חדאד נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה, בתאריך 20/02/11, למשך 30 יום.

על פי כתב האישום, נהג הנאשם במהירות של 155 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.

טענות הצדדים

ב"כ המבקש טען כי המבקש לא נהג ברכב וכי הרכב המבצע אינו רכבו. לטענתו, קיימת בעיית זיהוי, היות שבמזכרי השוטרים לא צוין מספר הרכב שלכאורה ביצע את העבירה. ברכב נוהגים פועלים ובני משפחה של המבקש ולא קיימת ראיה המצביעה על זהות הנהג בעת ביצוע העבירה. המבקש נוהג משנת 1983 ועברו דל, לכן אינו מסוכן. ב"כ המבקש הוסיף כי קיים שיהוי בהטלת הפסילה שכן העבירה בוצעה ביום 24/01/11 ואילו הפסילה המנהלית הוטלה ביום 20/02/11.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה והפנתה לחומר החקירה על פיו צוין מספר הרכב בדו"ח השוטרים ונתון זה הוביל לאיתור המבקש, בשים לב לחזקת הבעלות. ב"כ המשיבה טענה כי מסוכנות המבקש עולה ממהירות נסיעתו ומבריחתו מן השוטרים לאחר האירוע והסבירה כי השיהוי נגרם בעטיו של המבקש שנמלט מן השוטרים ולכן איתורו וזימונו לשימוע ארכו מספר ימים.

ראיות לכאורה

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

בדו"ח זיכרון דברים מיום 24/1/11 רשמה סמ"ר ניריה דדון כי בשעה 23:23, בעת שישבה במושב הנוסע שליד הנהג בניידת, הפעילה את מכשיר הדבורה. רכב מסוג סיטרואן כסוף נסע בכוון הנגדי, בודד לחלוטין בכוון נסיעתו, וננעל במהירות של 136 קמ"ש. במקום תאורת דרך.

השוטרים ביצעו פניית פרסה לעבר הרכב, כשביניהם אין רכב נוסף, הפעילו אור כחול אדום, הבהבו באורות החזית והשוטרת כרזה לרכב לעצור במערכת הכריזה, אך הנהג הגביר מהירות נסיעתו. בשלב זה נמדדה מהירות נסיעתו : 160 קמ"ש.

השוטרים סימנו לרכב לעצור והרכב נעצר בשול ימני סמוך לצומת נוג'ידאת אך עם עצירת הניידת ביצע לפתע פרסה חזרה לכוון קדרים, התפתח מרדף בעקבותיו ובצומת עלבון פנה הנהג שמאלה ושוב נעצר. הניידת עצרה במקביל לרכב, השוטרת פתחה את החלון והורתה לנהג לעצור, אך הנהג לפתע לחץ על דוושת הגז ונמלט מהמקום לתוך כפר עלבון. בשלב זה, בחרו השוטרים להפסיק את המרדף כדי למנוע סיכון לעוברי הדרך.

השוטרת הדגישה: "לציין, בשלב עצירתו הראשונית רשמתי ל.ז. רכב. נרשמו דוחות פנימיים בהתאם".

השוטרת רשמה שלושה דו"חות פנימיים: על נהיגה במהירות מופרזת, על מעבר משמאל לקו הפרדה רצוף ועל אי ציות לאות עצור שניתן ע"י שוטר במדים.

בשלושת הדו"חות הפנימיים שערכה השוטרת ניריה דדון במועד האירוע נרשמו מספר הרכב, סוגו וצבעו באופן ברור ומפורש !

השוטר אוראל דדון ערך דו"ח זיכרון דברים מיום 24/1/11 בו הסביר כי בעת שנהג בניידת, ישבה השוטרת ניריה דדון לצדו והפעילה מכשיר "דבורה". בשלב מסוים "נעלה" רכב שהגיע ממול ולכן ביצע פרסה לעבר הרכב וסימן לא לעצור ע"י הבהוב אורות חזית, הפעלת פנסים אדום-כחול וכשהשוטרת ניריה כורזת לנהג הרכב לעצור. הנהג לא עצר אלא הגביר מהירות נסיעתו. בשלב מסוים עצר הרכב בשול, אך כשהניידת התקרבה אליו, ביצע בפתאומיות פרסה ונמלט במהירות לכוון עלבון. בצומת עלבון עצר. הניידת עצרה משמאל לרכב, אך אז הנהג נמלט שוב לעבר הכפר.

במסגרת דו"ח זיכרון דברים להפעלת מכשיר BEE III IL נרשם כי בוצעו בדיקות תקינות בתחילת ותום משמרת, צוין כי רכב המטרה היה בודד בשדה הראיה, כי היתה תאורת דרך, האזור מישורי, הופעל רדאר נייד בכיוון תנועת רכב השיטור והמדידה בוצעה באמצעות אנטנה קדמית. לפני ביצוע נעילת המהירות המתינה השוטרת פרק זמן של 3 שניות והיה קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו.

טען ב"כ המבקש כי לא היה קשר רצוף עד לעצירה שכן הרכב לא נתפס. עם זאת, עפ"י תאור הנסיבות ע"י השוטרים הרכב עצר פעמיים ולכן היה קשר עין בין השוטרים לבין רכב המטרה עד לעצירתו ולמצער עד לרישום פרטי הרכב ע"י השוטרת ניריה דדון, אשר כבר בשלב "עצירתו הראשונית" רשמה מספר לוחית זיהוי של הרכב וכן את צבעו וסוגו.

בהודעתו מיום 17/2/11 הודה המבקש כי הרכב שמספרו מופיע בכתב האישום – בבעלותו והוסיף כי הנו בעל מוסך ועובדים אצלו פועלים הנוהגים ברכב וכי בני משפחתו נוהגים אף הם ברכב. המבקש טען כי לא ביצע את העבירה, כי מפתחות הרכב מונחים בדרך כלל על השולחן בבית והבטיח לחוקרים לבדוק מי ביצע את העבירה כדי להסב את הדו"ח על שמו.

בתגובתו אשר תועדה בדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" וכן בדו"ח עיכוב מיום 17/2/11 טען המבקש כי לא נהג ברכב, כי כל משפחתו נוסעת ברכב זה וכי יבדוק מי הנהג.