חדד ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

החלטה

1.בפני ערעורם של המבקשים על החלטתה מיום 3.11.13, של כב' רשמת ההוצל"פ כפיר מירב שהורתה על שפעול ההליכים בתיק ההוצל"פ ועל פינויים מהנכס.

ההחלטה ניתנה לפי נומרטור 6040562693 בתיק הוצל"פ 01-86509-03-0. בהחלטה נוספת מיום 10.11.13, נקבע כי הפינוי יבוצע בתאריך 18.12.13.

יצוין כי ההחלטה עניינה מתן צו פינוי ולא דיון בהגנת דירת מגורים לפי סעיף 38 (א) לחוק ההוצל"פ ולכן אין למבקשים זכות ערעור ויש להגדיר ההליך כבקשה למתן רשות ערעור.

בין אם כך ובין אם כך הערעור נדון לגופו.

2.להחלטת הרשמת קדם דיון בהשתתפות הצדדים, לרבות הרוכשים של הנכס ומעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי ניתנה לכל הצדדים להביע את עמדתם באריכות.

חלק מהטיעונים בדיון לא רלוונטיים לשאלת הפינוי, כגון תשלום מיסים ואגרות וטענות המבקשים כנגד כונסת הנכסים, שכן עניינים אלו יש לברר בנפרד ובהליך המתאים, לאחר שיבוצע הפינוי וללא שום קשר להליך הפינוי.

3.הטעון המשפטי היחיד בערעור הרלוונטי לפינוי הינו כי המבקשים זכאים לדיור חלוף, כמשמעותו בסעיף 38 (א) לחוק ההוצאה לפועל.

כן נטען כי המשיב חזר בו מהסיכום לפיו יקבלו המבקשים תשלום זמני בסך של 150,000 ₪ שיאפשר להם דיור חלוף ולו זמני.

נטען כי הכונסת התנתה התשלום בוויתור מצידם של המבקשים על תביעתם האישית כנגדה ועל רקע זה לא הושג כל הסדר בדיון בפני הרשמת.

טיעונם של המבקשים לזכותם לדיור חלוף על פי דין הינו חלקי ומטעה שכן המבקשים ויתרו במפורש על סידור חלוף בהסכם המשכנתא ולא טענו דבר כנגד אי אכיפתו של סעיף הוויתור על ההגנות.

4.בבקשה הדחופה שמצאו המבקשים להגיש בפני הרשמת עתרו לביטולו של כונס הנכסים ולחיובו בנזקי המבקשים, הא ותו לא וזאת בהיותם מודעים היטב לדרישה לפנותם מהנכס, דרישה העומדת וקיימת מזה כשנתיים.

יאמר כבר עתה ובמפורש כי אין למבקשים זכות, מכוח כל דין, לסידור חלוף וכל ניסיונות ההסדר לפיו יקבלו כספים היה אך לפנים משורת הדין.

בהסדר לפינוי הנכס עליו חתמו המבקשים הסכימו מפורשות כי יקבלו, כנגד הפינוי בפועל, סך של 150,000 ₪, שיקוזז מיתרת התמורה של מכירת הנכס שתגיע להם, לאחר תשלום כל התשלומים לנושים השונים ולרשויות המס השונות.

עמדתם הנוכחית של המבקשים לקבל את הסכום האמור מחוץ לכספי התמורה ועל חשבון המשיב הינה דרישה חסרת תום לב ומשוללת כל הצדק משפטי או אחר.

5.בהחלטתי מיום 15.9.13, ברע"צ 43387-07-13, הבעתי דעתי על ההתנהלות בתיק ההוצל"פ, שכנראה רק חלק מהדברים עלה מכתבי הטענות.

אציין כי תיק ההוצל"פ נפתח לפני כעשור, הנכס נמכר ביולי 2010 והמכר אושר בהחלטה מיום 18.8.10, אך עד היום לא פינו המבקשים את הנכס כולו ועל פי הסדר תמוה נשארו מחזיקים בחלק מהנכס בתמורה לתשלום דמי שכירות לרוכשים.

כבר בהחלטה הנ"ל הבהרתי למבקשים באופן ברור וחד משמעי כי אין להם זכות קנויה לקבלת הסך של 150,000 ₪, לאחר שהפרו את הסכם הפינוי עליו חתמו, גם אם בשעתו אושר ההסדר על ידי רשם ההוצל"פ (ראה עמ' 6 שורות 26-30 להחלטה).

6.המשיב הגיש תגובה ארוכה ומפורטת בצירוף נספחים המתארת את ההתנהלות בתיק במהלך השנים ואין צורך לחזור כאן על כל שנטען.

המשיב עותר לדחות את הערעור ולחייב המבקשים בהוצאות.