפגוע זה בזה.

המבקשים הצהירו כי במסגרת עבודתם הם נדרשים להימצא מעבר לקו הירוק ובשל כך הם בעלי רישיון להחזקת נשק מזה שנים רבות. לטענתם, נטילת כלי נשקם מעמידה אותם במצב של סכנת נפשות.

לטענת המשיבה, שני האחים הפלילו זה את זה בתקיפה וחבלה חמורה ובאיומים לרצח. עוד נטען כי המשיבה הגישה בעניינם בקשה באמצעות קצין רישוי ונשק שיפנה למשרד הפנים. לדברי נציג המשיבה "הנושא טעון ואיני סבור כי אנשים אלה ראויים להחזיק כלי יריה".

לשאלת בית המשפט מי החליט שהנשק יופקד השיב נציג המשיבה כי קצין החקירות החליט. לבקשה שיציג את ההחלטה השיב נציג המשיבה כי אין בתיק החקירה החלטה כתובה.

נציג המבקשת הציג לבית המשפט פנייה אל קצין רישוי מיום 4.6.13 בבקשה להמליץ לבטל את רישיון הנשק של המבקשים. הפנייה היא תחת שמו של רס"ב ולדימיר פישמן אך איננה חתומה.

לשאלת בית המשפט האם נחקרו מעורבים נוספים בתיק השיב נציג המשטרה בשלילה והוסיף כי התיק עדיין אצל החוקר שמטפל בו.

מאז הופקדו כלי נשקם של המבקשים ביום 8.1.13 ועד להגשת הפנייה לקצין הרישוי במשטרה חלפו כחמישה חודשים. פנייה לפקיד רישוי כלי-יריה לא נערכה עד היום. מדברי נציג המבקשת עולה כי מאז שנחקרו המבקשים לא נעשו פעולות חקירה נוספות.

נציג המשיבה לא הבהיר מכוח איזו הוראת דין נתפסו כלי היריה של המבקשים.

כפי שכתבתי במקרה אחר (ה"ת (שלום י-ם) 2444/12 מקמלאן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 15.10.2012)), ניתן להצביע על מספר מקורות סמכות לתפיסת כלי יריה.

הסמכות לתת רישיון או לבטלו מכוח חוק כלי-היריה התש"ט-1949 נתונה לפקיד רישוי כלי-יריה, כאשר המשטרה משמשת לעניין זה כגורם ממליץ ולא כבעל סמכות ההחלטה. סעיף 13(ג) לחוק כלי-היריה מעניק למשטרה סמכות לתפיסת נשק במקרה אחד בלבד, והוא "כשיש לשוטר יסוד לחשוב שבכלי-יריה מסויים נעברה עבירה לפי חוק זה".

כל עוד לא התקבלה החלטה של פקיד רישוי כלי-יריה בדבר ביטול רישיון הנשק של המבקשים, אין למשטרה סמכות לתפוס את נשקם מכוח חוק זה. ככל שהמשטרה סבורה שיש הצדקה לביטול רישיון הנשק של אדם, ואין בידיה עילה לתפיסת הנשק, פתוחה בפניה הדרך להגיש לפקיד רישוי כלי-יריה המלצה לביטול הרישיון.

במקרה שלפניי, למרות שחלפו כחמישה חודשים מאז האירוע, טרם נעשתה פנייה אל פקיד רישוי כלי-יריה בבקשה לבטל את רישיונם של המבקשים.

מקור סמכות נוסף הינו סעיף 42(ב)(8) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע כי:

"הקצין הממונה רשאי, בהסכמת החשוד, להתנות את השחרור בערובה בתנאים הבאים:

...

(8) הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה - לעניין חשוד בעבירת אלימות."

המבקשים לא נעצרו וממילא לא שוחררו בערובה וההחלטה על הפקדת הנשק לא ניתנה במסגרת תנאי שחרור בערובה.