חג'ג' נ' פרקליטות מחוז צפון

פסק דין

בפניי תובענה כספית/נזיקית מיום 18.5.2009 בסך של 100,000 ₪ .

יובהר , כי במהלך הדיון , אשר התנהל ביום 8.6.2010 בפני המותב הקודם אשר דן בתיק (כב' השופטת ברכה סמסון) , הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסה"ד יינתן על יסוד סיכומים בכתב מטעם הצדדים .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

בשנת 1999 הוגשה כנגד התובע , תושב המועצה המקומית קצרין , תביעה כספית על ידי בנק "מרכנתיל דיסקונט" , אשר בעקבותיה נפתח כנגדו על ידי הבנק תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצל"פ בקריות שמספרו 13-0448399-5 (להלן: "תיק מרכנתיל").

לטענת התובע , על מנת להקטין את גובה החוב ב"תיק מרכנתיל" פנה האחרון אל משרדי חברת "מנורה מבטחים פנסיה בע"מ" שבטבריה (להלן : "מבטחים") בבקשה להעביר ל"תיק מרכנתיל" סכום של 17,500 ₪ מתוך הסכום הצבור בחשבונו בסך של 38,000 ₪ . בתאריך 3.2.2002 חתם התובע על גבי טופס הבקשה להעברת הכספים מ"מבטחים" לקופת לשכת ההוצל"פ בקריות . בתאריך 12.2.2002 שלחה "מבטחים" ללשכת ההוצל"פ בקריות המחאה בסך של 20,224 ₪ (13,265.58 ₪ בגין תגמולים ו – 6959.26 ₪ בגין פיצויים בקיזוז בסך של 73.02 ₪ בגין מס) מתוך כספים אותם צבר התובע במספר מקומות עבודה . בתאריך 27.5.2002 נפרע השיק על ידי לשכת ההוצל"פ בקריות .

חרף הפקדת הסך של 20,224 ₪ בקופת לשכת ההוצל"פ, לא עודכן הסכום ברישומי לשכת ההוצל"פ , ובשל כך המשיכו הליכי ההוצל"פ להתנהל על מכונם מבלי שהסכום קוזז מן החוב הכללי אשר נזקף לחובת התובע . לטענת התובע , בשל רשלנותם של פקידי הנתבעת לא זו אף זו שהחוב לא קטן , אלא גדל באופן משמעותי ביותר בסכומים של עשרות אלפי שקלים . לטענת התובע , הוא עצמו המשיך והפקיד סכומי כסף נוספים ברבות השנים מבלי שבדק כלל האם סכום הכסף אשר הועבר מ"מבטחים" קוזז מן החוב הכללי . לאחר שננקטו כנגד התובע הליכי עיקול במהלך שנת 2008 הגיע התובע בתאריך 27.8.2008 להסדר פשרה עם ב"כ בנק "מרכנתיל דיסקונט" , אשר במסגרתו נדרש התובע לשלם לבנק "מרכנתיל דיסקונט" בתוך 60 יום סך של 40,000 ₪ .

בתאריך 4.1.2009 הגיש התובע בתיק ההוצל"פ בקשה לעריכת בירור בלשכת ההוצל"פ בקריות ביחס לסיבה שבעטיה לא קוזז סכום הכסף אשר הועבר מ"מבטחים" בשנת 2002 . בתאריך 5.1.2009 הביע כב' ראש ההוצל"פ (כב' הרשם מסבאח קבאני) במסגרת החלטתו פליאה מכך שהתובע השתהה בהגשת הבקשה , ברם חרף זאת, הורה למזכירות לשכת ההוצל"פ לקיים בירור ביחס לאמור בבקשת התובע זה וליידעו ביחס לתוצאות הבירור . בנוסף לכך , הגיש התובע במשטרת ישראל תלונה על מנת לברר האם בוצעה תרמית על ידי מי מפקידי ההוצל"פ בקריות .

לטענת התובע , הנתבעת פעלה ברשלנות בכך שלא פעלה לקיזוז הסכום אשר הועבר לה מ"מבטחים" – דבר אשר הביא לפגיעה קשה בבריאותו . עוד טוען התובע , כי מחוות-דעת מקצועית אותה קיבל מעו"ד הבקיא בתחום ההוצל"פ נתחוור לו כי נזקיו המשוערכים נכון לשנת 2010 הינם בשיעור של למעלה מ – 100,000 ₪ . בנוסף לנזקיו הממוניים עותר התובע לשיפויו בגין נזק לא ממוני בסכום של 20,000 ₪ . התובע צירף לכתב התביעה כבעלת דין את "מבטחים" , אולם בהמלצת ביהמ"ש (כב' השופטת סמסון) נמחקה "מבטחים" כצד להתדיינות בתיק זה (ראה : עמוד 1 לפרוטוקול מיום 16.2.2010) .

לטענת הנתבעת , בעניינו של התובע היו תלויים ועומדים מספר תיקים בלשכת ההוצל"פ בקריות כאשר שניים מהם רלוונטיים לענייננו – האחד "תיק מרכנתיל" , בעוד שהתיק השני הינו תיק שהזוכה בו הינו בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ומספרו הוא 13-034191-00-9 (להלן : "תיק לאומי") . הנתבעת צירפה לסיכומיה תדפיס ממוחשב מלשכת ההוצל"פ , המהווה ראיה מוסדית ומלמד על כך שסכום הכסף אשר הועבר מ"מבטחים" ונפרע בלשכת ההוצל"פ ביום 26.5.2002 ולאחר מכן הופקד ב"תיק לאומי" ולא ב"תיק מרכנתיל" . לדידה של הנתבעת , בשל כך לא נגרם לתובע כל נזק של ממש שכן "תיק לאומי" נסגר בתאריך 3.6.2002 , דהיינו שבוע ימים לאחר פירעון ההמחאה . עוד טוענת הנתבעת , כי תיק זה בוער בתאריך 22.3.2004 על פי הוראות הדין בדבר ביעור וגניזת תיקי בתי-משפט ותיקי ההוצאה-לפועל , ובשל מצב דברים זה נגרם לנתבעת הלכה למעשה נזק ראייתי של ממש בשל קושי בהוכחת טענותיה במסגרת הליך משפטי זה . הנתבעת מוסיפה ומציינת כי התובע פועל בחוסר תום לב בכך שהינו מציג בפני ביהמ"ש מצג שקרי בסיכומיו לפיו "תיק לאומי" נסגר כשנה לפני העברת ההמחאה .

עוד טוענת הנתבעת , כי אליבא דגרסת התובע ,ההמחאה נשלחה על ידי "מבטחים" ללשכת ההוצל"פ בקריות ביום 12.5.2002 , ולפיכך תביעתו התיישנה מאחר שזו הוגשה לביהמ"ש ביום 18.5.2009 . לחילופין , טוענת הנתבעת כי יש לאמץ במקרה דנן את ההלכות אשר הותוו על ידי ביהמ"ש העליון בכל הנוגע להגשת תביעות בשיהוי ניכר הגורם נזק ראייתי לבעל הדין הנתבע (ראה : רע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים מיום 2.7.2003) .

הנתבעת אף מדגישה בריש גלי , כי ככל שהתובענה תתקבל אזי יש לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת בשיעור ניכר ביותר מאחר וזה שקט אל שמריו ולא בדק האם החוב עודכן בתיק "מרכנתיל" , וכן בשל כך שפנה אל ראש ההוצל"פ בבקשה לעריכת בירור ביחס לנסיבות העניין רק בחלוף קרוב לשבע שנים ממועד התרחשות המקרה . עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה , כי התובע עצמו אף לא טרח להציג בפני ביהמ"ש אסמכתא לכך ש"מבטחים" ציינו בפני לשכת ההוצל"פ , כי הסך של 20,224 ₪ יועד להפקדה במסגרת "תיק מרכנתיל" ולא במסגרת "תיק לאומי" . הנתבעת אף מציינת בסיכומיה , כי נזקי התובע אינם מפורטים כדבעי בכתב התביעה כאשר בפועל סכום השיפוי לו עותר התובע עולה עשרות מונים על פני הנזק אשר נגרם לו בפועל .

דיון והכרעה :

אשר לטענות הנתבעת בכל הנוגע לרשלנות התורמת מצד התובע , וכן בכל הנוגע לתחולת דיני ההתיישנות והשיהוי בשל הגשת התובענה והפנייה לכב' ראש ההוצל"פ שנים רבות לאחר פירעון השיק בלשכת ההוצל"פ בקריות , הרי שלא מצאתי לזקוף זאת לחובת התובע . בדין המהותי מוכרת מקדמת דנא חזקת התקינות המינהלית , הקובעת כי כל פעולה מינהלית נעשתה כדין . זוהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה (REBUTTABLE PRESUMPTION) , כאשר על צד המבקש לסתור הנחה זו עליו מוטל נטל ההוכחה (ראה : רע"פ 1088/96 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417, 419) . אמנם לשיטת הפרקליטות שומה היה על התובע לבחון את פעולותיהם של פקידי לשכת ההוצל"פ גם לאחר פירעון השיק (ראה : סעיפים 14.3 ו – 14.4 לסיכומים) , אולם ברי כי המדינה כגוף שלטוני הפועל על פי דין איננה רשאית להעלות טענה מעין זו מיוזמתה , שכן עצם העלאת הטענה על ידי המדינה מקעקעת מן היסוד את החזקה המהותית שתכליתה הגנה על עובדי הציבור ועל מהותו של השירות הציבורי . בענייננו , מהימנה עליי ללא סייג טענת התובע בסיכומיו (ראה : סעיף 25 לסיכומים) לפיה הניח לכל אורך הדרך , כי פקידי ההוצל"פ פעלו בהתאם לנדרש מהם לצורך ביצוע פעולה טכנית ביותר זו , וכי מסיבה זו לא מצא לנכון לבדוק את רישומי המחשב של תיקי ההוצל"פ לאחר שהניח אפריורית כי הסכום עודכן באופן מיידי ברישומי לשכת ההוצל"פ .

מן המסמכים המצורפים לכתבי טענותיהם של הצדדים , ובפרט מטופס ממוחשב המפרט בחובו את כניסת ההסבים המתקבלים ב"דואר נכנס" לקופת ההוצל"פ , עולה בבירור, כי השיק הופקד בתאריך 26.5.2002 ב"תיק לאומי" במקום בתיק "מרכנתיל" , וכי מספר ימים לאחר מכן בתחילת חודש יוני 2002 נסגר "תיק לאומי" כתוצאה מהפקדת הסכום האמור . זאת ועוד , עיון במכתבו של מר יוסי כהן , מנהל אזור טבריה והגליל מטעם "מבטחים" , מיום 23.5.2002 מצביע בבירור על כך, שהלה פנה אל לשכת ההוצל"פ בקריות בבקשה להפקיד את הסך של 20,224 ₪ ב"תיק מרכנתיל" ולא באחד משני התיקים האחרים הצריכים לעניינו של התובע . אשר על כן , נוכח האמור במכתב זה , הנני דוחה את טענת הנתבעת לפיה לשכת ההוצאה לא נתבקשה לקזז את הסכום האמור במסגרת "תיק מרכנתיל" .

אמת המידה לבחינת התרשלות היא סטייה מסטנדרט הזהירות של אדם סביר (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 131-132; ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 506). החובה הכללית שלא להתרשל כלפי מי שחבים לו חובת זהירות אף הוחלה ברבות השנים על פעולות בירוקרטיות הנעשות על ידי פקידים הפועלים מטעם המדינה וכן מטעם רשויות ציבוריות הפועלות על פי דין (ראה: ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' מיום 17.5.2005 ; ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל(1) 141; ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וצפורה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נג(5) 817, 826-827, 847-848).

אין ספק , כי ברמה המושגית פעולה בירוקרטית של פקיד בית-משפט המביאה לסגירת תיק הוצאה לפועל אחד במקום להביא לסגירתו של תיק הוצל"פ אחר התלוי ועומד בעניינו של חייב הינה התנהלות רשלנית ובלתי סבירה החורגת באופן קיצוני מסטנדרט הזהירות הנדרש מעובד ציבור האמון על כספי ציבור . פקידי ההוצאה לפעולה אמונים מכח תפקידם על כספי ציבור ומתוקף תפקידם זה שומה עליהם להתנהל במשנה זהירות כל אימת שהינם מעדכנים ברישומי המחשב את סכומי הכסף המופקדים בקופת גזברות הלשכה בין אם על ידי הצדדים הישירים לתיק ובין אם על ידי צדדים אחרים .

אשר על כן , כל שנותר לבחון הוא האם התנהלותם הרשלנית של פקידי הנתבעת גרמה לתובע לנזק ממוני וכן לנזק לא ממוני על פי עוולת הרשלנות . התובע עותר בכתב תביעתו לשיפויו בסך כולל של 100,000 ₪ מתוכם סך של 80,000 ₪ בגין נזק ממוני ו – 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני כתוצאה ישירה מהתנהלותה של הנתבעת .

הוכחת הנזק לצורך פסיקת פיצויים בגין נזק רכושי היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי . על הניזוק מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו (ראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808; ע"א 2688/95 יצחק פנחס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ(5) 742; ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- נתניה, פ"ד נג(3) 433, 445) . לעומת זאת, מקום בו קשה לאור אופיו וטיבו של הנזק להוכיח בדייקנות ובוודאות את גודל הנזק, הרי שאין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הניזוק (ראו: ע"א 711/72 מאיר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד כח(1) 393, 400; ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק, פ"ד ל(3) 281, 285, 288) . בגין הפרת חובת הזהירות בנזיקין יחולו התרופות האזרחיות, ובלבד שלא יינתנו סעדים סותרים במהותם או כפל פיצוי (ראה : ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנג ג'ונס ג.מ.ב.ה., פ"ד מב(1) 221, 269) .   

אשר לנזק הממוני לו עותר התובע , הרי שיש לאזן בין הנזק אשר נגרם לתובע כתוצאה ישירה מה"רווח" שנוצר כתוצאה מסגירתו של "תיק לאומי" אל מול ה"הפסד" שנוצר כתוצאה מהמשך התנהלות "תיק מרכנתיל" . יודגש , כי התובע עותר באופן כוללני לפיצוי ממוני על יסוד חוות-דעת מקצועית אותה קיבל מעו"ד הבקיא בדיני ההוצל"פ , אולם עם זאת צורפו לכתבי טענותיו של התובע אך ורק תחשיבים שאינם מלווים בחוות-דעת ערוכה כדבעי , למעט דברי הסבר כלליים המופנים אל עו"ד אחר אשר ייצג את התובע טרם תחילת ההליכים בתיק זה , ומכאן לא מצאתי ליתן משקל כלשהו לתחשיבים המצורפים לכתבי טענותיו של התובע .